שבת שלום קהל קדוש הַקֵץ לָעַבְדּוּת

הָעַבְדּוּת כָּמוֹהָ כְּאַשְׁלָיָה עַל טִיב וְאֵכוּת

זֶה קָרָה וְזֶה קוֹרֶה בְּקַבְּלֶנוּ מִזָּר חָסוּת

זֶה כְּבַר קָרָה אָז בְּמִצְרָיִם בַּחֲסוּת פַּרְעֹה

זֶה חוֹזֶר לוֹ וְנִשְׁנָה עַל יְדֵי צֶאֱצָאָיו וְזַרְעוֹ

וְאֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּמֶשׁ כָּכָה גָּם נֶאֱמַר

כִּי שׁוּב הָלַךְ יִשְׂרָאֵל וְהָיָה לְתוֹעֵה מִדְבַּר

זֶה שֶׁקָרָה עִם זֶרַע יַעֲקֹב וְשַׁב עַל קִיאוֹ

זֶה קוֹרֶה לוֹ שׁוּב וְאֵינוֹ זוֹכֵר צִוּוּי נְבִיאוֹ

יֵש וְשׁוֹכְחִים טַעַם הָחֵרוּת כִּבְּנֵי חוֹרִין

וּמִשְתַעֲבְּדִים לָחֹמֶר תּוֹעִים ולֹא נִזְהָרִין

וּכְמוֹ בָעֲבָר נִרְקָמוֹת לָהֵן סָבִיב מְזִמּוֹת

אֲבַל עֵינֵי בְּנֵי בְּרִית הַמְדֻמִּים נֶעֱצָמוֹת

וּמְצַפִּים אָנוּ לִישׁוּעָה מֵה' צְבָאוֹת


המכות המכריעות שהכו בהן פרעה ועמו

הקב"ה יכול היה להכות את פרעה במכה העשירית בהמיתו כל בכורי מצרים ובכך להכניע את פרעה ואת עמו, והיה פרעה מְשַׁלֵּחַ את עם בני ישראל ממצרים, אלא שהקב"ה רצה לשלם לפרעה על כפיות הטובה שגלה אחרי מות יוסף, על כי שכח את הטוב שעשה יוסף לו ולמצרים. זה מתחיל בְּהִתְנַכּרוּת פרעה לבני ישראל שירדו אליו למצרים. התנכרותו קבלה בִּטּוּי בחלק הפותח בפרשת שמות: ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף (שמות א/ח) חכמינו אמרו, כי בין אם זה אותו פרעה ובין אם זה פרעה חדש, פרעה ידע או צריך לדעת מה עשה יוסף למענו ולמען מצרים: יוסף גרם לכך שכל קרקעות מצרים יהיו קנינו של פרעה ובעלי הקרקעות יהיו אצל פרעה אריסים, ובדברי ימי מצרים נכתב יוסף עשה ממצרים לאסם תבואה ומצרים ספקה חטה ושעורה לכל הארצות סביב, והנאמר אשר "אשר לא ידע את יוסף" דהיינו פועלו של יוסף, זה לא יכול היה להאמר. אלא שעם עם ישראל במצרים כפי שיתברר במשך אלפי שנים כאיש מישראל מהגר מארצו ומתישב בנכר בחסות זרים, יהא חכם וחרוץ ונותן להם שפע חכמה ודעת ומשפר איכות חייהם, הם יתנהגו עמו ביום מן הימים "ככפויי טובה". כי עיני ילידי הארץ הזרה, צרה אף על-פי שרוח להם על-ידי יוסף גומלים רעה תחת טובה. זה מביא אותנו לַשּׁוֹאָה ולזכרון הַשּׁוֹאָה מדי שנה. כל מטרת יום הזיכרון הוא לאותת לשאננים בנכר שחושבים כי להם זה לא יקרה, מקבלים איתות על אשר יכול לקרות להם אי-פעם. מזה אנו מגיעים למכות שהוכו בהן המצרים כשזה מתחיל בשמות המשכן בוארא וסופן בפרשת בא, אלה אשר הונחתו על המצרים על-ידי הקב"ה בידי משה ואהרן. ברם המכה המכרעת אחרי מכת ה"ארבה" אשר הוכו בה והארבה זלל כל הצומח באה עליהם מכת "חֹשֶׁךְ" שהחשיך את עולמם, ולבסוף הנחתה על מצרים "מכת בכורות" ששברה את רוחם ואת רוח פרעה אלילם שהוא "בכור המצרים". המכות מחזירה אתנו ל"ברית בין הבתרים" שכבר נזכרו במסגרת זו פעמים אחדות שם אמר ה' אל אברהם: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית ט"ז/יג, יד). זה אשר עושה הקב"ה דן את פרעה ואת עמו שהעבידו את בני ישראל בפרך, על כן הנחית הקב"ה על המצרים מכות הן כענישה והן כאמצעי שכנוע לשלח אם ישראל ממצרים, לקים את הבטחתו ה' את "גם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי" וה' דן את המצרים במכות ובעיקר במכת חֹשֶׁךְ כדי לאפשר לבני ישראל להחזיר לעצמם את הגזלה שגזלו המצרים מהם וגם לגבות שכרם על עבודתם. ויש רמז נסתר שה' רצה שלא לתת למצרים לראות בחרפתם של אלה מבני ישראל שהם הרוב אשר לא רצו להשתחרר מעבדות. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אוֹתֹתַי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה' (י/ב). וכי כל העושה עולה ומשחית מידותיו שלם ישלם.

