מחלקה ראשונה <span style='font-weight:normal;'>[15.2.02]</span>: תיק מזרחי; <br>הצוות של סגן-השר; איפה הכסף

בשבועות האחרונים עסקנו כאן, ב"תיק מזרחי", פרשת האזנות הסתר, שבה נמצא כי ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, הורה לתמלל גם שיחות בלתי רלוונטיות שמקורן בהאזנות סתר שנעשו במהלך חקירות כנגד חשודים, וזאת בעת שכיהן בתפקיד ראש היחידה הארצית לחקירת פשעים (יאחב"ל). עתה אנו מביאים כאן מידע חדש, המראה כיצד כיזבה המשטרה שופט בישראל, והוציאה מידיו, בעילה כוזבת, צו בית משפט המתיר האזנת סתר.

המקרה שלפנינו נוגע לאיל ההון מיכאל צ'רנוי, "קליינט" ותיק של יאחב"ל בכלל, ושל משה מזרחי בפרט. ממסמכים שהובאו לידיעתי עולה, כי ביום 3.12.97 הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תחת הכותרת - 'סודי ביותר', ובה בקשה להתיר האזנת סתר לארבעה קווי טלפון ברח' הגבעה 52 בסביון, המופעלים מביתו של מיכאל צ'רנוי. עילת בקשת הצו להאזנת סתר: "קשירת קשר לפשע - חוק העונשין תשל"ז (ס' 499), רצח (ס' 300), סחר בסמים - פק' הסמים".

הצו ההוא התבקש לשלושה חודשים. תנ"צ משה מזרחי (כתוארו אז) חתם אישית על הבקשה, וכך גם סנ"צ אלי עברון, ראש מפלג ביחידה. ואכן, נוכח החשדות החמורים שהועלו (רצח, סמים), אישר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חיים פורת, את הצו המבוקש. ניתן להניח כי כל שופט סביר היה מאשר האזנת סתר, לו היו מעלים בפניו עבירת רצח, קל וחומר כאשר החשד מועלה על-ידי מי שנחשב כבר אז כראש וראשון חוקרים ביחאב"ל, תנ"צ משה מזרחי. מאז ועד 2001 פנו החוקרים שוב ושוב לבית המשפט, וקיבלו פעם אחר פעם, פחות או יותר באותן עילות, צו חדש לתקופה קצובה נוספת של שלושה חודשים.

מהצו שביקשה המשטרה בדצמבר 1997 ניתן להבין, כי המשטרה היתה זקוקה להאזנת סתר במסגרת חקירה שהיא מבצעת נגד צ'רנוי, חד וחלק, בחשד לעבירות רצח. לא פחות. גם בחלוף זמן ניתן היה אולי להעריך, כי המשטרה ביצעה פעולות מיוחדות, חקרה, בלשה ואף ניסתה לאמת או להפריך את החשד הנורא. זו הרי תכלית הבקשה שהגישו לבית המשפט - לתת בידי החוקרים כלים שיוכלו לחקור פרשה זו. אחרי הכל, מתפקידה של המשטרה למנוע מרוצחים להסתובב בינינו. זה המינימום המתבקש מבחורינו המצויינים.

אלא שלא כך אירע. זמן רב מאוד מאז שהתבקש הצו מתגלה האמת המביכה: המשטרה לא חקרה את צ'רנוי אפילו פעם אחת - לא בעבירת רצח, וגם לא בחשד שכזה; לא בעבירת סמים, וגם לא בחשד לעבירת סמים. עובדות אלה לא הפריעו לכמה מכתבי חצרו של מזרחי, לפרסם, שוב ושוב, את החשדות הנוראים נגדו, כפי שחלק מהם עושים גם בימים אלה בשירותו של מזרחי, תוך סיווגו של צ'רנוי כאיש מאפיה וכאיש הפשע המאורגן.

האמת בנוגע ל'רצח', החלה לצוץ בחלקה בבית המשפט. ביום 19.6.01 התקיים דיון בפני שופט בית המשפט השלום בפתח תקוה, ישעיהו שנלר. אותו דיון זומן נוכח בקשתו של צ'רנוי לקבל בחזרה את דרכונו, ולאפשר את יציאתו לחו"ל. הנה הקטע הרלוונטי מתוך הפרוטוקול:

בא כוחו של צ'רנוי, עו"ד אמנון זכרוני, חוקר בחקירה נגדית, את קצין המשטרה שייצג את המשטרה בתיק זה:

- שאלה: "אם קצין משטרה בכיר, שמתגונן מאחורי חוק שלא מאפשר הגשת תביעות לשון הרע נגדו, ואומר שאדם חשוד ב-37 רציחות וכיוב', חקרתם אותו אי פעם על חשד לרצח?"

- תשובה: "לא חקרנו על חשד לרצח".

