1.
אני זוכר אותך
במעלה אותו
חודש אלולי
כאילו עכשיו /
דמדומי קיץ עטפו
טְלַלֵי ילדותי
ועדיין לא סתיו //
חושַי במאכלת זַבים
אהובתי,
עקודים במקסם
נעורי שווא /
לבי נוהה אלייך,
משווע לרוח
חסדייך,
תני ליבך לי
ואין משב //
כן, אני זוכר
בת פולין שלי,
כאילו עכשיו,
את ימי התום חסרי הישע /
בראשית ספטמבר
אלף תשע מאות שלושים ותשע //
פזמון:
הוי בת פולין
דוכסית וורשה שלי
בור אופל צלמוות
עטרת ראשי
2.
כן, אני זוכר
פולסקה שלי,
כאילו עכשיו /
עירום ועריה
ידעתי גופך
מקרקוב עד גדאנסק //
במישור
בצמא ובקור
ביערות מַאפֵּליה
ואין קרן אור /
תַרתִי תיתורֶת הררייך
הרכוסה אחר מסתור //
נע ונד
ברובע חמוקייך
בלובלין,
בקיטון הדלות
בפוזנאן /
חגתי סחור
אל טבורך
בוורשה //
דרגשִי שחין,
לַחְמִי רָעָב
נפשי בי אימה /
ואין לי מנוחה
אימא אדמה //
יום ולילה
עולים הצופרים
ממסילות חלצַיך /
בגהינום מעכסים
זֶבח פיגולַיך //
בטנך מקרקשת
כרכבת שדים /
טַרוֹף טורפת
עבר ועתיד עלומים //
מִרֶחם רגבייך
קורבנות בנייך ובנותייך
מועלים /
כצאן אלי טבח
לקרונות רפאים //
ואופַנִים לא עפים
שרפים לא אומרים קדיש,
כשנדרת בצלב הקרס
לאבי הטומאה /
"הייל פיהרר,
נעשה ונשמע" //
פזמון:
הוי בת פולין
דוכסית וורשה שלי
בור אופל צלמוות
עטרת ראשי
3.
כן, דוכסית שלי,
אני זוכר
כאילו עכשיו
את מגע שפתותייך /
ימינה ושמאלה
מרפרף
בנשיקת עכביש
אחרונה //
טווָה שתי וערב
עבודה משחררת
אורגת
אלמנתי השחורה /
שערי כרֵתָה
באושווינצ'ים הארורה //
וציפור לא צייצה
עוף לא פרח /
בארוּבָּתך
שריד דועך //
ורק גחלת רוחשת
בעשן חשוּרים /
נשמת אחותי הקטנה
ממלמלת במרומים
"שמע ישראל אדוני אלוקינו"
ואין אלוהים! //
פזמון:
הוי בת פולין
דוכסית וורשה שלי
בור אופל צלמוות
עטרת ראשי
4.
כן, אני זוכר
כאילו עכשיו
את פונארי
פנייך /
חרושי בורות
מֵתַייך
מארבע רוחות
נקבצים
בְּוִיסלת עינייך //
מנגבה שוקעים
תינוקות בטלאי כוכבים /
מצפינים בנהר הדמע
להמוני מצעדי עשנים //
חורטים בהררי אפרם
לדיראון עולם
תכריכי ארגמן /
בדם ליבם
על דגלך
בת פולין
באדום לבן //
זורמים עדים אילמים
דוּמם/
נישאים
אל שפך הבלטי,
הים! //
פזמון:
הוי בת פולין
דוכסית וורשה שלי
בור אופל צלמוות
עטרת ראשי
5.
בת פולין,
אני זוכר אותך
ולא אשכח /
חזרתי,
אני כאן עכשיו
דורך
על רִגבֵי אדמתך
אך כבר לא שייך //
כן, הנני כאן,
קיימתי שבועתי
לפני אחי המתים /
לזכור, לא לשכוח
ולהמשיך בחיים. //
כן, בת פולין,
גֵווי השפוף זקף /
העץ שגדעת
נטוע איתן,
שורשיו עבותים,
משתרגים
במשכן אבותיו //
ענפיו המוריקים
מכסים את המרחב
בפרחֵי צאצאים, /
דור ההמשך,
שהיום איתי
כאן ניצבים//
ואלה הנערים והנערות
ניצחון התקווה
אור הקשת בענן /
הגשמת חלום,
העדוּת
לדגל עתידנו,
בכחול לבן! //
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
