פסק זמן של שבועיים

מה היה פה ולמה, מה פשר החלטת הנהלת הקואליציה ולמה נדחתה לשבועיים ההצבעה על חוקי ההסדרה כשהזמן דוחק והסחבת נמשכת כבר כמה חודשים?

ביום שלישי בלילה הרים נתניהו טלפונים לזאב אלקין ולזבולון אורלב. במרתון של שיחות ליליות, שגם שר החינוך גדעון סער השתתף בו, נסגר ההסכם שאִפשר את דחיית ההצבעה. בבוקר הוא אושר סופית, ועל-מנת ליישמו ביטלה הנהלת הקואליציה את חופש ההצבעה לחבריה.

אלה הם עיקרי ההסכם.

א. ההצבעה על חוק ההסדרה נדחית לשבועיים. בשבועיים הקרובים ינסה ראש הממשלה למצוא פתרון חלופי שימנע את הריסת שכונת האולפנה ללא חקיקה.

ב. בשבועיים אלה לא ייערכו הכנות להריסת שכונת האולפנה ברמת השטח, כשלהתחייבות זו שותפים שר הביטחון והשר לביטחון הפנים.

ג. ראש הממשלה אינו פוסל חקיקה.

ד. אם לא יימצא פתרון והצעת החוק תאושר בקריאה טרומית, מהרגע שבו אושרה לא יהיה "מרוץ סמכויות". כלומר, שר הביטחון לא יבצע פינוי במחטף כשהכנסת משלימה את הליכי החקיקה.

נתניהו ביקש לדחות את ההצבעה כי הסתמנו סדקים בקרב שרי הממשלה. ועדת השרים לחקיקה, כזכור, הפילה כבר לפני יותר מחצי שנה את הצעות החוק של אורלב וכץ. השרים הרשקוביץ ואדלשטיין הגישו ערר. לעמדתם רוב בוועדה, אך הערר לא נידון בגלל התנגדותו של ראש הממשלה לחקיקה. במושב החורף החליטה הנהלת הקואליציה להעניק לחבריה חופש הצבעה בעניין. ההחלטה לא מתייחסת לשרים שמחויבים לעמדת הממשלה, ואמורים להתנגד להצעות החוק. חישוב מהיר מוביל למסקנה שללא תמיכתם של מרבית השרים, להצעות החוק אין רוב.

ביום שישי שעבר פרסמנו ב'מקור ראשון' ששרי ישראל ביתנו מתכוונים לתמוך בהצעות החוק מבלי להתחשב במשמעת הממשלתית. אתמול בבוקר הודיעו השרים ישראל כץ וגלעד ארדן שגם הם יתמכו בחוקי ההסדרה. גם השר הרשקוביץ שיגר הודעה דומה. כץ הסביר שכוונתו לחוק אורלב, והבהיר שלא ייתכן מצב שבו ח"כים נהנים מחופש הצבעה ואילו השרים מנועים מלהצביע על-פי צו מצפונם. השרה לימור לבנת ביקרה ביום שני בשכונת האולפנה ואמרה שהיא לא רואה אפשרות שהבתים ייהרסו.

שרי הליכוד העבירו לאורלב ולגורמים במערכת הפוליטית מסרים סותרים. לאורלב רבים מהם הבטיחו שיצביעו בעד. במקביל, בשיחות עם גורמים נוספים התנו את תמיכתם בעמדתם של שרים אחרים. והיו שהתכוונו להצביע ברגליים. בשס עקבו בדריכות אחרי המתרחש, כשאלי ישי מתכוון להחליט בדקה התשעים. ביום רביעי בבוקר, בטרם נסגר ההסכם, הודיע השר משה כחלון לנתניהו בשיחה פרטית שאם יהיו שרים שיצביעו בעד החוק, אף הוא יתמוך בהצעה.

כשפרצה הסערה במליאה, יעקב כץ מתח ביקורת בין השאר על ציפי חוטובלי. חוטובלי, שלה זה מכבר בטן מלאה על התנהלותו, אמרה לאחר מכן שהוא "רק מזיק".

