טיוטה לסל וחסל

מדינת ישראל זקוקה לרפורמה משפטית, אך מה שהביא שר המשפטים לוין איננה רפורמה ואיננה משפטית, ומה שנותר ממנה ועבר בכנסת הוא שלילי ומזיק וכל ייעודו היה לשמור על האגו של מחוקקי הנפל שעסקו ברפורמה.

הבעייתיות הקשה של השינוי בחוק היסוד

מה שנדרש לנו בעילת הסבירות הוא צמצומה, והיא אכן צומצמה, אך הצמצום נעשה לאורך במקום לרוחב, במקום להחיל עילת סבירות מצומצמת לכל המינהל הציבורי, נחקק חוק המבטל ביטול מוחלט את עילת הסבירות בנוגע להחלטות ממשלה, ולא בוצע כל שינוי בקריטריון הסבירות בהחלטות של כל רשויות השלטון שאינן ממשלה.

אינני רוצה לחיות במדינה אשר החלטות הממשלה שלה לא ייבחנו לעולם ובשום צורה ואופן בשיקולים של העדר סבירות (וכך בדיוק מנוסח השינוי בחוק), ואיני רוצה שכל אזרח יוכל לבטל את ההחלטה של ראש העירייה שלי בעילה של העדר סבירות, כי במקרים רבים מה שאינו סביר בעיני אזרח אחד סביר ביותר בעיני אזרח אחר.

הסבירות במתכונתה הבריטית מלפני יותר מיובל שנים היא קריטריון תקין ביסודו אשר ב-40 שנות שלטונו של אהרן ברק הפכה לשד אשר יצא לחלוטין מהבקבוק, ולכן את השד הזה חייבים להשיב במידה רבה לבקבוק, אך לא לחסלו לחלוטין, לא לגבי הממשלה ולא לגבי כל רשות שלטונית אחרת. על כל רשויות השלטון לעמוד בחובת סבירות של החלטותיהן אך עילת הסבירות לכולן חייבת להיות מצומצמת הרבה יותר (למעט נושאי חוץ וביטחון אשר בסמכות הממשלה והעומד בראשה, ושם בית המשפט ברוב המכריע של המקרים לא מתערב ולא שוקל כלל קריטריון סבירות כלשהו).

בפסק דין ונסברי באנגליה (1947, בעניין פעוט של חוק עזר עירוני) נתחמו גבולות עילת הסבירות ב "אם החלטה שנוקטת רשות בעניין שבסמכותה היא כה בלתי סבירה, עד שלא ייתכן שרשות סבירה כלשהי הייתה מקבלת החלטה כזאת אי-פעם, אזי בית המשפט יכול להתערב. זו, אני חושב, הכרעה נכונה. אולם כדי להוכיח שבהחלטה כזו מדובר, נדרשת טענה מוחצת, ובמקרה הזה, העובדות אינן קרובות למשהו מעין זה כלל".

במספר פסקי דין של בג"ץ בשנים האחרונות ציין השופט שטיין עמדתו כי "החלטה שאינה סבירה באופן קיצוני היא החלטה ששום רשות מינהלית, שטובת הציבור לנגד עיניה, לא הייתה מקבלת בנסיבות העניין; ועל כן החלטה כאמור מצויה מחוץ למתחם הסבירות" כמעט העתק מילה במילה מהניסוח הבריטי (הישן נושן).

ומה עשתה הכנסת עם עילת הסבירות? את עילת הסבירות לממשלה היא לקחה מקיצוניות מזיקה אחת לקיצונות מזיקה שנייה, ואת עילת הסבירות לשאר רשויות המינהל היא הותירה בקיצוניות המקורית. במקרה הטוב פול גז בניוטרל, במקרה הרע, נזק משפטי מיותר, שבצילו נזק חברתי עצום, קרע עמוק בעם, אשר לובה על-ידי בעלי אינטרסים בשני הצדדים, ואשר הכניס אותנו ברגל שמאל למצב הביטחוני הרעוע בו אנו נמצאים.

התיקון

על-מנת לתקן על כולנו, או לפחות על רובנו המכריע להסכים שהמצב מחייב תיקון, עלינו להסכים שהשינוי שבוצע בחוק הוא רע ומזיק. זהו שינוי שהוא "יותר מידי" לממשלה ו"מעט מידי" לכל הרשויות האחרות כמו-כן עלינו להסכים גם שהמצב לפני ששונה החוק היה רע ומזיק.

ואז החלופות העומדות בפנינו הן:

1) להותיר את המצב כמות שהוא עם תיקון רע ומזיק בחוק יסוד (כך יקרה אם הבג"ץ ידחה את העתירות, ואז אלוהים גדול).

2) לתת לבית המשפט לבטל את התיקון לחוק היסוד (כך יקרה אם בית המשפט יקבל את העתירות, ואז אלוהים גדול).

3) לקרוא לכנסת בעצמה לבטל/להקפיא את התיקון בלי מעורבות של בית המשפט בבחינת הפה שאסר הוא הפה שגם יתיר, אז תתייתרנה העתירות עקב הפיכתן כהרף עין לתיאורטיות ולרפורמה הנחוצה כל כך נוכל לחזור לאחר שוך הקרבות, בראש רגוע, ובראש אחר לגמרי מהראש שהוביל את רפורמת הנפל הכושלת.

לדעתי החלופה המיטבית היא החלופה השלישית - עדיף שמי שלכלך ינקה בעצמו, מאשר שאחרים ינקו אחריו וכתוצאה מכך תוצת מדורה שאיש אינו יודע מה יהיה גובה הלהבות שלה.

שורה תחתונה

טוב עשה יו"ר הכנסת כאשר פנה לנשיאת בית המשפט העליון כדי לפתוח פתח לדו שיח אשר ייתר בסופו של דבר את החלטת בית המשפט בעניין עילת הסבירות.

ואם נחזור לעניין ההדלפה: מי שהדליף את טיוטת ההחלטה של בית המשפט העליון בעניין עילת הסבירות יבורך. הוא/היא ניסו ככל הנראה למנוע משבר קשה בתוך הבית בזמן המלחמה על הבית, ועל כולנו לקוות שהמשבר הזה יימנע מבלי שבית המשפט יצטרך לקבל כל החלטה בעתירות, או במילים אחרות טיוטה לסל וחסל.