המים העממי, והיין האליטיסטי זאבים זה לזה. המחיר היקר וההופעות באירועים מיוחדים, טיפחו אצל היין יוהרה שהפכה אותו לבלתי נסבל בעיני המים. בשיא המתיחות - היין נוהג להקניט את המים במילים: אתה נותן חיים, אבל אני נותן טעם לחיים. בלעדיי, החיים הם "סתם". היהירות הזאת מעצבנת את המים, והעצבים תמיד מובילים לקטטה. בכל זירה יחושו המים תחושת נחיתות, למעט זירה אחת: השלפוחית.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
