מרחב נקי מאזרחים

מסקנה ישראלית - ליצור ברצועה מרחב נקי מאזרחים

בשבעה באוקטובר פרצו אלפי מחבלים, כולל אזרחים, לתוך ישובים אזרחיים יהודיים במטרה לרצוח, לשרוף ולבזוז, להרוס, לפגוע, לאנוס, לכבוש ולהשמיד את הישובים. אזרחים ישראלים רבים, מתוכם גם כאלה שדאגו במשך שנים להסיע ערבים מעזה לטיפולים רפואיים בבתי-חולים בישראל נרצחו תוך כדי התעללות ואף נשרפו בבתים, בממ"דים ובמִגוניות.

אזרחים פלשתינים רבים שהועסקו בקיבוצי העוטף סיפקו למחבלים מידע מפורט על נקודות התורפה בישובים, על המחסנים ועל אזורי המגורים. אזרחים פלשתינים בוגרים ואף נערים צעירים חדרו ב-7 באוקטובר לשטח מדינת ישראל, התעללו ביהודים - חתכו איברים, רצחו, אנסו ושרפו, ולאחר מכן התגאו בכך בפני חבריהם ובני משפחותם ברצועת עזה.

אפשר להסיק ולקוות מהצהרותיה ומהתנהגותה של מדינת ישראל כי היא הגיעה עכשיו אל המסקנה המתבקשת. עכשיו מתנגדת ישראל לחזרת פלשתינים לצפון הרצועה. לאחר הטבח בישובי הנגב שואפת ישראל ליצור ברצועה מרחב נקי מאזרחים, במיוחד בצפון הרצועה וגם בסמוך לגבול, משום שהימצאות אזרחים מסייעת לארגוני טרור להיטמע בתוכם ולפעול כנגד הישובים היהודיים הנמצאים במרחק קטן מהם מצדו הישראלי של הגבול. ולא זאת בלבד, אין צורך לחפש דווקא מחבלים לובשי מדים, שהרי כמות אמצעי הלחימה שנמצאה בכל בית שני ברצועת עזה מוכיחה כי האזרחים הפלשתינים ברצועה מהווים בעצמם גוף פעיל המבצע מעשי טרור.

לציבור הישראלי בכללותו, ובפרט לתושבי הדרום, ברור עתה לחלוטין כי אסור שיהיו קיימים ברצועת עזה ישובים ערביים בסמוך לישובי הנגב המערבי. ברור לחלוטין כי המעבר מאזרח תמים הלובש בגדים אזרחיים למחבל נושא נשק או כזה היורה רקטות ופצמ"רים אל ישובים יהודיים הוא מעבר פשוט ומיידי.

מה קרה במלחמת העצמאות

את מה שהסיקה עכשיו ההנהגה הישראלית (ויש לקוות שלא תהיה נסיגה מהבנה זאת) הבינו קברניטי הישוב כבר בתש"ח. המדובר הוא בתופעת הפליטים הפלשתינים שנטשו את כפריהם במלחמת העצמאות. יש להדגיש כי רובם של הפליטים עזבו מסיבות שלא היו קשורות כלל לצד היהודי. כך למשל קרא 'הוועד הערבי העליון' לתושבים הערבים לפנות את בתיהם כדי שלא יפַגעו מהמלחמה הצפויה, וכך למשל ברחו ערבים רבים עקב תעמולה שקרית של הצד הערבי בדבר 'טבח דיר-יאסין', שהוצג על-ידי העיתונות הערבית כתוכנית מכֻוונת של היהודים לכבוש כפרים וערים ערביות במטרה לבצע טבח בתושביהן.

עם זאת, הרי אין ספק שהיו מקרים בהם גרמו כוחות ההגנה או צה"ל לבריחת ערבים, במיוחד באזורי הלחימה.

התעמולה הפלשתינית טוענת כי רבים מהפליטים גורשו בכוח מבתיהם, אך גם אם היה כך כדבריהם, הרי אין לצד היהודי כל צורך להסביר או להצטדק - שהרי 'טבח שמחת תורה' מזכיר את התנהגותם הרצחנית הקבועה של התושבים הפלשתינים.