כצל'ה, הסבירה, משתמש בכל ההצעות שהוא מעלה לא לקידום ההתיישבות אלא לקמפיין הבחירות שלו נגד הליכוד. אתה יכול להתריס, אבל אם אתה רוצה להוביל חקיקה, קודם כול עליך לכרות בריתות ולתאם עם הקואליציה. ההתרסה היא כלי שמשתמשים בו כשכלו כל הקִצין. "הוא העלה כבר שלוש-ארבע-חמש הצעות כאלה, דוגמת החלת הריבונות על יישובי יו"ש (הצעה שחוטובלי תומכת בה עקרונית), אפילו בלי לנסות לתאם ולגבש רוב - רק כדי להביך את ראש הממשלה ואת הליכוד. אי-אפשר לקדש דון-קישוטיות, כל המהלכים שלו הם מהלכים דון-קישוטיים פרטיים, כשאין לו חיילים מחוץ לסיעתו הקטנה".

חוטובלי עלתה על האבחנה: נתניהו התנגד עד לאחרונה לכל חוקי ההסדרה, אך מבחינתו החלוקה בין אורלב לכצל'ה היא חלוקה בין השוטר הטוב לשוטר הרע, ולאו-דווקא משום שאורלב בקואליציה. בין נתניהו ליעקב כץ יש הרבה דם רע. ביום רביעי, כשאחד הח"כים התלבט כי התקשה להתנגד להצעת החוק של כץ, אמר לו נתניהו - זה או אני או כצל'ה. תבחר עם מי אתה הולך.

ביום שלישי בלילה ישב נתניהו עם יעקב כץ ואורי אריאל. המגעים לא הניבו פרי. לאחר מכן, אחרי אחת בלילה, הריץ נתניהו טלפונים לאלקין ולאורלב. תחילה הציע לדחות את ההצבעה בשלושה שבועות. אין מצב, אמר אלקין, הלו"ז לא מאפשר. הוא ביקש שבוע. לבסוף סגרו על שבועיים.

הלו"ז הוא כדלקמן: בשישה ביוני, אם לא יימצא פתרון (והסבירות שיימצא נמוכה), תעלה הצעת החוק להצבעה בקריאה טרומית. אם תאושר, תועבר לוועדת חוקה, ושם יכין אותה ח"כ דוד רותם לקריאה ראשונה. ביום שני שלאחר מכן תעלה לקריאה ראשונה ותוחזר לוועדה, וביום שני 18 ביוני תעלה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. כך נשארים 12 יום עד 30 ביוני, מועד הפינוי. לו"ז צפוף, אבל אפשרי.

אורלב ביקש לבדוק עם יו"ר הכנסת האם ישתף פעולה, ימנע פיליבסטר ויאפשר חקיקה מהירה. כמו-כן ביקש התחייבות מברק ומאהרונוביץ' שלא יתכוננו להריסה ברמת השטח. נדרשה הבטחתם של השרים, שכן גם צה"ל וגם המשטרה מעדיפים להתכונן מראש ולא לבצע את פסיקת בג"ץ ברגע האחרון.

את אהרונוביץ' הצליח אלקין להשיג בלילה. את ברק ואת רובי ריבלין תפס בבוקר. אורלב אף בדק בבוקר עם היועץ המשפטי של הכנסת האם יוכל להעלות את הצעת החוק שלו אם תיפול הצעת החוק של יעקב כץ, שכן שתי ההצעות דומות אבל לא זהות. כשקיבל תשובה שלפיה יוכל להעלות את הצעתו, נחתם ההסכם.

הנהלת הקואליציה התכנסה על-מנת לבטל את חופש ההצבעה בשבועיים הקרובים. קדימה והעצמאות התנגדו מחשש שהדחייה תאפשר לאורלב להשיג בשבועיים האלה חופש הצבעה לשרים ובכך להבטיח רוב.

מהם היתרונות ומה החסרונות של ההסכם?

היתרונות הברורים: חסימת ההכנות לפינוי (סעיף 2) וגם מניעת מחטף עתידי כל עוד הכנסת תדון בהצעת החוק (סעיף 4).

יתרון נוסף: לראשונה ראש הממשלה מביע הסכמה לקחת בחשבון את אפשרות החקיקה.

