הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   היסטוריה  עיתונאי-אורח  צבא וביטחון 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
72 שנות גרעין
10/08/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
שווייץ מבריחה תיירים ואזרחים
10/08/2017   |   ראובן לייב
 
 
 
סיפור ההצלחה שאנחנו לא מספרים לעצמנו
10/08/2017   |   יהודה קונפורטס
 
 
 
אזהרת שימוש למדיה החברתית
10/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
גיזת הזהב של להקת פאזיסי
10/08/2017   |   עליס בליטנטל
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
חוליקאת, יולי 48' - הקרב שהושכח
21 הרוגים בקרב שלא היה
נוסח הפקודה היה מעורפל: "להפריע את הרגשת הביטחון של האויב". מלחמת הקוממיות [צילום: הוגו מנדלסון/לע"מ]

במבצע יואב נכבשו מוצבי חוליקאת על-ידי חטיבת גבעתי במהלך הפריצה אל הנגב. רק מעטים יודעים שהיה קרב חוליקאת שקדם למבצע יואב. איש לא רוצה לזכור אותו, מלבד כמה לוחמים זקנים שעדיין לא מבינים מה קרה להם

>
>
>
▪  ▪  ▪
המידע המודיעיני היה חסר לחלוטין, הכוחות לא הוכנו כראוי, והסיטואציה שהתפתחה במהלך הקרב הייתה שונה ממה שתוכנן, אם תוכנן בכלל. במכת האש הראשונה של האויב נהרגו 21 חיילים. היה גם ירי דו-צדדי של כוחותינו. זהו סיפורו של קרב אחד שבו נהרגו חיילים ללא כל סיבה הגיונית, מלבד הסיבה של חוסר מקצועיות והיעדר אימון צבאי בימיו הראשונים של צה"ל.

מותם של החיילים והפשלות של אותו קרב הועלמו על-ידי מפקדים מסוימים. חלקם סירבו פקודה והעדיפו לא להגיע למקום הקרב. זהו סיפור הקרב על משלט חוליקאת בואכה הנגב הצפוני, רגע לפני תום קרבות "עשרת הימים" במלחמת העצמאות. אחד מאותם קרבות שגבו מחיר דמים שהודחק במשך כל השנים.

מה קרה ב-17.7.48, השבוע לפני 62 שנה? מדוע הושכח הכישלון הנורא, ומדוע זוכרים רק את כיבוש המשלט במבצע יואב שלושה חודשים לאחר מכן? השאלה הזאת הניעה את אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, שגילה את הסיפור, ליזום את חקירת הקרב ולפעול להנצחתו. הוא ביקש מההיסטוריון מאיר מינדל לחקור את המחדל הנשכח. המועצה אף יזמה לפני שנים אחדות הקמת אנדרטה לחללי הקרב, לראשונה עד היום. התברר שדמויות מובילות במיתוס הביטחון הישראלי מחקו את נוכחותם במקום הביזיון. 62 שנים חלפו, ולראשונה נפגשו לפני שבועות אחדים שרידי הלוחמים. זה היה מפגש טעון וכעסני.


כיבוש המוצב המשני החזיק מעמד זמן קצר. הלוחמים ראו שיירת רכב משוריין מצרי נעה לאזור הקרב. לסולל כהן לא היה נשק נ"ט. הוא דיווח למיכה פרי, שישב מבחינתו בקוטב הצפוני. כלומר, בברור-חיל. פרי נתן פקודה לסגת, למרות מחיר הדמים הנורא ששולם בכיבוש היעד

האסון

על-פי עדויות לוחמים, בר-לב היה מאוד בטוח בעצמו. למחרת יצא עם מג"ד 9 ישראל כרמי לסיור בחמישה ג'יפים דרך הקווים המצריים, תוך השארת מטה החטיבה והגדוד ללא פיקוד. נרקיס ופעיל ניסו בינתיים לשכנע את מיכה פרי לסרב לצאת לקרב חסר הסיכוי. פרי חשב אחרת.

