אגם הברבורים <span style='font-weight:normal;'>[2]</span>

מאיר שטרית רותח. הוא לא ציפה מאולמרט שישלח אלו זר של שושנים או לכרות עמו חוזה שלום. בסך הכול ביקש להישאר שר משפטים. למרות היריבות ביניהם, חשב שטרית שמינימום של הערכה ויושר, אולמרט רוחש כלפיו. הוא הרי הבטיח, שטרית, שברגע שחיים רמון יוצא זכאי הוא מחזיר לו את התפקיד. אז מה פתאום להעביר את זה ללבני?

שטרית ודאי נדהם כאשר נודע לו שאולמרט נפגש עם לבני ואומר לה באופן מפורש: או את או אני. שטרית בחוץ. מבחינתו של מאיר שטרית, לא הוא זה שהתחיל במלחמה, אלא אולמרט. הוא ציפה כי גם שאחרי שתקף את ראש הממשלה בכינוס מועצת קדימה, ואחרי שאמר שאולמרט המציא את ההתכנסות על-דעת עצמו, ישנם קווים שראש הממשלה לא יעיז לחצות. והוא חצה אותם אתמול, כאשר הביא לאישור הכנסת את מינויה של לבני. מעכשיו, אמר אחד שמכיר את שטרית היטב, יתחילו הגנים המרוקאיים שלו להפעיל אותו. אולמרט בצרות.

החידוש בנאום שדה בוקר של אולמרט הוא לא בתוכן, אלא בעיתוי. ראש הממשלה נושא לא מעט נאומים באירועים שונים. מרבית האירועים בנאליים. אין בהם כמעט כלום. כך היה בנאום בערב של עמותת אור ירוק, בנאום בביקור ביישוב חלוצית, בכנס עמותת עתידים לתעשיה, בטקס חנוכת תיכון ברהט, במכללה הטכנולוגית, ביום הזיכרון לרבין, ביום הזיכרון לגנדי וכולי. יועציו של ראש הממשלה חשבו שכך יהיה גם כעת, בנאום הפתיחה של ישיבת הממשלה המיוחדת על קברו של דוד בן-גוריון. אלא שאולמרט חשב אחרת. הוא הכניס לנאום כמה משפטים משמעותיים ובהם כוונותיו לפנות יישובים במסגרת הסדר קבע עם הפלשתינים.

במערכת הפוליטית הופתעו, הימין כעס, השמאל בירך, אבל כמעט כולם הרגישו תחושה אחת משותפת: חוסר אמון. אולמרט הוא אלוף הנאומים, אמר אחד השרים הבכירים, אבל כל מה שהוא אומר נשאר בגדר אמירה.

אם יש בכנסת גורמים שלא הופתעו, אלו חברי הכנסת הערביים. ח"כ מוחמד ברכה אמר שהנאום בושל כבר זמן עם בכירים פלשתינים ואמריקניים. חבר כנסת ערבי נוסף אמר כי ידע על תוכן הדברים, וכי ידוע לו גם על כמה צעדים נוספים אותם מתכנן ראש הממשלה לבצע בתקופה הקרובה כדי לקדם את הרעיון המדיני החדש. אותו גורם אמר כי נאום שדה בוקר והסכם הפסקת האש הוא רק התחלתו של תהליך מתואם ישראלי-אמריקני-פלשתיני-מצרי, במסגרתו ילכו הצדדים להסדר שיכלול מהצד הישראלי: הפשרת כספים לרשות, פתיחת מעברים בין הרצועה לגדה, הסרת מחסומים, שחרור אסירים פלשתינים (אולי גם ברגותי), אפשרות להקמת נמלים בשטחי הרשות וחופש תנועה מוחלט למנהיגי הממשלה הפלשתינית. מהצד הפלשתיני יכלול ההסדר: החלפת הממשלה לכזאת המכירה בישראל ובעמדותיו המתונות של אבו מאזן, פירוק ארגוני הטרור, מניעת מעבר אמצעי לחימה מעזה למצרים, ושחרור גלעד שליט.

חבר הכנסת יעקב כהן מיהדות התורה הוא אחד מהח"כים הפחות מוכרים במשכן. מכריו אומרים עליו שהוא חריף לשון וחד. השבוע במליאת הכנסת במהלך הדיון על עמלת הבנקים אמר כהן: יש לנו מזל שעגבניות קונים בסופר. אם היו מוכרים עגבניות בבנק, עגבנייה הייתה עולה מינימום חמישים שקל. המוצר היה עולה 20 שקל כי הבנקים צריכים נתח רווחים של 1,000 אחוז. היו גובים לנו על השקית. בנוסף הייתה עמלת שקילה, עמלת הקצאת הסחורה, על משקל הקצאת אשראי בבנקים. היו גובים לנו על הקרטון. על עמלת עריכת מסמכי חשבון, ולו היית משלם במזומן, היו גובים לך עמלת הפקדת מזומנים ולבסוף כמובן - עמלת שורה.