לידיעת עורכי הדין: כך תערערו על פסק דין נזיקי

שופט בית המשפט העליון יצחק עמית דחה (יום ג', 12.10.10) את ערעורו של ימאי שהפך משותק עקב תאונת עבודה, כמו גם את ערעורה שכנגד של חברת הביטוח, תוך כדי שהוא מתווה כללי 'עשה ואל תעשה' בערעור על גובה הפיצוי.

מה עושה שופט עליון, אשר גם כך קורס תחת עומס התיקים, ויודע שצפויים להגיע אל פתחו ערעורים רבים של מתדיינים בתיקי נזיקין, אשר עלולים לגרום לו למשבר שעות שינה (עניין אשר לאחרונה למדנו כי גורם להשמנה וכי אנשים שישנים יותר משמינים פחות)?

שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, מצא פתרון מעניין לעומס התיקים. בפסק דין שדן בהיקף הפיצוי שיש לשלם לימאי שנפגע בתאונת עבודה (ניתן: יום ג', 12.10.10) החליט השופט יצחק עמית לספק 'כרטיס צהוב' למפרע לעורכי דין - ולגלות להם - מראש - מה הם השיקולים של בית המשפט העליון בבואו להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי בקביעת הפיצוי הנזיקי, וזאת, ככל הנראה, מתוך תקווה שיהיו כמה עורכי דין שיוותרו על ערעורים, מתוך הערכה ריאלית של (אי) סיכוייהם להצליח בערעור, כפי שזו ניתנה מן היושב בערכאת הערעור עצמו.

קצת רקע: בכל תיק נזיקי מקבל עורך הדין כ-20% מסך הפיצוי שמקבל הלקוח. כשמדובר בנכויות קשות - כגון שיתוק הגוף, כפי שאירע לימאי בסיפור שלנו, סכום הפיצוי עשוי להגיע לכדי מיליוני שקלים, ולעורכי הדין המטפלים בתיקים האלו ישנו תמריץ לטפל בתיקים אלו ולהשיג ללקוחם את הפיצוי המירבי.

שיטת חישוב הפיצוי אינה אלא שיטת שטנץ, בה עורך הדין מתמחר סעיפי פיצוי שונים - ב"תחשיב נזק" - וביניהם אובדן השתכרות, פיצוי בגין כאב וסבל, פיצוי עונשי, פיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וכולי, ועורכי הדין של חברת הביטוח ממעטים בשיעור הנזק "אשר מוכחש כשלעצמו", ככל שניתן.

למותר לציין, שכל עורך דין יפריז בנזק שנגרם ללקוחו, לעיתים תוך שימוש בביטויים מוקצנים כגון "טרם התאונה היה מרשי אדם דינאמי וחרוץ ועתה הוא שבר כלי", וחברת הביטוח, מאידך-גיסא, בשפה אורווליסטית משהו, תשכתב (מכתב הגנה אחד למשנהו) משפטים סתמיים כגון "הנזק, המוכחש כשלעצמו, נגרם עקב רשלנות התובע ו/או עקב גורם זר מתערב ו/או עקב רשלנותו של צד שלישי ו/או עקב מצב רפואי קודם".

יש לציין כי תביעה נזיקית אינה אלא ריטואל ידוע מראש, שבו עורכי הדין של כל אחד מן הצדדים משכתבים כתבי טענות קודמים, ומשלימים את הפרטים החסרים כמו שם התובע/נתבע ומינו וכדומה.

אין כל ספק כי גם לאחר הינתן פסק הדין, יש והצדדים שואפים לערער עליו - זאת בכדי להאמיר את הפיצוי לשחקים (שהרי הלקוח שהיה פעם "אדם דינאמי וחרוץ" הפך פתאום ל"שבר כלי"), ובכדי להפחית את שיעור הפיצוי (שכן לשיטת חברות הביטוח, אם אדם מבוגר וחסר השכלה נפצע בתאונה ואינו יכול לעבוד יותר בעבודה פיזית, עליו לעבוד כ"פקיד", כאילו שבשוק העבודה הדורסני של ימינו מישהו יקבל לעבודה בני חמישים פלוס, גם אם הם בריאים לחלוטין).