כך, חד וחלק.

ומה זה אומר? האם יתכן שהמשטרה פנתה בזמנו אל השופט חיים פורת (בדצמבר 1997), וביקשה וקיבלה צו מבית המשפט על סמך הפרחת חשדות שווא? האם מזרחי, שחתם על הבקשה לקבלת צו, הונה את השופט חיים פורת? ואם אכן לא הונה, והיה ממש בחשדות הנ"ל: מדוע לא נחקר צ'רנוי בגין חשדות נוראים אלה, הנוגעים ל-37 רציחות (!!) וניסיונות רציחות? האם יתכן שחשוד ברצח מסתובב חופשי, גם עתה, מבלי שהמשטרה תטרח אפילו לחקור את החשד?

התשובה לכל הנ"ל פשוטה לכאורה וברורה. עבירת 'רצח' הודבקה לצ'רנוי, באותה בקשה, לתכלית אחת: כדי לזעזע את השופט, ולשכנעו לחתום על צו המתיר האזנת סתר, שמשמעותה חדירה קשה לפרטיותו של צ'רנוי ובני משפחתו. לא לחודש, ולא לשנה, אלא במשך כמעט ארבע שנים.

בידי המשטרה לא היה ואין, מידע מוצק, המעיד על מעורבותו של מיכאל צ'רנוי בעבירות רצח. ואולם, היו גם היו נגדו חשדות לעבירות כלכליות, בהן חשד להלבנת הון שעשה ברוסיה. באותו שלב לא היו בידי המשטרה ראיות לבניית תיק נגדו. לכן ביקשה המשטרה 'לפרוס רשת', כדי שתוכל לדוג את צ'רנוי - דג שמן, מיליארדים, רוסיה וכו'. בקיצור: מזרחי הפך לדיג/ציד, במקום לפעול במסגרת החוק וסמכויותיו - כחוקר בישראל.

טיוטת כתב האישום בפרשת בזק, היא אחת מהחקירות שאכן בוצעו, ושהבשילו, בדוחק רב, יש לומר, לטיוטת כתב אישום, שתקום או תיפול בעתיד. ואולם, נותרו שאלות קשות עליהן צריכה להשיב מערכת התביעה: האם יתכן שמזרחי הונה את השופט חיים פורת? [כן]; האם המטרה מקדשת את כל האמצעים? [מתברר שכן]; ובכלל - האם היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין יפעל כדי למצות את הדין עם מזרחי? [כרגיל, לא].

המשבר החמור במשק מחדד, מעת לעת, את ההכרח לבדוק בזכוכית מגדלת את הוצאות הממשלה. 'קיצוץ בתקציב', קוראים לכך במקומותינו. לא רק בשירותים לציבור הרחב, אלא גם - ניתן לצפות, בהוצאות מיותרות של משרדים ממשלתיים, קל וחומר בהוצאות בגין אחזקת צוות מינהלי בהיקף מופרז, יועצים, מזכירות (ומזכירים) וכו'.

הסיפור שלהלן יכול ללמד, עד כמה חסרי רגישות יכולים להיות שרים וסגנים בממשלה, גם בתקופה של משבר כלכלי. הסיפור נוגע הפעם לכבוד סגן שר החוץ, הרב מיכאל מלכיאור. סגן השר הוא איש רב פעלים. הוא עושה עבודת קודש ממש, במאמציו להשיב לניצולי שואה ושאריהם את הרכוש היהודי שנגזל מהם. הוא נחשב לאחד מפעילי העלייה לישראל הבולטים וידוע גם במלחמתו העיקשת נגד האנטישמיות. מלכיאור הוא לל ספק סגן-שר עסוק ופורה.

ואולם מתברר, כי סגן-השר, יאמר לזכותו - אוהב אדם כל-כך, עד כדי כך שהוא מחזיק אנשים רבים מאוד סביבו. הצוות שבו הוא מוקף לא היה מבייש אפילו את ראש הממשלה. צוות לשכתו של סגן השר, זה הרשום, כולל לא פחות מ-17 איש: 11 יועצים, מנהלת הלשכה (רחלי שני), ראש חטיבת חברה (אודי כהן), עוזרת אישית (אליזבט מזרחי) ושלוש מזכירות.

ומדובר, את זה כבר אמרנו, בסגן שר, שסמכויותיו מוגבלות, מטבע הדברים. עם היועצים שנשכרו נמנים, בין היתר: יועץ לענייני חברה, ד"ר יוסי אולמרט; יועץ, הרב בנימין להמן; יועץ לענייני חברה, ליאון בלנקוט; יועץ לענייני דת ומדינה, אביעד הכהן; יועץ לענייני תפוצות, יוסף בנג'ו, ועוד ועוד כאמור.

