שיח ושיג כואב עם הפטרת השבוע (ג')

אודה, שקשה לי לקרוא חלקים משמעותיים בהפטרת השבוע לפרשת "במדבר", הלקוחה מספר הושע. הפרט ההיסטורי הוא, שהושע בן בארי ניבא בימי העוצמה הכלכלית-הצבאית שהייתה בימי עוזיהו מלך יהודה וגם בימי הרפורמה הדתית שהתחוללה בממלכת יהודה בימי המלך יחזקיהו. כן במקביל ניבא הושע בימי המלך ירבעם בן יהואש, שמלך בממלכת ישראל הצפונית. ימי שלטונו אופיינו בהישגים משמעותיים במישור המדיני-צבאי וגם בעוצמה כלכלית רבת הישגים.

המציאות ההיסטורית מבליטה את עוצמת הפער בין המישור המוסרי, הנתון בשפל, ובין גבהים מרקיעי שחקים במיוחד במישור המדיני, הצבאי והכלכלי בימי המלך עוזיהו, שֶׁמָּלַך בממלכת יהודה וירבעם בן יהואש שֶׁמָּלַך בישראל.

בימי הנביא הושע בן בארי פעל גם הנביא ישעיהו בן אמוץ. על-פי המידע בפסוק א' בפרק א' בספר ישעיהו הוא מיקד את פעולותיו בממלכת יהודה ובעיקר בירושלים. בימי הושע פעל גם עמוס, הנוקד ובולס השקמים מתקוע, שניכר כי חלק הארי של פעולותיו היו בממלכת ישראל הצפונית. כעמוס גם הושע התרכז בפעולותיו בממלכת ישראל ולא בממלכת יהודה.

ההפטרה היא בספר הושע פרק ב'. את השיח והשיג הכואב שלי עם ההפטרה אבקש לפתוח עם מידע מפרק א' הקודם להפטרה, כשהנביא הושע נדרש למלא הוראה קשה ומייסרת כבר בפסוק ב': "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח-לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים". הושע נדרש לשאת אישה זונה, ובחייו האישיים הוא הופך לסמל המסמל את חיי הזנות המוסרית האופייניים לממלכת ישראל. אני ממאן שלשם ההתמודדות עם ההתדרדרות המוסרית, שפקדה את חייה של החברה הישראלית, נדרש נביא בישראל לחיות את חייו במחיצתה של אישה זונה.

משפחה עבורי זה ערך יקר. כואבת לי ההוראה האלוקית לנביא הושע בן בארי המחייבת, שחיי המשפחה שלו יקרמו עור וגידים של חיי זנונים. לא רק שהוא נדרש לשאת לאישה זונה בשם גומר בת-דבלים, נהיה עדים שילדיהם יישאו כל חייהם חותם אכזרי, שהם למעשה ילדי זנונים. בשיח ובשיג הכואב שלי עם ההפטרה אני מביע כאב, ששלושה ילדי גומר בת דבליים והושע בן בארי כל חייהם יעברו תחת חותם האווירה של כתם הזנות של האם. עלינו לדאוג שילדים יגדלו באווירה של ביטחון, באווירה המעניקה שמחת חיים לילדים, ולא לאלצם לגדול כאמור בפסוק ב': "כְּיַלְדֵי זְנוּנִים, כִּי-זָנָה תִּזְנֶה הָאָרֶץ מֵאֲחוֹרֵי יְהֹוָה".

בשיח ושיג שאני מבקש לנהל עם ההפטרה של פרשת השבוע, אני מבקש להתמקד בסירובי המוחלט להסכים עם ההוראה האלוקית לנביא הושע לתת לילדו השלישי את השם "לֹא עַמִּי". ההסבר לכך מנומק "כִּי אַתֶּם (בני ישראל) לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם..." (שם, פרק א' פס' ט'). אני ממאן להסכים, שילד בישראל יגדל, כשהוא נושא על כתפו עול כבד של מערך היחסים בין אלוהי ישראל, שהיטיב עם עמו ובין העם שגמל לו בהתנכרות מוחלטת, לכן אלוהים מענישו. ואת המשמעות של עוצמת העונש הילד נושא בשמו - "לֹא עַמִּי".

בשיח ושיג, שאני מבקש לנהל עם ההפטרה של פרשת השבוע, אני מבקש גם להתרעם עם הנאמר בהפטרה בפרק ב' פסוקים ד'-ו': "רִיבוּ בְּאִמְכֶם כִּי-הִיא לֹא אִשְׁתִּי וָאָנֹכִי לֹא אִישָּהּ... פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְשַׁמְתִּיהָ בַּמִּדְבָּר... וְאֶת בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם, כִּי בְּנֵי זְנוּנִים הֵמָה".

חשוב לי להדגיש, שאת השיח והשיג אני מנהל מתוך כבוד לטקסט המקראי. חשובה לי ההדגשה שרק מתוך כבוד לעולם הערכים המוסרי, החובק בחובו ספר הספרים, קשה לי לקרוא בספר הושע, שבת בישראל, בת הנביא הושע תגדל ושמה יהיה "לֹא רֻחָמָּה": "כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת-בֵּית יִשְׁרָאֵל" (שם, פרק א' פסוק ו'). נקודת מוצא שלי בשיח ושיג, שילדים אינם צריכים להתערב במערכת יחסים בין ההורים, בינם לבין עצמם. לכן אני מסתייג מההוראה הניתנת לילדים להתערב ולהצטרף לריב.

לסיום אני מביע את שמחתי בקוראי בפסוק י"ז, שמהמצב האימתני תיחלץ אומתנו "וְנָתַתִּי לָה אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם ואֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה".