שיתוף הפעולה הראשון של האחים ג'ונתן וכריסטופר נולן, הראשון כתסריטאי והשני כבמאי, הוליד בשנת 2000 את יצירת המופת "ממנטו", המסופרת לאחור. כריסטופר נולן הספיק לביים בינתיים עוד כמה סרטים כמו "אינסומניה" ו"באטמן מתחיל", ו"יוקרה" הוא שיתוף הפעולה השני בין האחים (אגב, יש למה לחכות, כי הם כבר עובדים ביחד על החלק הבא של באטמן, The Dark Knight).
הסרט מגולל את סיפורם של שני קוסמים מתחרים, אבל אל תטעו לרגע, אין להם ולו בדל-צילו של קשר לחגיגת הקוסמים המתרגשת על הטלוויזיה הישראלית בעת האחרונה. זהו סרט אינטיליגנטי במיוחד, שקורא לצופה לשמור על עירנות ולעקוב אחר נפתולי העלילה מתוך ציפייה לבאות.
רוברט אנג'יר (יו ג'קמן - "סקופ", "אקס-מן", "קייט וליאופולד") ואלפרד בורדן (כריסטיאן בייל - באטמן ב"באטמן מתחיל" וגם בבאטמן הבא עלינו לטובה) הם שני קוסמים יריבים שאיבה מרה שוררת ביניהם, מאז שבורדן גרם, ככל הנראה, למותה של אישתו של אנג'יר במהלך קסם מסוכן (וזה היה הפרט העלילתי האחרון שאני תורמת, לפני שכל הכתבה תהפוך לספויילר אחד גדול). זהו סרט על האובססיביות המעוורת שבה הם מחפשים אחר הקסם האמיתי, כזה שהוא מעבר לאשליה, וגם על ההקרבה האולטימטיבית ועל היכולת ללכת עם האמת עד הסוף.
האחים נולן מערבבים ביד אומן בין מציאות לבין דימיון - כך שהאופן שבו בנויה העלילה משקף במידה רבה את הנושא שבו היא עוסקת - והם משאירים אותנו כל העת על הגבול הדק בין האשליה, שברור לנו שהיא אחיזת עיניים, לבין התחושה שמדובר במשהו על-טבעי; ובעצם הבחירה במה להאמין נותרת בידינו. חיבתם לעלילה שאינה נאמנת לכרונולוגיה מביאה לנו עוד סרט שבו הם לא מאכילים אותנו בכפית ובכל רגע יש על מה לחשוב. חוצמזה, אני אוהבת במיוחד סרטים שבסיומם ברור שצפייה נוספת בהם, רק תעניק נופך נוסף לחוויה, ו"יוקרה" הוא בדיוק אחד כזה.
זהו סרט מעט תקופתי (אבל לא במובן המעיק של המילה), המצולם ומשוחק באופן נפלא, והקאסט שלו טומן בחובו עוד כמה תופינים, כמו מייקל קיין שנראה נפלא מתמיד (גם בגיל 74), דיוויד בואי, שתמיד כיף לראות ולא רק לשמוע, בתפקיד המדען ניקולא טסלה וגם סקרלט ג'והנסון, לחובבי הז'אנר. טסלה, אגב, לאלו מאיתנו שכבר עברו כמה שנים מאז שיעורי הפיזיקה שלהם, אינו דמות פיקטיבית. הוא היה ממציא זרם החילופין ואף נהג להעבירו דרך גופו וכך להאיר נורות שהחזיק (וגם ערך את ניסויי הברקים בקולורדו ספרינגס המופיעים בסרט).
אם כבר הספקתם לראות את "ממנטו" ואת "יוקרה", שווה להשיג גם "Following" משנת 1998, שכתב וביים כריסטופר נולן; גם בסרט זה, נהנה נולן להתל בצופה בהשיטו את הזמן קדימה ואחורה, הלוך ושוב.
אה, ודבר אחרון לפני סיום, לפני כמה שנים שמתי לב ל"מדד השעון", שהוא בעצם קריטריון אמפירי לחלוטין לבחינת רמת העניין שלי בסרט: כמה זמן יחלוף מראשית הסרט ועד שאגשש אחר השעון ואתהה כמה זמן עוד נשאר. מהבחינה הזאת, אבל ממש לא רק, "יוקרה" עבר ובגדול.
"יוקרה", The Prestige, 2006 - באולמות הקולנוע הקרובים למקום מגוריכם.