בבא משה אל פרעה אמר לו: שלח עמי ויעבדוני

שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי (י/ג) ולא נאמר שלח עמי אל ארצו משם יָרַד אל מצרים. לו היה לפרעה שיקול דעת משלו ולא כפי שכפה עליו אלוהים,היה רוצה לדעת מה מטרת יציאת ישראל ממצרים, א היה אז רואה ברצונם לשוב לארץ כנען סבה שאיננה מצדיקה לשלחם מאצלו ולותר כעבדים המשרתים אותו ואת עמו. וּמשֶּׁאָמַר משה אל פרעה שישלח אותם לעבוד את אלוהיהם מחוץ למצרים, פרעה לא סרב, כי הרי בתום עבודת האלוהים ישובו למצרים, ובכך חוסך הוחא מעצמו עוד מכות, אלא שדרישת משה מפרעה לשלח את ישראל הייתה לצמיתות, ולא לצאת ולשוב, כיון שמשה הדגיש הצורך ביציאה ממצרים כדי לעבוד את אלוהי ישראל, הִתְרַצָּה פרעה ואמר למשה ואהרון: לכו עבדו את אלוהיכם מי ומי ההולכים? (י/ח). בדברי פרעה מסתתרת כונה לבחון אם אכן לעבודת האלוהים כונתם, או ליציאה לצמיתות, ושאל "מי ומי ההולכים"? מכאן אמר שהגברים הבוגרים ילכו לעבוד את אֱלֹהֵיהֶם ואילו הנשים והטף ישארו במצרים, משה שידע צפונות מחשבות פרעה, ענה לו: בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו (י/ט)/ משפרעה שמע כי משה מבקש להוציא ממצרים את כל עם בני ישראל, סרב פרעה לדרישה שלח את עמי ויעבדוני, כיון שפרעה ידע שסירובו יביא עליו מכות נוספות נאות על כָרְחוֹ להסכים ליציאת בני ישראל אך רצה להפיל פחד בלב בני ישראל שיתמרדו ולא ירצו לצאת, פרעה אמר למשה, כי היציאה ההמונית עם נשים וטף למדבר מסוכנת ואמר למשה לא טובה ליוצאים לכן הוא אמר: יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם (י/י). יש מדרש אגדה לפיו בקשר לנאמר לפיו, יש כוכב בשמים שנקרא "רעה" אשר תביא אסון על ישראל כפי שבטא זאת פרעה, מכאן תשובת משה לפרעה היתה, שאלוהי ישראל ישמור עליהם והרעה לא תמצא אותם, אלא לפי מדרש אגדה זה, משה התפלל על ישראל ואמר בתפילתו: למה יאמרו מצרים לֵאמֹר ב"רָעָה" הוציאם (שמות לב/יב) כדברי פרעה על אשר יקרה לישראל. אלא שעתיד להתברר כי אכן "רעה" תפגשם בעתיד ב"חטא העגל". אזהרת פרעה לא באה מפרעה כדאגה לשלום בני ישראל, אלא שפרעה רצה שלא יצאו ממצרים, ואנו עתידים לדעת כי חלק נכר מבני ישראל לא יצאו ממצרים, לכן נאמר ויגרש אותם מאת פני פרעה. ובכך חזר בו מהסכמתו ליציאתם ממצרים, אלא זה אשר נטע הקב"ה בלב פרעה כדי להשלים את עשר המכות שגזר להביאם על המצריים במצרים:
הארבה, ובעקבותיה שתי המכות המכריעות: חֹשֶׁךְ ומכת בכורות, ואז בעקבות מות הבכורות תקום צעקה גדולה בכל ארץ מצרים כי: ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כִּסְאוֹ עד בכור השפחה אשר אחר הָרֵחָיִם וכל בְּכוֹר בְּהֵמָה (יא/ה)

ובני ישראל יצאו ברכוש גדול.

