התמונה הכוללת: פגיעה קשה בדמוקרטיה

הזירה הפוליטית: ראש הממשלה ייצא לנבצרות רק במקרה של חוסר יכולת פיזית או נפשית (אפילו לא, לדוגמה, במצב שבו ראש הממשלה יהיה מעורב בהחלטה מי יהיו השופטים שישבו בהרכב שידון במשפטו). חסינות חברי הכנסת תורחב. פגיעה בביקורת האופוזיציה את הקואליציה, עקב אישור תקציב דו-שנתי וחוסר היכולת לבקרו בכנסת בשנה השנייה.

התקשורת: פגיעה בפלורליזם עקב הפרטת תאגיד השידור הציבורי ותחנת הרדיו גלי צה"ל.

יחסי עבודה: פגיעה בזכויות העובדים עקב איסור קיום שביתה בהתראה של פחות מ-72 שעות.

מינויים בכירים במוסדות מדינה/ציבוריים: ביטול נבחרת הדירקטורים וועדות האיתור לתפקידים בכירים, שתי פונקציות שמטרתן שמירה על איכות בעלי התפקידים ומניעת פוליטיזציה ושחיתות. הקואליציה היא זו שתבחר את חברי הוועדה למינויים בכירים (כגון הרמטכ"ל, המפכ"ל, נגיד בנק ישראל וכו'), וזאת במקום ועדה ניטראלית בראשות שופט שעושה זאת כיום.

היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה ייבחרו על-ידי השרים הרלוונטיים כמשרות אמון, כדי לאפשר לשרים לפעול ביתר קלות שלא על-פי החוק (מה שהיועמ"שים מונעים כיום). סמנכ"לים של משרדי הממשלה ייבחרו כמשרות אמון ושלא במכרזים כמו כיום, מה שיפגע באיכותם. 11 שגרירים בחו"ל ייבחרו כמשרות אמון. הגבלת משך הכהונה של היועצים המשפטיים של עיריות (כדי שיהיה אפשר להחליף את היועצים הקיימים ביועצים חדשים, כאלו שהם יותר "מוטי-קואליציה").

דירקטורים, יושבי ראש דירקטוריונים ומנכ"לים של חברות ממשלתיות לא יצטרכו להצהיר על קשר פוליטי שלהם לשרים, ולא יוכלו להיפסל אם יהיה להם קשר כזה. מהלך זה יפגע בתקינות פעולות החברות הממשלתיות ותביא להגברת השחיתות.

זכויות הפרט ופלורליזם: פגיעה בזכות להפגין לפני בתים של עובדים ואישי ציבור. מיסוי תרומות שמגיעות מממשלות זרות לארגונים בישראל (המדובר לרוב בארגוני זכויות אדם). בית עסק פרטי יוכל להפלות ושלא לתת שירות או מוצר על בסיס דתו של הצרכן. הציונות תהפוך לערך מרכזי בחלוקת שירותים ובהחלטות לגבי אזרחי המדינה, מה שיתרום ליתר הפליה של הסקטורים הלא-יהודיים.

אי-הצטרפות של ישראל לאמנת איסטנבול למאבק נגד אלימות כלפי נשים. מניעת מתן פרס ממשלתי לאדם שמבקר את ישראל וקורא לחרם עליה. הגדלת האפשרות למניעת מגורי לא-יהודים ביישובים יהודיים. הטלת סנקציות על מוסד להשכלה גבוהה שלוקח חלק בפעולה שקוראת להטלת סנקציות וכו' על ישראל.

ניגוד עניינים וטוהר המידות: עובד ציבוראו נבחר ציבור יוכלו לקבל תרומות כספיות, לרבות אנונימיות, למימון הליך משפטי או טיפול רפואי עבורם או עבור בני משפחותיהם.

המשטרה: העברת סמכויות ניכרות מהמפכ"ל לשר לביטחון לאומי.

