רוח עצבנית הבריחה את העננה,
ובשלכת התכסתה כך, כל פינה קטנה.
ואז את האבק דרכים שטף לו היורה...
כמה היא מקסימה, מושלמת - יצירת בורא.
שוב התייתמו הספסלים מאוהבים בגן...
וציפורים פנו דרומה, בעקבות ענן.
כל מדרכות העיר הצמיחו יער מטריות...
הם כל-כך ציפו לגשם, כמו הפטריות.
על האספלט, טיפות הגשם, חברו לשלוליות,
שמש הציצה ויצרה מופע של אשליות...
וקשת צבעונית קטנה, בלי התחלה או סוף,
את קרעי מרום קישטה, הדביקה, עד זעם יחלוף.
עם פריחה הססגונית פרץ לו החצב...
ואל השמים הקודרים, התגנב הסתיו.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
