טבעת הנישואין חונקת

"237 חודשים כבל המנוח את התובעת בכבלי עגינות תוך שהוא אינו מניח לה לחיות כאדם חופשי הרשאי להנשא שנית, להוסיף וללדת ילדים, לרקום ולטוות את סיפור חייו. 237 חודשים בהם אטם המנוח אוזנו מלשמוע שוועתה. 237 חודשים בהם הפכה טבעת הנישואין על אצבעה של התובעת לטבעת חנק על צווארה. התובעת לא נפרעה מהמנוח בחייו, למיצער תיפרע מעזבונו".

בשבוע שעבר פסק השופט צבי ויצמן מבית המשפט לענייני משפחה פיצויים בסך 711,000 ש"ח נגד עזבונו של בעל שסרב משך כעשרים שנה לתת גט לאשתו, עד שנפטר (הבעל הדיר את האישה מן הצוואה). הבעל סרב משך שנים רבות להיעתר לבקשת אשתו להתגרש ממנו, לא אבה לקיים את פסק-הדין של בית-הדין הרבני שחייבו לתת את הגט והיתל באשתו בהבטחות שווא כי ייתן לה את הגט. במעשיו, קובע בית המשפט, הוא גרם לאשתו נזק רגשי, פגע בזכויותיה לחופש, עצמאות ופרטיות וחסם דרכה להינשא לאחר, להוסיף וללדת ילדים ולקיים חייה בשלווה ונחת (תמ"ש (כ"ס) 19480/05).

זו התביעה הראשונה בגין סרבנות גט כנגד עזבון הבעל שנפטר שהתקבלה בבתי-המשפט לענייני משפחה. למעשה הבעל סרב לתת את הגט עוד שנים ארוכות לפני מועד חיוב בית-הדין הרבני את הבעל לתת לאשתו גט, אך בית המשפט חישב את התקופה לצורך הפיצויים אך ורק מיום החיוב.

השופט ויצמן סבור שיש להגביל את הסכום לפיצוי לכל חודש לכ-3000 ש"ח, מכיוון שסכום זה אינו חורג מעלות צרכיו המינימליים ומזונותיו של אדם מן הישוב והן מכיוון שאינו עולה על שיעור השכר החודשי המינימלי במשק. אומנם יש לברך על פסיקה זו בכל פה. אך יש לציין כי לפי חישוב זה, עולה כי הסכום המצטבר, אף שהוא נראה גבוה, אינו כה רב בהשוואה לסבל הנפשי של האישה ולאי יכולת להתחתן ולהקים משפחה אחרת במשך עשרים שנה.

יותר מכך - אם הסבל הנפשי החל לפני מועד חיוב הגט על-ידי בית-הדין הרבני, כפי שהיה במקרה זה וקורה במקרים רבים אחרים, לפי דיני הנזיקין (עוולת הרשלנות) נראה שאין כל סיבה שלא לפסוק פיצויים ממועד תחילת גרימת הסבל הנפשי, וכך להגדיל את סכום הפיצויים. אך כך נפסק גם במקרה קודם בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בשלהי שנת 2004 על-ידי השופט מנחם הכהן (המקרה הראשון בארץ בו נפסקו פיצויים כנגד סרבן גט), והשופט ויצמן לא שינה דבר לעניין זה בפסק-דינו. יצוין כי אם הדרך שבה הולככת התובעת היא תביעה לא בגין רשלנות אלא בגין הפרת הוראה חוקית, שהיא הפרת הבעל את החלטת בית-הדין הרבני המחייבת אותו לתת גט לאשתו, אזי באמת יש לפסוק פיצויים אך ורק מרגע החיוב ולא מלפני כן. במקרה דנן קיבל השופט את שתי עילות התביעה, ולכן היה מקום, דרך עוולת הרשלנות, לפסוק פיצויים גם על התקופה הקודמת לחיוב לתת גט.

מדוע הגביל השופט את סכום הפיצויים? מחשש שלא לגרום לבעיה של גט מעושה. אך יש לציין כי הדבר תמוה, מכיוון שחשש זה קיים דווקא כשהבעל בחיים. כלומר, החשש הוא שאם האישה תזכה בפסק-דין לפיצויים, הבעל ירצה שהאישה תוותר לו על אכיפת פסק-הדין לפיצויים ותמורת זאת הוא ייתן לה את הגט המיוחל. במקרה כזה יש בין חכמי ההלכה הסבורים כי קיים חשש שהגט שיינתן ייחשב לגט מעושה, דהיינו גט שניתן בכפייה (כספית) שלא כדין, ולכן הוא בטל. החשש כאן שהאישה תינשא לאחר וילדיה יהיו ממזרים. חשש זה, שיש בין חכמי ההלכה שאינם מעלים אותו, שייך רק לבעל שנמצא בחיים. השופט בכל זאת הגביל את הסכום, כדי שלא לפתוח פתח לסכומים גבוהים במקרים עתידיים שבהם הבעל נמצא בחיים. אך במקרה זה, ובכל מקרה אחר שמדובר בתביעה כנגד עזבון, באמת אין מקום להגביל את סכום הפיצוי אלא לפסוק פיצוי נזיקי מלא. מעל לכל, יש לזכור כי תביעות נזקיות של מסורבות גט, המהוות נשק חדש בידיהן כדי ללחוץ על הבעל לקבל את הגט, הן בסופו של דבר מעין מעקף לבעיה האמיתית שעדיין לא הוכרעה בצורה משביעת רצון: פתרון הלכתי נאות לבעיית העגונות ומסורבות הגט.

מכללת שערי משפט תקיים ביום ד', 17.5.06 בשעה 17:45 כנס בנושא "הרי את מסורבת לי כדת משה וישראל - פיצוי נזיקי למסורבות גט", בשיתוף עם ארגון "צדק לנשים".