כאמור תחילה מקים הבטחתו לאברהם בברית בין הבתרים: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית ט"ז/יג,יד). זאת עשה הקב"ה במכת הָחֹשֶׁךְ, ויהי חשך-אפלה בכל ארץ מצרים ששלשת מים (י/כב) מכת החשך הקנתה לישראל הזדמנות להחזיר לעצמם את אשר המצרים גזלו מהם ויגבו מהם בכך את שכר עמלם שנגזל. היו בני ישראל נכנסים בָחֹשֶׁך לבתי המצרים ונוטלים מהם את כליהם שלהם, או שרואים כי החפצים שנגזלו מהם נמצאים היו באים בגמר מכת החושך ומבקשים החזרת החפץ, ואם היו המצרים מכחישים שנמצא ברשותם היו אומרים להם כי ראו את החפץ במו עיניהם בעת מכת החושך וזה מאלץ את המצרים לשלם לישראל תמורת העבודה הקשה שעבדו בעבור המצרים, ובני ישראל יצאו ברכוש גדול. אלא שרש"י מביא טעם נוסף למכת החושך באמרו: שהיו באותו דור רשעים מבני ישראל שלא רצו לצאת ממצרים ולהיות בני חורין ורש"י מסיק זאת מהמלים: "ויצאו חמושים" - לא עם כלי זין אלא "חמישית" מבני ישראל היו היוצאים ממצרים וארבע חמישיות לא רצו לצאת, נשארו שם ונטמעו במצרים ובכך אבדו לעם ישראל אשר יצא ממצרים לבוא לרשת את ארץ כנען. למדנו שיש עוד משמעות נוספת למכת החושך וזאת: כדי שהמִצְרִיִים לא יראו במפלתם של בני ישראל של אלה שמסרבים לצאת לחרות ויאמרו אף הם לוקים כמונו. אומנם מכת החושך הכניעה את פרעה לשלוח את בני ישראל, אלא ששוב חזר הקב"ה: ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם.(י/כז) זאת כדי לנקום בפרעה, שגזר על הזכרים שנולדו לישראל להשליכם ליאור, והכה אותו בבכורותיו במכה העשירית המכרעת - מכת הבכורות.

לֹא בִּכְדִּי הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים אשֶׁר הָיוּ חוֹזְרִים

הַיָּמִים בָּהֵם שֻׁעֲבַד יִשְרָאֵל עַל יְדֵי הַמִּצְרִים

אַף אַחֲרֵי שֶׁשֵׁרֶת אֶת פַּרְעֹה וְעַמּוֹ בִּמְלֹא אוֹנוֹ

יָצָא חָבוּל בְּחֶלְקוֹ וְחֶלֶק נִשְׁאַר כִּי אַהַב אֲדוֹנוֹ

וְנִטְמַע בַּמִּצְרִים וְשׁוּב אֵינוֹ

וְשׁוּב אָנוּ רוֹאִים שֶׁלֹּא נִלְמַד הַלֶּקַח מִן הֶעָבָר

וְיֵש הַתָּר אַחַר נוֹחוּת נוֹטֵשׁ הָאָרֶץ וְשַׁב לַנֶּכָר

וְשַׂם דַּאֲגָתוֹ הֲנָאָתוֹ וְשׁוּב לֹא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד

נוֹתֵן אוֹנוֹ לַזָּר וְלֹא זוֹכֵר ירושלים שֶיָשְׁבָה בָּדָד

וְכִי בִּזְכוּת שׁוֹמְרֵי הָחוֹמָה שָׂרַד

וְגָם שָׁכַח אֶת אֲשֶׁר הָעוֹלָם זָכַר וּלְהַזְכִּיר בָּא

וְכִי זֶה שֶׁהֵחֵל בִּתְרוּעָה נִסְתַּיֵּם בְּשֶׁבֶר וְשׁוֹאָה

לֹא בִּכְדִי צֻוֵּינוּ לְסַפֶּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם תָּמִיד

כְּדֵי לִזְכּוֹר הֶעָבָר וְשֶׁלֹּא נִשְלַח לַעֲזָאזֵל הֶעָתִיד

וַנֹּאמַר שֶׁיְּבֻשַּׂם לָעוֹשֶׂה זֹאת בְּמֵזִיד (פתגם ערבי - אלי בסאווי באידו אללא בזידו الى بساوي بايدو الله بزيدو שתרגומו: העושה רע לעצמו בידו, אלוהים מוסיף לו על אידו.