הצדדים ממשיכים בריטואל האדברסרי, מנערים את האבק מתחשיבי הנזק וכתבי הטענות, ושמים פעמיהם אל בית המשפט העליון בירושלים, לערער על גובה הפיצוי. השופטים מצדם, שגם כך עמוסים לעייפה בתיקים, לא ממש רוצים לדון במספר השעות שבהן הפיליפיני מבקר את התובע ביום, או בטעויות החוזרות ונשנות של חברות הביטוח כי הנזק "המוכחש כשלעצמו" נגרם עקב העובדה שאחמדינג'אד בדיוק ביקר בלבנון, או כל "גורם זר מתערב אחר", ולא חלילה, עקב רשלנות מבוטחיהם.

השופט יצחק עמית, בבחינת "די לחכימא ברמיזא", החליט לפרוש בפסק דינו את שיקולי ערכאת הערעור להתערב באופן חישוב הנזק. כל מי שמכיר פסקי דין של העליון, יודע כי "ערכאת ערעור בגלגול שלישי לא תתערב בממצאים עובדתיים" ולרוב גם לא במסקנות משפטיות. ועם זאת, חרף העובדה ש"ממצאים עובדתיים" הם "כזה ראה וקדש" ואין להתערב בהם, ניתן להתערב בשיעור הפיצוי, במקרים מסוימים, אשר השופט עמית טורח לפרטם בתקווה שעורכי הדין יגזרו וישמרו - ויזכרו שלא תמיד עומד להם סיכוי טוב לערער, ורצוי שלא יטרידו את בית המשפט העליון בערעורים שממילא מוסיפים על העומס. בין היתר הוא מציין כי:

• אשר לסכום הפיצוי שנפסק, בחינת הסכום בערכאת הערעור נעשית בשלושה שלבים, אשר לעיתים סמויים מעינו של הקורא. בשלב הראשון בוחנת ערכאת הערעור אם סכום הפיצוי הכולל שנפסק עומד ביחס סביר לנזק בהתחשב בפרמטרים העיקריים של גיל הניזוק ותוחלת חיים; הנכות הרפואית והתפקודית ואופיה; ובסיס השכר. בשלב השני ולצורך בחינה נוספת של סבירות הפיצוי הכולל, בוחנת ערכאת הערעור את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים. ודוק: אין מדובר בבחינה לעומק של כל ראש נזק וכל תג ותג מבין ראשי הנזק הרבים, אלא בבחינה ממעוף הציפור שנועדה לבדוק אם קיימת חריגה בולטת מהמקובלות באחד מראשי הנזק. ערכאת הערעור לא תתערב בראש נזק כזה או אחר גם אם סברה כי ניתן היה לפסוק סכום שונה ממה שנפסק על-ידי הערכאה הדיונית. רק אם נמצא כי נפלה טעות בולטת באחד מראשי הנזק, תתערב ערכאת הערעור באותו רכיב. השלב השלישי, חוזר ומתחבר לשלב הראשון במובן זה שערכאת הערעור בוחנת אם ההתערבות בראש נזק כזה או אחר או בקביעה כזו או אחרת של הערכאה הדיונית אכן מביאה לשינוי מהותי בתוצאה הסופית. כך, ייתכן כי בראש נזק אחד יש להגדיל את הפיצוי, ומנגד, יש להפחית את הפיצוי בראש נזק אחר, או שערכאת הערעור מצאה כי הערכאה הדיונית נקטה גישה נדיבה או גישה קפוצת יד במכלול ראשי הנזק או בקביעת שיעור הרשלנות התורמת, כך שאין לשנות את סכום הפיצוי הכולל למרות שהיה מקום להתערב בראש נזק כזה או אחר.

לגזור ולשמור.