העיתונות והתקשורת מסכמים למעשה את ההיסטוריה האישית-משפחתית ואת הקריירה הצבאית-הציבורית כאילו ש... עם תוספת של שמא ואולי, ליתר ביטחון.
ניכר שמערכות העיתונים והטלוויזיה, הכינו תיקים וסיכומים מפורטים על האיש, דרכו ופועלו. אז אם כבר מנתחים את האיש, הרי כדאי להצביע על מספר נקודות נוספות לאורך הדרך.
להלן סקירה מתומצתת של מהלכים גדולים ומסובכים המלווים את פעילותו של האיש, שהיה תמיד שנוי במחלוקת, בכל המגזרים, כשהציבור מתחלק לחסידים, מעריצים ותומכים לבין שונאים, מפחדים ומשמיצים.
מבחינה צבאית, הוא נחשב כמפקד נערץ, מוערך, בעל יוזמה, אמיץ ובעיקר מחדש שיטות לוחמה, החל מלוחמה זעירה ועד למערכים צבאיים גדולים. החל מיחידה 101 למבצעים מיוחדים, שהניחה את הבסיס הצבאי אידיאולוגי לסיירת מטכ"ל ומשם לסיירות הנבחרות האחרות, דרך חטיבת הצנחנים ולמערכים של אוגדות וארמיות, כפי שהופעלו במלחמת ששת הימים, ומלחמת יום כיפור.
כבר נכתב רבות, על הנחת יסודות ללוחמה מודרנית לצד יסודות ועקרונות כמו "אין משאירים פצוע בשטח", "אין משימה בלתי אפשרית", או דבקות במטרה, אהבת המולדת, תוך דאגה לחיי אדם ומניעת נפגעים.
יסודות אלה - שהונחו ע"י אריק שרון וקציניו ב-101, צנחנים, שריון, פיקוד דרום - הפכו לנכסי צאן ברזל במורשת הקרב של צה"ל, ויש לו חלק גדול ביצירת מיתוסים אלה, שחלקם גם דבקו בו באופן אישי.
כדוגמא לנאמר לעיל, אציין ארבעה מקרים, שבהם באה גדולתו של אריק לידי ביטוי, שניים מצה"ל ושניים מהפוליטיקה, ואלו רק דוגמאות נבחרות. כמו שחקן שח מחונן, מהגדולים בתחום, יכול היה אריק לראות ולתכנן 4-3 מהלכים קדימה, ולצפות את התוצאה הרצויה.
"קרב אום כתף" במלחמת ששת הימים, וקרב צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים, נלמדים עד היום, באקדמיות הצבאיות הנחשבות ביותר בעולם, כקרבות קלאסיים.
מדובר בשני קרבות, מסובכים, מסוכנים שדרשו הפעלת כוחות ותיאומים מדוקדקים של אלמנטים מכל זרועות הצבא. הם דרשו קצינים מוכשרים שנבחרו ע"י אריק לביצוע המשימות, כשהוא יודע שהם לא יאכזבו אותו, והוא לא אותם - וכל מי שהיה שם יכול רק לומר דברי שבח, על ניהול, שליטה, אומץ, מנהיגות וחיילות מקצועית.
אבל במציאות, הדברים התנהלו בקצב אחר ובעיקר באווירה אחרת.
במלחמת יום הכיפורים, עת שירת כמפקד אוגדה, התחילה "מלחמת הגנרלים", שהיו לה השלכות לא יפות על הנעשה, בניהול המלחמה וכמובן במה שבא אחריה.
המהלך הטבעי היה למנות את אריק שוב לתפקיד אלוף פיקוד דרום, תפקיד שעזב רק חודשים מספר קודם כן, כשהוא נוטל עמו תוכניות מגירה שהכין, ובהן תוכנית לצליחת התעלה.
משיקולים שונים, חלקם כנראה פוליטיים וחלקם אישיים, אגו, נקמנות, פחד משרון, פחד שתהילה צבאית אחרי הקמת הליכוד, תקפיץ את מניותיו, לא זאת בלבד שלא מינו אותו, אלא גם סרבו להצעות שלו למהלכים צבאיים, כמו דרך ועיתוי צליחת התעלה.
