טקס הענקת אות חסידת אומות העולם ביד ושם

ביום ג', י"ג בחשון תשס"ט, 11.11.08, בשעה 11:00 יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסיד אומות העולם לסטניסלבה סלבינסקה (Stanislawa Slawinska) ז"ל מפולין.

את האות והמדליה יקבל בשמה אחיינה רומן סלבינסקי שיגיע לטקס במיוחד מפולין. הטקס יערך בהשתתפות הניצולה, אספירה רפפורט מימן, ילדיה יוסי מימן ומישל מימן-ינקילביץ' ובני משפחתם.

בטקס ישתתפו 27 מורים ונציגי מוסדות הנצחה מרחבי פולין המגיעים לסמינר השנתי שמקיים בית הספר המרכזי להוראת השואה של יד ושם זו השנה ה-15 ברציפות. מוזיאון אושוויץ הוא המארגן את המשלחות שחבריהן מגיעים מדי שנה להשתלמות בת שבועיים ביד ושם.

כמו-כן ישתתפו בטקס שגרירת פולין בישראל, אגנישקה מגדז'יאק מישווסקה, יו"ר הוועדה לציון חסידי אומות העולם, השופט יעקב טירקל, חברי ועדת חסידי אומות העולם ונציגי קרן ראול וולנברג בישראל. טקס הענקת האות והמדליה יתקיים בגן חסידי אומות העולם.

סיפור ההצלה:

בתקופת השואה הפך ביתה של Stanislawa Slawinska בגרודז'יסק מאזובייצקי (Grodzisk Mazowiecki) למקום מקלט ליהודים נרדפים. סלבינסקה הסתירה בביתה שבעה יהודים, ודאגה לכל מחסורם. היא לא שעתה לסכנה שארבה למי שסייעו ליהודים, ולא נכנעה למעמסה הגדולה שנלוותה ללקיחת אחריות זו. ידוע על הצלתם של הנריק קרופניק, של ד"ר לאון פלוצקר, של ילדה בת 4 ששמה אינו ידוע ושל בני משפחת רפפורט.

אספירה מימן לבית רפפורט, נולדה בשנת 1914 בלודז' שבפולין למשפחה מבוססת. אביה לאון היה תעשיין, אחיה מישל-משה היה עורך דין, ואספירה שהיתה נשואה לרומן דומב סיימה את לימודיה כטכנאית שיניים.

עם כיבושה של פולין ב-1939 ברחה משפחת רפפורט מן העיר לודז'. אספירה, בעלה והוריה נמלטו לוורשה, שם גרו בצפיפות יחד עם עוד 4 משפחות בדירה אחת. אספירה עבדה במתפרה למדים של הצבא ובעלה בבית חרושת למזרקים. כאשר הוקם הגטו, נאלצו גם בני המשפחה לעבור אל מאחורי החומות, לרובע הצפוף שהוקצה ליהודים. כמו כל יהודי הגטו סבלו מרעב, ממגפות, מקור ומן הבידוד.

בקיץ 1942 החלו הגירושים מוורשה למחנה המוות טרבלינקה. המשפחה הצליחה לשרוד את גל השילוחים, אך בעלה של אספירה הבין שההפוגה זמנית בלבד, ושכדי לשרוד עליהם לברוח מהגטו לצד הארי. אישה שעסקה במציאת מקומות מסתור ליהודים בצד הארי הביאה את אספירה לעיר Grodzisk, לביתה של Stanislawa Slawinska. בהמשך הובאו לשם גם אמה של אספירה - פאני, אחיו של רומן בעלה - יוסף דומב, וגיסתה ברברה דומב. רומן עצמו לא הגיע למסתור. יחד עם המסתתרים האחרים הגיע מספרם לשבעה.

הסכנה היתה רבה ובמקרים רבים התחבאו המסתתרים במרתף הבית שם היה נשמר בשר ישן ומסריח, וזאת בכדי להטעות את כלבי הגרמנים. שבעת המסתתרים נשארו בביתה של סלבינסקה עד לשחרור ב-1945.

למרות הסכנות והמתח שהיו ודאי מנת חלקו של כל מי שהסתיר יהודי - שלא לדבר על שבעה יהודים - התייחסה המצילה לכולם בדאגה ואכפתיות. קשר עמוק נרקם בין Slawinska לבין בני חסותה. בעדותה מכנה אותה אספירה "אחותי". אספירה גם זוכרת היטב את ביקוריו של אחיינה של המצילה, רומן, אז בן עשר, שהיה מגיע לבקר בבית דודתו.

לאחר המלחמה חזרה אספירה לעיר הולדתה לודז', שם נשאה שוב לאיז'ו טננצף מימן, גם הוא ניצול שואה, שאיבד את משפחתו בשואה. כמו ניצולי שואה רבים, החליטו בני הזוג לעזוב את פולין. ראשית שהו במחנות העקורים בלנדסברג גרמניה שם נולד ילדם הראשון - יוסי, משם הגרו לצרפת, פנמה, לפרו, לארצות הברית, ובשנת 1972 עלו לישראל.