קטע מתוך זיכרונות של נער מתבגר שבא ארצה בשלהי שנת 1945. הוא לקוח מעלילה היסטורית בשם "לשחק על חלומות". במוקד הסיפורת, fiction, שמבוססת על תיעוד צעירים וצעירות ששרדו את ממלכת החושך ועפו כפרפרים לקראת האור ומימוש חלום גדול, בארץ ישראל, בתקופה סוערת ורוגשת של אירועים דרמטיים בימים שלפני קום המדינה ומלחמת העצמאות. סיפור על חלום ושברו.
גיבורי אותה תקומה, רובם המכריע אינם אתנו כבר בין אם בשל הגיל ובין שנפלו כלוחמים צעירים במלחמת העצמאות או במערכות אחרות, חלקם בלא להשאיר שריד משפחתי. הסיפור, שהוא הצצה בלבד לאותם אירועים, מובא מאחד מהם בערוב ימיו, שחווה את האירועים האלה כמו חבריו באותו גיל עם אותו מטען כה פגיע ושביר ובאותה מידה-לא פחות עוצמתי.
סיפור מרתק במיוחד שסיפר אריק היה סיפורה של הספינה "חנה סנש", שיצאה עם 250 מעפילים מחופי גנואה בצפון איטליה. הגעתה של הספינה אל חופי הארץ נועדה לחג המולד. זאת מתוך הערכה כי הבריטים עסוקים בחג עם עצמם ועם המשפחות, זוללים וסובאים ורוחם טובה עליהם, ויתרשלו קצת במעקב אחר אניות לא לגאליות. אולם באותם ימים התחוללו סערות גם ביבשה וגם בים והגלים הנחיתו את "חנה סנש" על שרטון סמוך לנהריה.
בשל הגלים העזים שהגיעו לגובה של כמה מטרים קשה היה להשיט סירות אל האונייה. אלא שכאן עמדה תושייתם של היהודים מול איתני הטבע. יישוביי הסביבה הוזעקו אל המקום והצטוו להביא חבלים חזקים. החבלים נקשרו זה בזה עד שנוצר חבל ארוך מסיפון האונייה ועד לחוף. גברים ונשים, רובם אנשי ההתיישבות, נכנסו לתוך המים, כשהם מהווים מעין עמודי תמיכה לגשר תלוי, ובחושך מוחלט, בים זועף ומקפיא ובעזרת החבל והידיים הורידו את כל המעפילים עד שאלה הגיעו לחוף. היו עולים שמחמת תשישות החליקו ידייהם והם נפלו למים אך גם כאן חיכו להם ידיים עוזרות ומשו אותם משם.
צמרצורת וחום עברו בגופינו לסירוגין. קור - בשל הסיפור המקפיא, דם וחום בשל ההרגשה שהנה יד אחים לא תיתן לניצול לרדת שוב למצולות. כמו באונייה סטרומה בדצמבר 1941.
אך בזה לא הסתיים הערב המיוחד הזה. אריק שוב קם, פרש גליון נייר גדול ועליו נכתב באותיות ענקיות שיר שכותרתו "קפיטן". בעצם שם השיר הוא "נאום תשובה לרב חובלים איטלקי, אחר ליל הורדה". שיר שחובר על-ידי נתן אלתרמן לאחר הגעתה של אניית המעפילים "חנה סנש" בשלהי 1945 כאשר במסיבה שנערכה לכבוד הקברניט באחד מיישובי הסביבה נכח גם המשורר אלתרמן. מפגש זה שימש לו כהשראה לכתוב את השיר. אריק הצביע על המילים והתחיל לשיר:
עננים על ראשינו, הרוח איתן, המלאכה נעשתה חי שמיים
נרים כוס קפיטן, של ברכה-קפיטן,עוד נשוב ניפגש על המיים.
על הצי הלזה האפור הקטן יסופר עוד בשיר ורומנים
ייתכן כי בך קפיטן קפיטן יקנאו עוד הרבה קפיטנים
ולחיי בחורים שקיבלו הפיקוד ובאופל כוונו את השָיט
למועד הנכון, למקום היעוד בלי מצפן ומטה בליל צָיד.
יבוא יום ואתה בזווית של פונדק תשב על בקבוק של קיאנטי
ותחייך ותירק חתיכה של טבאק ותאמר- כן חֶברֶה- זקנתי
כך יהיה אל מול פני רוח איתן לחיי הסיכון והפֶרֶך
לחיי הספינות הקטנות-קפיטן,לחיי הספינות שבדֶרֶך.
כאשר למדנו ושרנו את השיר, נכנסו הבנות והבנים לאקסטזה. חזרנו ושרנו אותו פעם, פעמיים ושלוש עד שגרוננו ניחר. גם אריק קולו כשל. היינו רטובים כאילו זה זה עתה יצאנו מקצף הגלים שהתנפצו על האוניה והרטיבו אותנו עד לשד עצמותינו. שרנו את השיר בלכתנו אל האוהלים ובשכבנו המהמנו אותו - לחייך קפיטן.
אחר כך חלמנו.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