"מלחמת הגנרלים" הוציאה את כל "הדם הרע" בין הקצינים הבכירים, את השנאות, הקנאות, תוך הדלפת "קלטת מלחמת יום הכיפורים", כדי להראות ולהדגיש את הצדדים השליליים באישיותו: לא מקבל מרות, לא מבצע פקודות, דאג לעצמו ולקידומו.
דרך אגב, ביטויים אלה ואחרים ליוו אותו כל הקריירה, כאשר יריביו מפיצים את התיאורים האלה בצטטם ביטויים של בן-גוריון ובגין ז"ל. המעניין בסוגיה זו, שדווקא שני אישים אלה, מגדולי מנהיגי ישראל לאחר עצמאותה, אהבו וחיבבו את אריק הרבה מעבר למה שיריביו ציפו.
בתחום הפוליטי, יזכרו לאריק את הקמת הליכוד שגרם למהפך במפה הפוליטית ועלה לשלטון, ואת ההינתקות ופינוי גוש קטיף, כחלק מראייה אסטרטגית מרחיקת ראות, לייצוב גבולות הקבע של המדינה היהודית הציונית הדמוקרטית בגבולות בטוחים בני הגנה.
התוצאה הנלווית והנגזרת מתוכנית זו היא אומנם הקמת מדינה פלשתינית, אבל כשאין לך פרטנר לשיח או לשח, אתה משחק מול עצמך או מול המחשב.
לכל הטוענים בהתרגשות ובהתלהבות שלשרון אין תוכנית ולא יודעים מה הוא רוצה - וכל החוכמה הפוליטית מדינית מצויה אצלם או במפלגותיהם - ניתן לומר, חבל, אתם קצרי רואי, ולא תופסים שעל בסיס "מפת הדרכים", בתרגום העברי שנתן לה שרון, טמון הפתרון.
כלומר, אם המנהיגות הפלשתינית, לא תתעורר ולא תשתף פעולה, הזמן במקרה זה פועל לרעתם. גם אם יהיה צורך, במהלכים חד-צדדיים נוספים, כדי לייצב את גבולות המדינה ובטחונה, הסיכון כדאי והכרחי.
כמו שבהקשר למצבו הבריאותי של שרון מסבירים לנו, שיש לקחת סיכונים לאור המצב, כולל פתרונות טיפוליים אגרסיביים, כך גם בפוליטיקה ובדרך שעליה חלם שרון וגם התחיל לבצע.
על ממשיכיו הפוליטיים להמשיך בדרכו, איתו או בלעדיו, כדי שהלפיד לא יכבה בדרך. תוך כתיבת שורות אלה מודיעים לציבור שחל שיפור קל במצבו הקשה של שרון, וכך יוצא שכל העם מצפה בכיליון עיניים, לראות שוב את שרון, עם תחבושת על הראש, חוצה את התעלה - כי את הרוביקון הוא כבר חצה מזמן.
הרבה נאמר ונכתב על אישיותו השנויה במחלוקת, אך אין כל ויכוח, נראה לי, על הגדרתו, כגדול מצביאי ישראל. מבחינה צבאית הוא היה שילוב מעניין בין גנרל פטון האמריקני ופילדמרשל רומל הגרמני - שני גאוני צבא שנויים במחלוקת, אך אנשי שטח ממעלה ראשונה.
מבחינה פוליטית-משפטית נעשה לשרון עוול כבד בוועדת כהן לחקר מלחמת לבנון. הוועדה הנכבדה, לא רק חרגה מסמכותה אלא גם טעתה בעובדות, וכתוצאה מכך גם במסקנות האופרטיביות. הוועדה טעתה בהטלת האחריות על אירועי "סברה ושתילה" על שר הביטחון שרון, קציני צה"ל ובכלל על ישראל, בשל מעשיהם ומחדליהם של הנוצרים בלבנון.
את מסקנתי זו פרסמתי מיד לאחר תוצאות הוועדה, ולא זזתי מעמדתי זו עד היום. השנאה לשרון, שנבעה ממסקנות הוועדה ולובתה ע"י מניעים פוליטיים, לרבות שנאה עצמית והזדהות יתר עם שונאי ישראל של מגזרים שונים בציבור, לא הקלה על חייו. אולם קידומו והישגיו בכל התחומים הוכיחו, שהעם תמך בו, ולא רק חבריו לנשק.
וכפי שצליחת התעלה ביום כיפור הביאה למהפך הצבאי ולניצחון, נקווה שגם הפעם ההיסטוריה תחזור על עצמה.