המחקר מעלה, כי הנימוקים שהציגו חברי הקואליציה בתמיכה ברוב הצעות החוק הרלוונטיות, ובטח בחשובות שבהן, הם חסרי בסיס. כך, למשל, שמחה רוטמן מנמק את פסקת ההתגברות בכל שבית המשפט פסל חוקים "פעם אחר פעם", בעוד שבפועל מאז הקמת המדינה נפסלו רק 22 חוקים (כולל פסילת סעיפים ספציפיים בלבד).

מספר מוטיבים מרכזיים בעייתיים עוברים כחוט השני במרכיבים רבים של הרפורמה שתוארו לעיל:

• מתן אפשרות לפוליטיזציה וחוסר מקצועיות של בעלי תפקידים בכירים רבים.

• רכיבים רבים היכולים לסייע לבנימין נתניהו במשפטו: החלשת הרשות השופטת, מינוי ראש התביעה הכללית בידי שר המשפטים, קבלת תרומות למימון הגנתו, מניעת ערעור בזכות על זיכוי, הכפפת הפרקליטים לביקורת מח"ש, צמצום בנבצרות, תלונות נגד השופטים ובחירת נשיא ביהמ"ש העליון (שיקבע את ההרכב בערעור אפשרי).

• הרצון לעבור על החוק ולא לכבדו: פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והחלשתו, הפיכת היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון, הגבלת כהונת היועצים המשפטיים בעיריות. מדובר בהגבלה ואף בהסרה של מי שמונעים כיום הפרות חוק ואף עבירות פליליות מצד נבחרי ציבור.

• הגנה על הקואליציה מפני הליכים פליליים: הפגיעה ברשות השופטת, צמצום עילות הנבצרות, מינוי פוליטי של תובע לחקירת חשדות נגד שרים, הגבלת משך חקירה פלילית, העברת סמכויות לשר לביטחון לאומי והגברת חסינות חברי הכנסת.

לסיכום: המחקר מצא, כי מדובר ברפורמה נרחבת ביותר, השולחת את זרועותיה הרבות וההרסניות לכל פינה טובה בדמוקרטיה ובמדינה כדי להבטיח ב-100% את הצלחתה. התוצאה היא תוכנית פעולה שתשאיר את כל הכוחות והסמכויות בידי הקואליציה, ואת המדינה ללא כל איזונים ובלמים (בעיקר ללא הבלם החשוב של הרשות השופטת). הפגיעה בדמוקרטיה תהיה אנושה והקואליציה תוכל לעשות במדינה ככל העולה על רצונה, ללא מגבלה.

רבות ממטרות הקואליציה פוגעות בדמוקרטיה, כגון פגיעה בזכויות של אוכלוסיות חלשות (למשל, כל המגזרים הלא-יהודים), קידום הפליה פרטית וציבורית ובכך הגברת הקיטוב החברתי, פגיעה בנשים, פגיעה קשה ביעילות מוסדות המדינה עקב קידום הפוליטיזציה והעדר המקצועיות בתפקידים בכירים, הגברת השחיתות, פגיעה בתקשורת ובפלורליזם, פגיעה בחופש הביטוי טבזכות השביתה.

הפוליטיזציה, חוסר המקצועיות והשחיתות במוסדות המדינה יגברו, השמירה על החוק תפחת ויהיה קשה בהרבה להעמיד לדין עבריינים. מול כל אלו תעמוד רשות שופטת מוחלשת ונשלטת-פוליטית, שלא תוכל לבלום את הפגיעה בדמוקרטיה ובחוק – מה שיחמיר עוד יותר את המצב.

באופן אורווליאני, הקואליציה מתרצת את קידום הרפורמה בטענה שיש בה כדי לקדם דמוקרטיה, בעוד שלמעשה ההפך הוא הנכון. הקואליציה גם חוזרת וטוענת לגבי חשיבות הריבון, הוא העם, שבחר בה כדי שתחוקק חוקים שיקבעו את שמתרחש במדינה (ולכן ברור שיש צורך לכבד את רצון הריבון, על-ידי כיבוד חוקיו) – אך בפועל, היא שואפת לאפשר לעצמה שלא לכבד את החוק ולמנוע את הענשתו של מי שיעשה זאת.