דוספוביה

משחקי הכס

אין ספק שהרב חיים אמסלם קרוב בדיעותיו לציונות הדתית (גיוס לצבא, תורה ועבודה, גיור לקולא וכדומה). השאלה היא מדוע אפוא בחר להצטרף לתנועת ש"ס שאינה תואמת את מצעו? האם רק כדי לגלות שהוא נֶטע זר בה ולפרוש ממנה בדרך הקשה? ולא סתם, אלא בדרך עוד הספיק למרוד ברבותיו הגאונים הרב עובדיה והרב רחמים מזוז, שעל ברכי תורתו גדל? מה הוא היה צריך את זה?

יתר על כן, כפי שנראה האיש לא נטול אגו, ואם אפשר להוסיף גם קצת

דבק בו שגעון גדלות, כמי שמחפש לא רק כותרות אלא גם את הכסא. ועוד איזה, אפילו לכסא הרב הראשי הוא לוטש את עיניו, בדרך לחיזור ממפלגה למפלגה. והוא גם, יש להודות, פוליטיקאי קטן. אז קצת צניעות לא תזיק לכבוד הרב.

לכל אישה יש שם

כמה סמלי הדבר שחורבן גוש-קטיף, שזה עתה אנו מציינים 11 שנה לגירוש הטרגי, התרחש בעיצומם של ימי בין המיצרים.

כמה סמליוּת יש בעובדה המשמחת ששלמה יוליס, אחד מסמליה הייצוגיים של הגירוש, שעשה עם רעייתו דרך ארוכה בין שואה לתקומה, הוא בין מקימיה ומתיישביה של היישוב הפורח 'בני דקלים', היורש של 'נווה דקלים' המנוח.

אך לא פחות מעניינת היא העובדה שרעייתו אודי ז"ל, בת לניצולי שואה, שנפטרה לאחרונה, נקראת על שם "אוד מוצל מאש"(!). מכאן מקור השם הייחודי והיחידאי לנשים.

האנקדוטה מספרת שמשרד הפנים ביקש לשנות בתעודת הזהות את שמה ל'אדלה' בטענה שאודי הוא שם של בנים (שם חיבה לאהוד). אולם עקשנותה עמדה לה ושמה המקורי הונצח בתעודה הכחולה.

אין ספק שאודי הוסיפה ללקסיקון שמות הנשים שם היסטורי משמעותי ונדבך

נוסף לזיכרון השואה.

צל"ש לברקת

מעֵבר לשיקולים פוליטיים, דומה כי העמדה הניטרלית שנוקט, בנחישות ובאומץ, ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, לגבי 'מצעד הגאווה', בניגוד לביקורת הציבורית החריפה נגדו, היא העמדה הנכונה.

בצד תמיכתו בקהילה, כתושבת העיר, ולמרבה הצער גם במצעד, הנוגד את אופיה של ירושלים כעיר קדושה, וכבירת יהדות הארץ והתפוצות, בחר ברקת שלא לצעוד בה. ועל כך הוא ראוי לשבח.

יש לזכור שברקת הוא ראש עיר של כ-ו-ל-ם, ועליו להתחשב בכלל תושביה. עם כל הכבוד למיעוט הקולני, הכופה דעתו על הציבור, רובה של העיר היא חרדית-דתית-מסורתית, אשר בניה מתנגדים למצעד ונפגעים מקיומה.

עם זאת, ברקת כמתבקש כיבד את זיכרה של שירה בנקי ז"ל, שנרצחה אשתקד במצעד, הן בעלייה לקיברה והן בהשתתפות באזכרה שלה. מעֵבר לכך, השתתפותו זו מהווה מפגן מחאה נגד שימוש באלימות בכלל וכלפי הצועדים בפרט.

דוספובים

יורים חץ ואז מסמנים סביבו את עיגול המטרה, מכירים? זה בדיוק מה שעושים הדוספובים, שסימנו את החרדים כמטרה מתבדלת, מסתאבת, טפילה ומתנשאת, כלשונם, בעיני רוב הישראלים. ועתה, מה שנותר להם הוא, כמיטב המסורת, לשחרר את שק החבטות בציבור החרדי ולהכות בו בברזל החם.

ניכר, שהדוספובים הנאורים, אשר גם בעידן שנות האלפיים טעוּנים דעות קדומות, לא חיים במציאות החרדית הדינמית והמתחדשת, אלא בעולם הקדמון, ושופטים את החרדים על-פי לבושם וחזותם החיצונית בלבד. הם כנראה לא גולשים באתר כיכר השבת הפופולרי, לא מעודכנים במגוון המכללות החרדיות, המעניקות הכשרה אקדמית גבוהה לגברים ולנשים, ומציעות שלל תעסוקה להם בתחום המיחשוב ועולם ההייטק, המילה האחרונה בתחום הפסיכולוגיה והאימון לשיטותיהם המגוונות, האדריכלות והעיצוב, יחסי ציבור ותקשורת.

החרדים דואגים רק לעצמם, טוענים הדוספובים. באמת?! מי כמו חברי הכנסת גפני וליצמן מיהדות התורה, אשר בצד ייצוג נאמן של המגזר החרדי, הם ח"כים ממלכתיים לכל דבר, עתירי הישגים ופעילוּת למען הציבור הרחב, שהיקנו להם פופולריות רבה והצטיינות פרלמנטרית. אבל כנראה הדוספובים לא שמעו על כך, כי הם לא נותנים לעוּבדות לבלבל אותם ואת הסטיגמות הישנות שלהם, הזקוקות לניעור דחוף.

נראה שהדוספובים, המאשימים את החרדים בבדלנות, במומם פוסלים. הם מתבדלים באופן שיטתי מהחברה החרדית. ראוי אפוא שהם יעברו קורס מזורז לגמילה מתסמונת זו ולהכרה ריאלית של המגזר. וּבא לציון גואל.

פסוקו

אוכל ת' ראש: חנוך דאון?

משאית מצויידת במעלית הוזעקה להוריד את הרב ברלנד מהמטוס: במעלית התורה

זינוק במחירי הדיור: כולנו כחלונים?

פרשת המיילים של קלינטון מסרבת לרדת מהכותרות: דוֹאַ"ל

נפש?

דין דין - הזמרת שחזרה בתשובה: רמת אביב

רצח את שלושת ילדיו: איתַי בן חושך

התאגיד הציבורי: שידור דחוי?

מבוא לשיטה: פְּרוֹ- תיזה

שוחררה מאזיקי בית החולים: נועה וחיוכים?

הקאמבק של ג'ו עמר: ג'ו אֶנְד גוֹ

בקטנה

FUNDAY EVERY DAY