רבים בציבור היהודי אינם יודעים מה בדיוק לומר כלפי טענת הגירוש שבאה מהצד הפלשתיני; הם אינם מתעסקים כלל בנושא זה. אבל עכשיו, בא ונפל עלינו 'טבח שמחת תורה' והזכיר את האלימות הרצחנית הערבית בתקופת המנדט. בא 'טבח שמחת תורה' והזכיר ליהודים שכך זה היה תמיד. עכשיו אנחנו נזכרים בהיסטוריה.

בשנים הרבות שלפני מלחמת העצמאות וגם במהלכה, בִצעו תושבי הישובים הערביים מעשי רצח והתעללות ביהודים ששכנו בקרבתם. היציאה היחידה ממצב קשה זה הייתה אמורה להיות הרחקתם של כפרי הרוצחים האלה. זו הייתה האפשרות היחידה לקיים כאן ישובים יהודיים.

עכשיו מובן מה התרחש כאן בשנת 48, עכשיו מובנת הבעיה שעמדה בפני הישוב היהודי המותקף. מה שקרה בשמחת תורה תשפ"ד מזכיר ואף מבאר היטב את אירועי תש"ח ואת התגובה הישראלית בתש"ח.

אפשר להציג רשימה אינסופית של פּרעות ורציחות שבִצעו התושבים הערבים במשך עשרות השנים מתחילת המנדט הבריטי ועד למלחמת העצמאות. האזרחים היהודים הרבים שנרצחו במאורעות תר"פ-תרפ"א, מאורעות תרפ"ט, מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ועוד - כל אלה לא נהרגו בידי חיילים ערביים כלשהם, אלא בידי תושבים פלשתינים שחַברו יחדיו והתנפלו על ישובים יהודיים ועל עוברי אורח יהודיים חסרי כל הגנה.

מאורעות תרפ"ט-1929 במוצא - כמקרה מייצג

דוגמה אחת מני רבות לזוועות שחוללו אזרחים ערבים, אפשר לראות במה שהתרחש במוצא במאורעות תרפ"ט-1929. במוצא הסמוכה לירושלים התנפלו כ-30 ערבים מן הכפר הערבי הסמוך, קולוניה, על בית משפחת מקלף, ממייסדי השכונה. תוך רגעים ספורים שחטו הערבים בסכינים את בני משפחת מקלף וכן שני אורחים שהיו בבית, ביחד שבע נפשות. בנשים התעללו לפני הרצח, הן נאנסו ואחר-כך נרצחו.

אחרי הרצח והביזה העלו את הבית באש. בין הרוצחים היה הרועה (!) הערבי של משפחת מקלף וכן השוטר (!) הערבי שהשתמש בנשק חם. לאחר שסיימו את הטבח בבית מקלף, עברו הרוצחים לביתו של ברוזה, אף הוא ממייסדי השכונה. משפחת ברוזה התבצרה בביתה והתוקפים הערבים לא הצליחו לחדור פנימה, על-כן פנו לבתים סמוכים. שעתיים לאחר הרצח הגיעו למקום שלוש מכוניות משטרה בריטיות שהעבירו את רוב תושבי המקום לירושלים, אולם בתי המושבה נשדדו בידי השכנים הערבים.

דוגמה זו ממחישה כי דבר לא השתנה בהתנהגות הרצחנית של הערבים. אם נחליף את 'מוצא' ב'כפר עזה' או ב'רעים' נקבל תאור מדויק של הפּרעות והטבח שבִצעו הערבים בישובים בעוטף עזה.

גם במוצא בתרפ"ט, כמו בעוטף עזה בתשפ"ד - ערביי הכפרים דקרו, שחטו, התעללו, אנסו ושרפו. אבל ההנהגה היהודית של אז הסיקה את המסקנה הנכונה והכפר הערבי קולוניה, שבהמשך הטריד רבות את התחבורה היהודית לירושלים, כבר לא קיים יותר; במלחמת העצמאות ירתה מרגמת 'דווידקה' שהייתה מוצבת במוצא לעבר הכפר הערבי. תושבי הכפר הוברחו, ועשרות מבתי הכפר פוצצו על-ידי לוחמי הפלמ"ח כדי שהערבים לא יוכלו לחזור אליו!

חשוב להיזכר במה שעוללו הערבים בתקופת המנדט, חשוב להבין שגירוש ערבים, אם במעט ואם בהרבה, היה בזמנו מעשה נדרש, לא פחות ממה שנדרש כיום גירוש של תושבים פלשתינים מצפון רצועת עזה.