בפרשת תצווה אנו לומדים בין השאר על בגדי הכהונה. וכך נאמר במסכת זבחים (פרק ח, ב): "ואמר רבי ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת קורבנות לפרשת כהונה? ללמד אותנו - מה קורבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים".
כותונת - מכפרת על שפיכות דמים.
מכנסיים - מכפרים על גילוי עריות.
מצנפת - מכפרת על גסות הרוח, יבוא דבר שבגובה ויכפר על גבהות הלב.
אבנט - מכפר על הרהורי הלב. יבוא דבר שכנגד הלב ויכפר על הרהורי הלב.
חושן - מכפר על דינים, והינו חושן המשפט.
אפוד - מכפר על עבודה זרה.
מעיל - מכפר על עזות פנים (מסכת ערכין טז, א).
ולמה הקדישה התורה תשומת לב כה רבה לבגדי הכהן? כדי ללמד אותנו חשיבותו של הבגד שאנו לובשים. וכך בלשונו הציורית מתאר הרב משה גרילק (פרשה ופשרה): "עובדה מעניינת: האלוקים הציב את האדם במרכז היקום והפקידו בידיו... התר לו לכבוש את תבל כולה הדום לרגליו, לחשוף לרווחתו את כל הטמון בו...
האדם יצר במו ידיו את הציוויליזציה, לטוב ולרע. הוא מצא את האש, המציא את הגלגל, למד להשתמש בברזל, גם יצר את הכינור והגיע עד לבקיעת האטום, לשילוח לוויני תקשורת, לבניית מחשבי ענק. אולם את הלבוש לא המציא". את הלבוש הוא קיבל מה'. שנאמר: "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותונת פסים וילבישם" (בראשית ג, כא). מכאן אנו לומדים על חשיבותו הגדולה של הבגד.
הלבוש אינו דבר שבהסכמה בלבד - משהו שאם נרצה נשתמש - אלא הוא תוספת למעשה בראשית, מעין עור שני שניתן לאדם (על-פי פירושו של בנו יעקב). ועוד מפרש בנו יעקב בספרו על ספר בראשית: "הלבוש אינו רק הגנה מפני הקור, אינו רק קישוט, הוא סימן ההיכר הראשוני וההכרחי לחברה האנושית, והיא - בהרגשתו המוסרית של האדם - מותר האדם מן הבהמה. דרגתו ו
כבודו של האדם ניכרים בסימנים הנתונים במדיו.
עצם הלבוש - כבוד הוא לאדם. לכהנים ניתנים בגדים מיוחדים "לכבוד ולתפארת" (שמות כח, ב)", "והנה האדם הינו היצור היחידי בעולם שאינו מסתפק בעורו הטבעי, אלא מכסה מערומיו בלבוש שניתן לו מאת בוראו" (נחמה ליבוביץ). ומלבד היותו מכסה את האדם, הלבוש הוא גם סמל למידות הטובות שיכול האדם להתעטף בהן. ופירוש המלבי"ם: "הנה הבגדים שציווה לעשות כפי הגלוי בגדים חיצוניים... אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים".
ומסכם הרב משה גרילק: "הבגד הופך, בתפיסת היהדות, את האדם לכהן במקדש העולם. לנושא הבשורה המוסרית... הצניעות הייתה מאז ומעולם סמל לאדם הנעלה, המקרין אור וטובה על סביבתו. על כן, עורר הכהן, בבגדיו, כל פעם מחדש, אמת זו בלב העם. עצם הופעתו במשכן בבגדי כהונה, שניתנו לו מידי האלוקים ועל-פי צו מיוחד, הזכירה למתבונן בו את דבר הענקת הכסות לאדם בתחילת דרכו בעולם" (פרשה ופשרה לפרשת תצווה).