בקרבות תש"ח לא תמיד הלכו המפקדים בראש. מג"דים ומח"טים בוודאי לא. מיכה פרי התמקם הרחק מזירת הקרב, בקיבוץ ברור-חיל. כתוצאה מריחוקו הוא לא יכול היה להגיב לשינויים במהלך הקרב. נרקיס ופעיל צפו בדאגה כיצד הכוח מתחיל לנוע לעבר חוליקאת. המידע המודיעיני הדל איתר כוח מצרי עם ארבעה טנקים וכמאה חיילים באחד המוצבים (משלט 138). הוחלט לוותר על היעד הזה, ובמקומו לנסות לכבוש מוצב אחר (131.2) בחיפוי אש ג'יפים. גם כאן לא היה מידע מדויק על הכוח המצרי. המפקד בשטח החליט שהג'יפים יסתערו קדימה ויפתחו באש לעבר המוצב המצרי. האסטרטג המבריק חשב שהחיילים המצרים ישיבו אש ואז יחשפו את עצמם, וכוח אחר יופיע ויקצור אותם.

התקלה החלה מיד עם הגעת הג'יפים. התברר כי ההגעה למוצב מצריכה מעבר בתוך ואדי עמוק שאינו עביר לכלי רכב. חיילי הג'יפים החליטו להוריד מהתושבות את המקלעים, לטפס איתם רגלית במעלה הוואדי ולירות לעבר הכיוון המשוער של האויב. האם ממטח הירי של הפעולה המאולתרת נפגעו חיילים ישראלים? האם היה ירי דו-צדדי? מבדיקות שערך ניסן ניר באיחור של 62 שנים עולה כי יש יסוד סביר לסברה שכוח הג'יפים ירה לעבר החיילים שנעו לעבר היעד בגזרה אחרת. המצרים סירבו להשתתף בתסריט ולא השיבו אש. הם חיכו שהלוחמים הבלתי מאומנים מהמשקים יתקרבו, ואז הנחיתו עליהם אש מרגמות – כנראה ממוצב 138. ממוצב 131.2 נורתה אש מקלעים. במכת האש המשולבת נהרגו 21 חיילים, וביניהם המ"פ חיים 'דיקי' לקסברגר. חברו, המשורר יהודה עמיחי, כתב לזכרו סיפור ושלושה שירים, בהם 'גשם בשדה הקרב'.

כל מפקד משנה החל לפעול על-פי שיקול דעתו. סולל כהן, שפיקד על אחת ממחלקות הגדוד השביעי, פקד להסתער, אף שרק כיתה אחת הצטרפה אליו. השאר היו מנותקים ממנו. כהן הצליח לכבוש את המוצב בחוליקאת. כך הוא חשב וכך חשבו גם חייליו. כשהאיר הבוקר הוא ראה כי כבש מוצב סמוך; המוצב העיקרי היה מעברו השני של הכביש. אולם כיבוש המוצב המשני החזיק מעמד זמן קצר. הלוחמים ראו שיירת רכב משוריין מצרי נעה לאזור הקרב. לסולל כהן לא היה נשק נ"ט. הוא דיווח למיכה פרי, שישב מבחינתו בקוטב הצפוני. כלומר, בברור-חיל. פרי נתן פקודה לסגת, למרות מחיר הדמים הנורא ששולם בכיבוש היעד.

ניסן ניר גורס שהשיירה שראה סולל כהן הייתה שיירת משוריינים של הפלמ"ח בדרכה לרוחמה. הוא מסתמך על שיחה עם הפזמונאי דידי מנוסי, שהיה מ"מ על אחד המשוריינים וטען שהם חלפו במקום באותה שעה ב-18.7 בבוקר. מנוסי סיפר לו שהם לא ידעו כלל על הקרב שהתחולל במקום. אולם מאיר מינדל אינו מקבל את גרסת מנוסי ועומד על דעתו שאלה היו משוריינים מצריים.