תגובת לישכת סגן-השר מלכיאור:

כל לשכות סגני-השרים מחזיקות שישה תקנים קבועים בנוסף למזכירות כוח אדם. ממשלת ישראל החליטה כי הרב מלכיאור ימשיך להיות אחראי על אותם תחומים בהם טיפל בעת היותו שר לענייני חברה ותפוצות. לצורך כך הועברו שבעה תקנים שהיו קיימים במשרדו הקודם, לשם המשך פעילותו בתחומים עליהם הוא מופקד. ללא עבודתם של יועצים אלה לא היתה מתאפשרת שורה של הישגים לממשלה זו: הפורום להסכמה אזרחית בין יהודים וערבים בישראל; העלאת נושא האנטישמיות לסדר היום העולמי; פיסגת אלכסנדריה של המנהיגים הדתיים של שלוש הדתות במזרח התיכון; השבת ספרי התורה מליטא".

בימים אלה ממש פועלת עיריית ירושלים, יחד עם החברה לשיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה, להקמה ושיחזור בית הכנסת 'החורבה'. ועדת משנה לתכנון ובניה אישרה את העבודות. אולם נותרו כמה עניינים 'פעוטים' בענייני כספים, המעכבים עתה את ההקמה.

בית כנסת זה, בעיר העתיקה בירושלים, נזכר לראשונה באיגרתו של רבי עובדיה מברטנורא - בשנת 1488 (רמ"ח). שמו - 'החורבה', נקרא כך עקב זאת שהוחרב שובו ושוב, במהלך מאות שנים שחלפו מאז שנוסד. ב-1586 גורשו היהודים מהחצר בידי מושל ירושלים; ב-1721 נשרף המתחם על-ידי בעלי חוב ערביים. יהודים-אשכנזים שנהגו להתפלל במקום, גורשו.

ב-1840 נבנתה חומה סביב החורבה. עתה מנסים לשקם ולשחזר מחדש את החורבה. לצורך זאת נעשים ניסיונות לגייס מיליוני דולרים למימון העבודות. ותוך כדי כך מתגלה, כי איל ההון סר צ'ארלס קלור, שנפטר לפני 23 שנים, תרם בצוואתו 2.5 מיליון לירות שטרלינג לשיחזור והקמת החורבה. ואולם, הכספים נעלמו ועתה הם חסרים לבניית בית הכנסת העתיק.

כבר ב-1987 נעשו ניסיונות לאתר את כספי העזבון שיועדו לבניית בית הכנסת. מבקר המדינה יעקב מלץ אף נדרש לכך. במכתב מיום 23.3.87 ששיגר אל ח"כ דב שילנסקי שפעל בנושא זה, הוא כותב: "מסתבר שבשעתו נערך בירור כזה על-פי הוראות מר [יצחק] טוניק [המבקר הקודם, י.י.] ומשום מה לא הועברו תוצאותיו אליך. הבירור העלה, כי כספי התרומה לא נמסרו לעיריית ירושלים אלא לקרן ירושלים שאיננה גוף מבוקר". בראש הקרן עמד באותן שנים טדי קולק, ראש העיר הכל יכול אותה עת.

התעלומה היכן מוחזק עתה הכסף, אם בכלל, מתחדדת דווקא לאור תגובתה של קרן ירושלים, שבה חברים גם כיום אישים נכבדים, ובהם רות חשין (רעייתו של שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין). בתגובה לפנייתי נמסר, כי מאז תחילת שנות ה-70' פעלה הקרן להקמתו מחדש של בית הכנסת החורבה. דובר הקרן מדגיש, כי תרומתו של סר צ'ארלס קלור לפרויקט יועדה למימון עבודתו של האדריכל בלבד, ולא מעבר לכך. הטיעון העולה מתגובה זו: אותו סכום שבו ננקב (2.5 מיליון לירות שטרלינג), לא הגיע אל הקרן. אם כן: היכן הוא?

במקביל לניסיונות שנעשים לאתר את הכסף, נעשות בימים אלה פניות לגבירים ולבעלי הון כדי שיתרמו למימון השיקום והבניה. גם נשיא המדינה, משה קצב, פועל לשם כך. במכתב מיום 6.12.01 הוא משבח את אנשי החברה לשיקום הרובע (דב קלמנוביץ, יו"ר; ינון אחימן, מנכ"ל) על יוזמתם החשובה "לפעול לשיקומו ובנייתו מחדש של בית הכנסת החורבה, אשר היה בית הכנסת הראשון שנבנה בירושלים מאז חורבן בית המקדש השני... אשמח לסייע בידכם בכל הכרוך בבנייתו המחודשת של בית הכנסת שיפאר את נובה של ירושלים, יחזירו עטרה ליושנה, ויפאר את תולדות ארץ ישראל".