זרם דקיק של תקווה

ובעוד המהפך (האִטי מדי לפעמים) בתחום הנחלים המזוהמים יוצא לדרך, במפרץ חיפה נוסף לו מאבק בזיהום האוויר החמור, הממיט על תושבי המפרץ אחוזי תחלואה גבוהים בסרטן ובאסתמה.

התוכנית של המשרד לאיכות הסביבה לשיפור איכות האוויר, והמעבר של מפעלי בז"ן (בתי זיקוק לנפט) לשימוש בגז – הפחיתו ב-30 אחוז את זיהום אוויר המפרץ בחומרים אורגניים מסרטנים ובחומרים החשודים כמסרטנים. לפי תוכניות המשרד, עד 2013 יֵרד אחוז החומרים הללו שנפלטים ממפעלי המפרץ ב-75 אחוז לעומת אחוז הפליטות ב-2009.

בקואליציה לבריאות הציבור מביעים שביעות רצון מהירידה בזיהום האוויר, אך טוענים כי ללא הסרת מרכזי האחסון העצומים במפרץ – המאחסנים חומרים כימיים ודלקים שונים – והטמנת החומרים באדמה, לא יחול שינוי משמעותי. זאת, משום שאלפי משאיות ימשיכו לעבור במרכז העיר, ואזורים מיושבים ימשיכו לסבול ממטרדי ריח, דליפות דלק וכיוצא באלה מפגעים.

בחברה להגנת הטבע מברכים על שיקום הנחלים ועל התוכנית להפחתת זיהום האוויר, אך טוענים כי הצעד הקריטי ביותר להפיכתו של מטרופולין חיפה למוקד משיכה איכותי ובר-תחרות למרכז המצטופף, הוא הטמנת פסי הרכבת. אומנם קו הים הנהדר, 'חוף דדו' הצפוף והספינות הנעות לאִטן במי המפרץ מעניקים לחיפה דימוי של עיר ים זוהרת, אך למעשה, אומרים בחברה להגנת הטבע, העיר חסומה על-ידי הרכבת לכל אורכה (למעט שכונת בת-גלים המנותקת מהעיר).

"הבריטים הביאו לחיפה מורשת קולוניאלית גרועה, ובמקום לשנות אותה מתעקשים להעצים אותה", אומרת אלה אלכסנדרי, מנהלת קהילת חיפה וסביבתה בחברה להגנת הטבע. "הבריטים העבירו את קו הרכבת אל הנמל ממש על קו המים, לעתים במרחק 40 מטרים בלבד מהמים", אומרת אלכסנדרי. "התוצאה היא שלכל אורך העיר יש גדר או חומר ומאחוריה פסי רכבת שמונעים את הגישה לים, ותופסים שטח אדיר שהיה יכול להיות שטח ציבורי, על כל המשמעויות התיירותיות, הכלכליות והחברתיות שלו".

דוגמה למצב המוזר הוא פארק הכט, צפונית לחוף דדו, המתהדר בכרי דשא נהדרים ובטיפוח. פנינה אמיתית. במרחק מטרים בודדים ממנו ניתן להריח את הים, לראות ולהרגיש את הרוח המלוחה על הפנים, אך את תושבי המקום ואת פני האורחים מקדמת גדר, ורכבת עוברת מאחוריה בסערה. "רכבת ישראל הולכת לעבור פרויקט לאומי של חשמול בהשקעה של מיליונים, פרויקט מבורך שיתרום לאיכות האוויר", אומרת אלכסנדרי. "אבל אם יוצאים בפרויקט לאומי, זה הזמן להטמין את הרכבת בתוך האדמה ב-7 הק"מ שבהם היא חוצה את העיר. נכון, זה עולה מיליארד שקלים, אבל זה הכרחי לפיתוח העיר ולטובת התושבים".