נתניהו לא הבטיח להעניק חופש הצבעה לשרים. אורלב לחץ ושאל האם ינהג כך ונתניהו הסכים לומר רק ש"אינו פוסל חקיקה". עם זאת, בעוד שבועיים הלחץ של השטח על השרים יגדל וכתוצאה מכך יגדל הלחץ של השרים על ראש הממשלה. בעוד שבועיים, עם הגב אל הקיר, נתניהו כבר לא יוכל לטעון שיש אופציות חלופיות. אם לא יימצא פתרון עד אז, החקיקה תהיה הפתרון האולטימטיבי.

בתחילת השבוע התקשר נפתלי בנט למנכ"ל הליכוד גדי אריאלי, והודיע לו שהוא מבטל את חברותו בליכוד. זאת לאחר שבפגישה שערך במוצ"ש עם ח"כ אורי אורבך נפלה החלטה סופית: בנט בתמיכתו של אורבך מתמודד על ראשות הבית היהודי. בנט יתמוך באורבך בתור מספר שתיים.

לא סוד שנפתלי בנט הוא מנפגעי נתניהו. במסיבת העיתונאים המשותפת שכינס עם אורבך ביום שלישי בכנסת תקף את ראש הממשלה על פגיעתו בהתיישבות ביו"ש, על התעלמותו מהציבור הדתי-לאומי שהביא לו עשרות אלפי קולות, על חוסר נכונותו לחולל רפורמות במערכת המשפטית. המפלגה שהוא משרטט כמפלגת החזון שלו, תנגוס בליכוד. יממה אחרי מסיבת העיתונאים הודיע ד"ר יהודה דוד שניהל מאבק נגד עלילת מוחמד א-דורא על כוונתו להתמודד בבית היהודי ועל תמיכתו במועמדותו של בנט. יהודה דוד אינו חובש כיפה. 320 מתמודדים חילונים התפקדו השבוע למפלגה דרך המטה של איילת שקד, אף היא פעילה של בנט.

מאז מוצאי יום העצמאות, המועד שבו החלו מגעים אינטנסיביים בין בנט לאורבך, עבר בנט מסלול תלאות. תחילה שקל להתמודד על ראשות הבית היהודי כשהוא ממתין לתשובה מאורבך. אורבך נטה לתמוך בו אך בינתיים הסתמן שנתניהו מוביל להקדמת הבחירות. משמעות הדבר הייתה קיצור המפקד בבית היהודי. בנט חשש שלא יצליח להיערך אם המפקד יינעל תוך חודש וחצי ונערך להריץ מפלגה משלו. אלא שכל מי שמריץ מפלגה חדשה בימין, עליו להתגבר על סינדרום 1992 - החשש הכבד של הבוחר הימני ממפלגות חדשות שמפלגות את המחנה ומובילות לניצחון השמאל. מה גם שהקואליציה עומדת להעלות את אחוז החסימה לרף של כארבעה מנדטים. בנט קיבל תגובות רבות שקראו לו לא להקים עוד מפלגה, אלא להתמודד במפד"ל.

בינתיים נתניהו הקים קואליציה עם מופז. הקדמת הבחירות ירדה מהפרק ובבית היהודי חזרו לתוכנית המקורית של מפקד בשלושה חודשים. אורבך גמר בדעתו לתמוך בבנט, ובמוצ"ש כאמור נפלה ההחלטה.

הנפגע הראשון והוודאי הוא יו"ר המפלגה השר הרשקוביץ. כמה שעות לפני מסיבת העיתונאים אורבך הרים אליו טלפון. אני לא רוצה שתופתע, אמר, והוסיף שהמהלך לא מכוון נגד הרשקוביץ אישית. לאורלב הוא לא התקשר. אולי בשל היחסים בין השניים ואולי משום שלאורלב לא יכול היה לומר שהמהלך לא מכוון נגדו אישית. מכוון גם מכוון. התמונה שמצטיירת היא ציר בנט-אורבך נגד הציר אורלב-סלומינסקי. הבית היהודי החדש נגד המפד"ל הישנה.