הכוח הישראלי נסוג מהמוצב במהירות, משאיר בשטח פצועים והרוגים. המצרים השתלטו מחדש ללא קרב על המוצב, התעללו בפצועים והשחיתו את גופות ההרוגים. כוח אחר הצליח לחלץ 12 פצועים, אולם האחרים נשארו בשטח. רוב ההרוגים היו אותם מתנדבי המשקים.

במהלך הנסיגה פגש סולל כהן את שתי הכיתות שלא הסתערו איתו. החיילים טענו שלא שמעו את פקודת ההסתערות. למחרת, כאשר התחוור לפיקוד בברור-חיל גודל הכישלון, דיווחו למטה הפלמ"ח ולחטיבת גבעתי על האסון. המטה סירב להאמין, אך מאוחר יותר הוציא גרסה שמרחה את האמת: "במקום חנה כוח גדול מהמשוער. אבדותינו - 23 נעדרים, 12 פצועים וכמות נשק". מוצבי חוליקאת נכבשו שלושה חודשים מאוחר יותר.

העלבון

אין חידוש בכך שמפקדים שהתקדמו בצה"ל לא ששו בלשון המעטה לספר על חלקם בקרבות כושלים. ההיסטוריון אילן חצור מזכיר בהקשר הזה את עירק אל-מנשיה, שם נהרגו 87 מחיילי הפלוגה הדתית, את קרב תל-מוטילה שבו נהרגו 41 מחיילי גולני, ואת קרב קוריקור שעלה בחייהם של 45 מתוך 85 החיילים. איש גם לא לקח אחריות על מבצע יקב באזור בית-ג'אלה.

במשך כל השנים האלה לא נפגשו הלוחמים ששרדו מקרב חוליקאת הראשון. מבחינת צה"ל הקרב כאילו לא היה קיים. איש לא רצה לבחוש בקרב כושל שיותר מדי שמות ידועים היו קשורים אליו. איש לא רצה לחשוף את הנתק בין אריות הפיקוד בתל אביב לבין שועלי החזית בנגב. שוסטר מעלה השערה: מישהו לא רצה לקלקל למפקדים את עתידם הצבאי, ולכן לא חקרו לא תחקרו והעלימו למעשה מדפי ההיסטוריה את הקרב הכושל. גם למנהיגי המשקים הייתה תחושת אשמה והם העדיפו להשכיח את הקרב המיותר. הם שלחו את חבריהם לקרב כאשר ידעו שאין להם היכולת להגן על עצמם מהיותם חסרי כל ניסיון צבאי. חבר קיבוץ דורות הסתובב במשך עשרות שנים אכול בושה, כשחבריו מצביעים עליו כעל מי שברח מהקרב. שמו טוהר רק לאחרונה על-ידי החוקר אילן חצור, שהוכיח שלא ברח.

באותו מפגש לוחמים התברר שטעה מי שחשב ש-62 שנים יקהו את רגשות הזעם וישקיטו את הוויכוחים. הגרסאות כצפוי ממשיכות להיות מבולבלות. יש מי שמגן על לוחמי הפלמ"ח בעוז וסותר חלק ממה שתואר כאן. ושוב אומר איזה חכם כי האמת המוחלטת ככל הנראה לעולם לא תיוודע. הכאב והעלבון עדיין שם. הם רק חיכו להתפרצות באותו מפגש נרגש בנגב. "יש לנו אחריות היסטורית לספר את האמת", אומר שוסטר. "אנחנו חייבים לספר אותה לזכרם של 21 ההרוגים שנשכחו במזיד או בשגגה".


