מה נשתנה הפסח הזה מכל הלילות? רק עומק התהום, רוחב האיבה, עוצמת השנאה, גובה הלהבות ומרור, הרבה מרור. ראוי לעצור לרגע מהמולת רעש מכתזיו"ת השוטפות אותנו בבואש בלתי נסבל, בלתי הגיוני, בואש שזמן רב, רב מאוד ייקח להסירו מחיינו כאזרחי המדינה היהודית דמוקרטית. ראוי לעצור לרגע, למרות המציאות המאתגרת והמורכבת בה נמצאת החברה הישראלית במאבק על עקרונות שחלק גדול מהציבור כבר אינו זוכר או אינו מבין על מה יצא הקצף, על מה נתנה זכות הדיבור לקיטוב, למחלוקת ולשנאה.
זהו ליל הסדר התשעי בו תסב משפחתו של הקצין הדר גולדין לשולחן החג ומליבה הקרוע תתפרץ רק שאלה אחת - מתי? מתי תוחזר גופתו וגופת חברו אורון שאול מידי חוטפיהם בעזה, מתי ובאו למנוחת עולמים. נזכרתי בהדר ז"ל בעקבות אגרת ששלח לתלמידיו בתנועת בני עקיבא, אגרת משמעותית שרק מי שצופה פני עתיד יכול היה לכותבה, כה כתב הבחור הצעיר הדר:
"טוב, עברנו את פורים ואנחנו ממש לפני פסח. הדבר המיוחד לפורים ולפסח, ששניהם מלאים בסיפורים. אנחנו כולנו נהיים מספרי סיפורים! בפורים סיפור המגילה, ובפסח (פה-סח) מרבים לספר בסיפורי יציאת מצרים. בחיים שלנו יש הרבה סיפורים, לכל אחד יש את הסיפור שלו, וכל הסיפורים שלנו הם חלק מסיפור גדול של עמנו, שמוביל את הסיפור הגדול של ההיסטוריה. בדרך היו אבותינו, אברהם, יצחק, יעקב, דוד... ועכשיו אנחנו. בסיפור הזה כל אחד יכול להחליט אם הוא הדמות הראשית, הגיבור, או אם הוא הדמות המשנית שהסיפור חולף לידו. האם אתה מוביל את הסיפור שלך? האם הסיפור שלך הוא סיפור טוב? האם הסיפור שלך מחובר לסיפור של עם ישראל? האם הוא מקדם אותנו? או האם אתה נותן לאחרים לשלוט בסיפור שלך? האם אתה בן-חורין אמיתי, או שאתה עבד לאחרים או עבד ליצרים שלך".
בימים טרופים אלה קולו הצלול, הברור, החד של הדר גולדין נשמע במלא עוזו. האם אנו כאומה מבקשים להיות חלק מהסיפור, שחקנים ראשיים או שמא הסיפור חולף מעל ראשנו. מדינת ישראל ניצבת ברגע מבחן נוסף, על פרשת דרכים. התהום הפעורה בין הקטבים מתרחבת, במקביל להצטמצמות המכנה המשותף של הסיפור היהודי, סיפורו של העם השב למולדתו, עם שניער מעליו את אפר ימי הסופה והסער ובנה מדינה לתפארה, מדינת הנס הגלוי.
ביום רביעי בערב יאירו נרות החג בבתי יהודים באתיופיה ובאוקראינה, בתל אביב ובדגניה, בצרפת ובאיטליה, בכל מקום בו יהודים שם שולחן החג, שם האורות הזוהרים, ההגדה, כוסות היין וארבעת הבנים. ביום רביעי יהודים בכל מקום שהם יסבו כבני חורין אמיתיים, יספרו את הסיפור הלאומי, סיפור הולדתו, תחייתו גלותו ושיבתו של עם הנצח, יניחו למאבקים הפוליטיים, יניחו לאש השנאה המלחכת את ה-יחד הישראלי עד שמבקשת חלילה לכלותו.
ביום רביעי סביב שולחנות החג, אל מול לחם העוני, אל מול החרוסת, הזרוע, הכרפס והמרור, נעצור את מכונות הזעם, את המחלוקת הנוראה, נתחבר אל אבות ואימהות האומה היהודית, נקיים את מהות החג, "והגדת לבנך", נעביר בתורנו אנו, את לפיד התקומה והתחייה של העם היהודי לדור הבא, נזכור שאנו חלק מהסיפור היהודי הגדול למין עומדו של עם הנצח על בימת ההיסטוריה, ונרבה לספר ביציאת מצרים, הפרטית והלאומית.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