אם כיום פסי הרכבת המגודרים צורמים את העין, יש להביא בחשבון שחשמול הקווים יוסיף שורות של עמודים וקווי חשמל שיחסמו את הנוף לים עוד יותר. "חלק גדול מהשכונות הפונות לים הן שכונות לא מי יודע מה", אומרת אלכסנדרי. "ברור שהערך שלהן יעלה פלאים אם הן יהיו פתוחות לים. יש פה משמעות חברתית גדולה. צריך לחשוב על העיר התחתית למשל. אם יהיה לה קו פתוח לים במקום גדרות וחומות – כמה תיירות ונופש אפשר יהיה לפתח במקום הזה! במקומות רבים באירופה זה בדיוק מה שעשו: הטמינו את הרכבת והסירו את החסימות לים, דבר שהביא להצערת הערים ולחידוש פניהן".

עיריית חיפה שותפה למאבקה של החברה להגנת הטבע להטמנת הרכבת בעיר, ואף קבעה בתוכנית המתאר שלה את שיקוע הקווים. אולם בינתיים קיבלה ועדת הערר את השגות רכבת ישראל ודחתה את החלטת הולחו"ף (הוועדה לשמירת על הסביבה החופית), שטענה אף היא שיש להטמין את פסי הרכבת שחוצים את העיר.

"אם יחשמלו את הקווים העיליים רק בגלל שממילא הרכבת עוברת על החוף מימי הבריטים, זה יהיה עוול היסטורי", מתריעה אלכסנדרי. "מדובר בשבעה ק"מ מתוך 420 ק"מ של פרויקט החשמול. זה יקר, אבל אפשרי ומשתלם". אלכסנדרי מזכירה כי מטרופולין חיפה, שאמור לחלוק עם גוש דן את צפיפות האוכלוסין, נמצא במצב נחיתות לעומת גוש דן בסעיף הגירת הצעירים למרכז. "מישהו היה מעלה בדעתו רכבת שעוברת על חוף הים בתל אביב וחוסמת את טיילת הרברט סמואל מִגישה למים? מה ישאיר פה צעירים? מה ימשוך אנשים מהמרכז לצפון ויפזר את האוכלוסיה? הפיכת חיפה לעיר חוף אמיתית תעשה את זה".

גם אחיו הבכור של הנעמן, נחל הקישון, משתקם והולך. למעשה, מדובר בשני הק"מ הראשונים מתוך 11 הקילומטרים המתוכננים לשיקום הנחל בתוכנית האב. תוכנית זו, שהממשלה אישרה לפני שבועיים בתקציב של 220 מיליון שקלים, מיושמת בידי רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, המשרד להגנת הסביבה, קק"ל, רשות הטבע והגנים, מועצה אזורית מטה אשר ועיריית קריית-ביאליק. כשיגיע הפארק לשטחה, תצטרף גם עיריית עכו ליישום התוכנית.

איכות המים טרם הגיעה ליעד הנכסף, אולם המים כבר רוחשים חיים והבוצה המזוהמת הוצאה מהם. בהמשך מתוכננים גם השבת ערכי טבע ומינים נדירים, פעילות שיט פנאי ונופש, מרכז צפרות ועוד. שש שנים חלפו עד להשלמת השיקום של שני הק"מ הראשונים, ואין ספק שהמשך השיקום יארך זמן. עם זאת, מתקני טיהור השפכים כבר פועלים, ולא ניתן עוד אישור לשום מפעל להזרים לנחל שפכים באיכות ירודה כבעבר. גם נחל הגדורה, תעלה מוזנחת החוֹצה את הקריות בואכה הקישון, צפוי לשיקום והתוכנית היא להקיפו בפארק ובמסלולי הליכה ואופניים שיעברו בלב הקריות, באזורים העמוסים ביותר.

גם בעיריית עכו שואפים לעתיד ירוק יותר. המפעלים הפטרוכימיים סגורים מאז 2003, וכעת מקווים שהרוכש החדש של שטח המפעלים, יצחק תשובה, ידאג לטהר את הקרקע המזוהמת. מט"ש עכו (מפעל טיהור שפכים) מטהר את המים ומונע זה כמה שנים את סגירת החופים. בנוסף, תוכניות חדשות לפיתוח מפרץ עכו לתיירות ולדיור יוצאות בימים אלה לאישור.