עוזי נרקיס וסגנו מאיר פעיל הוזזו הצדה. הם לא נדרשו אחר כך לתת דין וחשבון על סירובם לבצע את הפעולה. לדברי מינדל, מאיר פעיל לא הזכיר את היותו במקום במשך שנים, עד להתגלות הקלטה שבה סיפר על הקרב. "הייתה להם ברירה למנוע את הקרב או לפקד עליו", אומר אלון שוסטר

התמרון

הלילה שבין 17 ל-18 ביולי 1948 היה לילה גורלי בקרבות הדרום. למחרת אמורה הייתה להיכנס לתוקפה "ההפוגה השנייה". המשמעות המיידית הייתה כי אם הדרך לנגב לא תיפרץ, הוא יילקח ממדינת ישראל, כפי שזמם מתוך האו"ם הרוזן פולקה ברנדוט ובניגוד להחלטת החלוקה.

בין היישובים שהיו אז על הקרקע בצפון הנגב נמנים נגבה, גברעם, ניצנים, יד-מרדכי, רוחמה, דורות, גבים, ניר-עם, סעד, נירים, כפר-דרום ובית-אשל. הכוח שהגן על היישובים הללו הורכב מ-655 לוחמים, מתוכם 50 לוחמי חי"ש וכל השאר פלמ"חניקים.

לכוח המצומצם הזה היו שלוש משימות עיקריות: הגנה על היישובים, אבטחת התחבורה בכבישים ואבטחת צינורות המים באזור. הכוח אורגן כחטיבה שכללה גם יחידת משוריינת בעלת 17 שריוניות. היה כוח אווירי קטן בפיקודו של עזר ויצמן. ליד קיבוץ ניר-עם הוקם מנחת למטוסים קלים.

האויב היה כוח מצרי בהובלת חטיבה 4, שבראשה המפקד שכונה 'הנמר הסודאני'. 15 אלף החיילים המצרים תפסו בחודשיים של הפלישה שרשרת משלטים מול הקו של צה"ל, החזיקו אותם וביצרום. משלטי חולֵיקאת, בין צומת גבעתי לשדרות של היום, היו חלק מהם. המתחם המבוצר המצרי ביתר את ישראל הצעירה לשתיים, בנתקו ממנה את הנגב. הקשר נשמר רק באמצעות ניווטי לילה בוואדיות שבין המוצבים המצריים.

החשש שתיקבענה עובדות בניתוק הנגב הוביל ליוזמה צבאית. הכוחות שנשלחו ליעדיהם הונחו לפעול בתפר שבין פלוג'ה (היום קריית-גת) לבין עירק אל-סואידן (כיום מצודת יואב, על כביש אשקלון–חברון), ולתקוף את הכפרים חוליקאת, חתה וכרתיא. אולם הפקודה שירדה ממטה הפלמ"ח בתל אביב ב-14 בחודש הייתה מעורפלת יותר: "להפריע את הרגשת הביטחון של האויב, לפצל את כוחותיו ולמשוך את כוחותיו מחוץ לזירת הפעולה העיקרית". בפקודה זו אין הוראה לכבוש את מוצבי חוליקאת, ומוצבים אחרים שחסמו את הדרך לנגב; מדובר בפעולת הסחה והטרדה.

על תגבור הכוחות העיד ניסן ניר מקיבוץ גבים. למעשה, הוא אומר, חלק מחברי הקיבוצים שגויסו לתגבור הכוחות לא היו ממש חיילים. הם לא קיבלו אימון צבאי והמפקדים לא הכירו אותם. אבל רכזי המשקים קיבלו פקודה והיו חייבים להקצות חברים לפי דרישת הפלמ"ח. קיבוץ גבים נדרש לגייס שישה אנשים, אבל לא היה את מי. ניר מספר: "החלטנו לבחור שישה מבני הנוער שעלו לארץ לאחר השואה, עולים מאירופה ומצפון אפריקה. היו כמה מתנדבים, בני 17, מהקבוצה שעלתה מאיטליה. הם לא ידעו מה זו לחימה. שלא לדבר על ניסיון קרבי. הם נשלחו הישר מהמשאית לקרב".