הרשקוביץ נפגע כמובן. באורבך ראה בן ברית. הוא שמע כמובן על מגעיו עם בנט אך קיווה שהעניין לא יבשיל או שאורבך לפחות ימתין עם הכרזתו עד סוף המפקד. באוזני מקורביו הגדיר את המהלך של אורבך כתקיעת סכין בגב. לא רק שאורבך לא ממש סופר אותו כשהוא מבהיר שהמהלך לא מכוון נגדו (כלומר, הוא רואה את אורלב כיריב בעל סיכויים מרביים), הציר החדש מכרסם במחנה של הרשקוביץ ולוקח ממנו קולות.

בנט רוצה להיות שלי יחימוביץ' של הבית היהודי. צעיר, נמרץ, סוחף, מוכר ומתוקשר. לא פשוט לשחזר את ההצלחה של יחימוביץ'. המבחן של בנט לא יהיה בתקשורת, אלא בשטח. במפקד. לא גולשים ששולחים "לייקים" יכתירו את המנצח אלא מתפקדים שיירשמו וישלמו דמי חבר. יחימוביץ' הביאה במפקד הדיגיטלי, דרך האינטרנט, כ-6,000 מתפקדים. רק עשירית מכלל חברי המפלגה. פעיליה עבדו קשה לפקוד אנשים בשטח, מה גם שהמפקד בעבודה היה ארוך יותר ויחימוביץ' כבר הייתה חברת כנסת. את הממד הזה, אגב, מספק לבנט אורי אורבך.

זאת תהיה התמודדות מרתקת שהיא לא רק אישית. בנט ואורבך מציגים דרך חדשה, פתיחת שורות שמטרתה להביא בוחרים מהליכוד ומישראל ביתנו, ולהריץ מפלגה כלל-ישראלית; אורלב וסלומינסקי ידגישו את הצורך בייחודיות של הציונות הדתית וכן את הצורך במפלגה מגזרית. מדובר בוויכוח ענייני.

אגב, שאלה מעניינת היא האם בנט יתמודד לכנסת אם יפסיד בהתמודדות על ראשות המפלגה. הרשקוביץ ואורלב כבר הודיעו שלא יתמודדו על מקום ברשימה אם לא ייבחרו לתפקיד היו"ר. בנט כבר אמר שיישאר בבית היהודי גם אם יפסיד ולא יקים מפלגה שתפצל קולות. ייתכן שטרם החליט האם במקרה כזה יתמודד לכנסת.

שתי נקודות אפשר לציין כבר עכשיו, בתחילת המרוץ. ראשית, ינצח מי שינצח, אם רצונה של המפלגה בחיים היא חייבת לשמור על שני המחנות. גם על הוותיקים וגם על החדשים. אם צד אחד יזכה בראשות המפלגה וגם ירכיב את הרשימה, הוא עתיד לשפוך את התינוק עם המים.

הנקודה השנייה היא שהצטרפותו של בנט למרוץ על תפקיד היו"ר, כמו גם הצטרפותם של רבים אחרים למרוץ העתידי לכנסת, מיטיבה עם המפלגה ובגדול. ההתמודדות על ראשות הבית היהודי תהיה התמודדות מרתקת שעשויה להוביל לסיבוב שני. אורבך חוזר ומשווה את הציונות הדתית ליפהפייה הנרדמת בזירה הפוליטית. נכון לעכשיו, המפקד והפריימריז שבאופק עשו את שלהם - העירו את היפהפייה הנרדמת, הזרימו לדמה אדרנלין והחזירו לפניה צבע. בתקומה עתידים להיווכח שהתעקשותם שלא לפתוח את המפלגה להתמודדות הופכת את האיחוד הלאומי לחצר אחורית בפוליטיקה של מפלגות הימין. מי יצטרף למפלגה שבה אי-אפשר להתמודד על תפקיד היו"ר ועל מקום בכנסת? אז מה אם יש לה חברי כנסת מצטיינים שיודעים על-אף היותם נציגי סיעה קטנה לדאוג לבוחריהם ואף לזכות בראשות ועדה חשובה דוגמת הוועדה לביקורת המדינה. מפלגה חפצת חיים זקוקה לא רק לגנרלים אלא גם לקצינים צעירים ושאפתנים שחולמים ביום מהימים להגיע לפסגה. לפעילי שטח ולמתמודדים על ראשות המפלגה ועל מקום ברשימתה לכנסת.