גם קיבוצים אחרים שלחו עולים חדשים. לחלקם שיקרו ואמרו להם שהם יוצאים לעבודות מחוץ למשק. איש לא טרח ואולי לא רצה לספר להם כי הם הולכים לקרב שאולי לא יחזרו ממנו. גרשום נבו מקיבוץ דורות היה אחד מהמתנדבים. "לא הייתי מודע לסכנות", הוא סיפר לי. לא היה לו נשק. "הייתי מספר 2 של המקלען וסחבתי איתי רק ארגזי פעולה. הנתק היה גדול כל כך, שאפילו את שמו של המקלען לא ידעתי".

בשעות הבוקר של 17 ביולי, מספר מאיר מינדל, יצאו שתי פקודות לרכז שתי מחלקות בקיבוץ רוחמה עד השעה שמונה בערב. ואז התרחש השבר הראשון, בטרם נורה כדור. מפקדי הגדוד השביעי עוזי נרקיס ומאיר פעיל התנגדו להתקפה על מוצבי חוליקאת. לא היה ידוע להם מי נתן את הפקודה – ואכן, כאמור, הפקודה המקורית ממטה הפלמ"ח לא דיברה על כיבוש המוצבים, ואין בידינו פקודה אחרת – והם העריכו שההתקפה לא תצלח בשל היעדר המודיעין והאימונים, ומוטב לדחותה. החסר המודיעיני היה כל כך גדול שאפילו לא היה מיפוי מדויק של מיקום המוצבים המצריים.

נרקיס ופעיל הוזזו הצדה. הם לא נדרשו אחר כך לתת דין וחשבון על סירובם לבצע את הפעולה. לדברי מינדל, מאיר פעיל לא הזכיר את היותו במקום במשך שנים, עד להתגלות הקלטה שבה סיפר על הקרב. "הייתה להם ברירה למנוע את הקרב או לפקד עליו", אומר אלון שוסטר. חיים בר-לב, ממלא-מקום המח"ט (של חטיבת הנגב) שנתקל בהתנגדותם של מג"ד וסמג"ד, נאלץ למנות את מיכה פרי, מפקד פלוגת הג'יפים מגדוד 9, למפקד הכוח. למיכה פרי לא היה כל ניסיון בפיקוד לוחמי חי"ר. שלושה ימים קודם לכן הוביל בר-לב טור ממונע באור יום והציל זמנית את בארות-יצחק. לכן חשב שאפשר יהיה לחזור על התרגיל הזה עוד פעם.

פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  28/07/2010   |   עודכן:  02/08/2010
שבתי גרברציק

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
21 הרוגים בקרב שלא היה
הודעות  [ 7 ] מוצגות  [ 7 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
קורא ותיק
29/07/10 11:11
2
אבי יאיר
29/07/10 18:08
3
אבי יאיר
29/07/10 18:08
4
אבי יאיר
29/07/10 18:08
5
Gilead
29/07/10 18:11
6
פלא יועץ
29/07/10 21:09
7
מספרי סיפורים
30/07/10 10:41
פורום: מקור ראשון כתוב הודעה
+
משה פלאם
18/12/15 03:04
+
שלום ח
21/10/15 22:18
+
עופרק'ה
21/06/15 14:07
+
אהבת הארץ
29/05/15 09:49

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
השבוע, בימים רגילים מתוך הרבה ימים לא רגילים, צצו להם שני מקרי חוצפה בולטים במיוחד, הראויים לפרס חוצפת השבוע. משום-מה, לא הזדעזענו, רק עמדנו סתם, חשים בחילה, מול התופעה הלא חדשה.
28/07/2010  |  שולמית קיסרי  |  כתבות
חמש שנים אחרי הגירוש, בשבת פרשת פינחס, הגיעו חברי מושב קטיף בפעם השנייה לאולפנת כפר-פינס. הפעם הראשונה בה הגיעו למקום הייתה באותו קיץ לפני חמש שנים, ושם הם העבירו את הלילה הראשון שלאחר הגירוש. חודשיים וחצי הם גרו באולפנה. ממנה עברו רוב התושבים למלון המלך שאול באשקלון, ומשם לכפר הנופש באשקלון. רק סמוך לפסח הם הגיעו לגבעה באמציה, שממנה הם מצפים, עד היום, לבניית יישוב הקבע.
27/07/2010  |  חגית ששר  |  כתבות
קרולין גליק היא עיתונאית, פובליציסטית ופרשנית לענייני המזרח התיכון, המוכרת לקוראי 'מקור ראשון' ככותבת טור לשעבר. כמו-כן היא מכהנת כעמיתה בכירה ב'מרכז למדיניות ביטחון' בוושינגטון וכסגנית העורך בעיתון 'ג'רוזלם פוסט'. מלבד זאת, היא המייסדת והעורכת של אתר הסאטירה 'לאטמה', מה שהופך אותה לבוסית שלי, בהיותי עורך התוכן באתר.
27/07/2010  |  אבישי עברי  |  כתבות
בשנים האחרונות אנחנו שומעים על הכלורופיל ועל חשיבותו לתזונה שלנו. מה זה בכלל כלורופיל?
27/07/2010  |  ורד נסרידשי  |  כתבות
פרופסור אמנון רובינשטיין רתח מזעם. על שולחנו הונח מכתבה של פרופ' נירה חטיבה, ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת תל אביב, המתארת את המציאות הבלתי-נסבלת לטעמה בָּאוניברסיטה שהוא, שר החינוך לשעבר וחתן פרס ישראל לחקר המשפט, היה ממקימיה: במכתב נאמר כי מרצים רבים באוניברסיטה תוקפים את מדינת ישראל, את צה"ל ואת התנועה הציונית בחופשיות רבה בהרצאותיהם, והסטודנטים חוששים להביע דעות מנוגדות פן יבולע להם בציוניהם. יחד עם הכעס הגואה, רובינשטיין לא התפלא. הוא מכיר היטב את המצב. מרצי השמאל הקיצוני באוניברסיטה, המהלכים אימים על הסטודנטים, הפכו את אוניברסיטת תל אביב, מעשי ידיו, קרדום לחפור בו. דוכן המרצה הפך כלי שרת לתעמולה אנטי ישראלית זולה.
27/07/2010  |  מיכאל טוכפלד  |  כתבות

רשימות נוספות
עיר עם ועדת אכלוס  /  אלישיב רייכנר
שואלים את אדוארד  /  אדוארד אטלר
עניין סמנטי  /  גדעון דוקוב
בהרדמה מלאה: הטיפול המפוהק של רופאי בתי החולים  /  צור ארליך
זכרונות מיום א'  /  צור ארליך
"לאינטלקטואל שאינו פסאודו-אינטלקטואל אין מקום כיום בישראל"  /  דוד מרחב



מגזינים וכתבי עת נוספים ברשת 
האם מגישת חדשות 2 בדרך לפרוש?
10/08/2017  |  06:06  |  וואלה!
לבם במזרח: דנה זרמון וגיא ביטון נוסעים לירח דבש
10/08/2017  |  06:02  |  וואלה!
תיעוד מאומן: בציון רבי נחמן: מאיר פרוש, בניו ונכדיו • צפו
10/08/2017  |  08:01  |  כיכר השבת   |   כיכר השבת
מבצע ביצה
10/08/2017  |  07:47  |  סרטי ילדים   |   Seret.co.il
ביגפוט ג'וניור
10/08/2017  |  07:38  |  סרטי ילדים   |   Seret.co.il

איציק וולף
עידן יוסף
עמי דור-און
פורומים
היסטוריה
מקור ראשון
עיתונאי-אורח
צבא וביטחון
כתבות מקודמות
עמינח
הגיע הזמן להחליף מזרן
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט