בישראל מתחוללת מלחמת תרבות

גבירתי נשיאת בית המשפט העליון, שופטות ושופטים נכבדים, עורכות ועורכי דין, חברותינו וחברינו המצטרפים היום לשורותינו ובני המשפחה, ברוכים הבאים.

חברותי וחברי המוסמכים, אתם מצטרפים היום לעולם המשפט. עם קצת רגשנות אפשר לומר למשפחת המשפט, כאשר העולם הזה והמשפחה הזו נמצאים במוקד תשומת הלב הציבורית.

חברי ואני נסיים, בעוד כחודש, שמונה שנים בראשות לשכת עורכי הדין. הרבה השתנה בתקופה זו. אבל דבר אחד לא השתנה כאן בשמונה השנים האחרונות. בישראל מתחוללת מלחמת תרבות על אופיה כמדינת חוק נאורה. לצערי ולבושתנו, הולכים וגוברים הקולות הקוראים לשינוי דמותה של ישראל כמדינת חוק. את המהפכה החוקתית המדהימה ביותר עברה ישראל בשנות ה-50. בימים הקשים והאפלים ביותר הצליחה ישראל לקיים דמוקרטיה חיה ותוססת, שלטון חוק תוך הקפדה על זכויות יסוד שאין לה תקדים בתולדות האומות במצב מלחמה. אבל את מה שהצלחנו לקיים בשנים הקשות, יש מי שמבקשים לבטל או להסיג היום.

כמו תמיד, בתחילה, יש רטוריקה שתוקפנותה מתחרה רק עם הבלותה; אח"כ הפגנת החרדים הגדולה נגד בית המשפט העליון, הכרזתו של יו"ר הכנסת בשעתו, ח"כ רובי ריבלין, שבית המשפט העליון ביצע "פוטש" כאשר ביטל סעיפי חוק. ועתה חידוש - לראשונה בישראל, שר משפטים מציע לבטל כמה מן ההישגים הגדולים של המשפט הישראלי.

ההצעות על הפרק מדאיגות מאוד מכיון שלבנות קשה אך להרוס קל. פרופ' פרידמן מציע לפגוע באורח אנוש בסמכות בג"צ לבטל סעיפי חוק בלתי חוקתיים. אם תתממש כוונה זו תחזור ישראל למצב הפרימיטיבי שבו השלטון - במקרה זה המחוקק - הוא כל יכול ואין עליו מגבלות. ועוד מציע שר המשפטים לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, במגמה לאיין את המעמד הדומיננטי שיש לחברים המקצועיים בוועדה זו (השופטים ועורכי הדין) ולחזק את הגורמים הפוליטיים בועדה. מינויים פוליטיים לשפיטה מביאים לתוצאות מבישות, כמו החלטת בית המשפט העליון של ארה"ב בפסק הדין בוש נ' גור, כאשר 9 שופטים הסתדרו 4:5 על-פי מפלגתו של הנשיא שמינה אותם. האם זה מה שדרוש לנו?

בבריטניה מונו שופטים עד כה על-ידי ראש הממשלה בהמלצת שר המשפטים. שניהם פוליטיקאים. למרות שבתרבות האנגלית מקובל שיש דברים שאפילו פוליטיקאים אינם עושים, ומינויי השופטים בבריטניה במשך הדורות היו א-פוליטיים כמעט לחלוטין, החליטה בריטניה שלא לעולם חוסן. היא אימצה לאחרונה שיטת מינויים דומה לשלנו: ועדה ממליצה המורכבת מנציגי ציבור שונים, לרבות שופטים, עורכי דין ונציגי ציבור אחרים. אנחנו אור לגויים ואצלנו מבקשים לכבות את האור.

שר משפטים בישראל צריך להגן על מערכת המשפט ולא לאיים עליה. ואם שר המשפטים רוצה באמת לתקן תקלות בה - שידאג ל-300 תקנים חדשים לשופטים.

התואנה העיקרית למערכה המתמשכת בעיקר נגד בית המשפט העליון היא שהוא "אקטיביסטי מדי", שהוא חורג מסמכותו והוא "מבקש לנהל את המדינה", רחמנא ליצלן. ביקורת זו מבוססת על הנחה שגויה, דהיינו, שהשלטון - במקרה זה המחוקק - איננו כפוף לדין, וממילא אין צורך בגוף שיפוטי שיבדוק אם הוא פועל כדין, אם לאו. אין מדינה דמוקרטית בעולם, שבה המחוקק חופשי לחוקק ככל שיחפץ. וטוב שאין. מכיוון שכל כח משחית וכח מוחלט משחית באופן מוחלט. לכן, הכרחי שגם בישראל, כמו בכל מדינות הדמוקרטיה המערבית, יהיה גוף שיפוטי המוסמך לפסול מעשי חקיקה שאינם מתיישבים עם עקרונות חוקתיים.

בית המשפט העליון פעל בעניין זה באורח צנוע מאוד. במשך כ-15 שנה הוא ביטל רק כ-7 סעיפי חוק. הוא עשה זאת רק בהסתמך על חוקי היסוד שחוקקה הכנסת. הכנסת קבעה שחוק רגיל לא יעמוד בסתירה לחוקי היסוד. את ההישג ההיסטורי הזה, שיצרה הכנסת ויישם בית המשפט, יש מי שמבקשים לבטל היום.

במדינה של עם כמונו שאין לו מסורת דמוקרטית, שבה השלטון פועל בתנאים קשים ותחת אילוצים ואיומים קיומיים, יש הכרח ברשות שיפוטית עצמאית, נחרצת ואמיצה שתפקח על מעשי השלטון, גם המחוקק, באורח אקטיביסטי.

האם בית המשפט העליון הוא אקטיביסטי מדי? לטעמי, בית המשפט העליון איננו אקטיביסטי די! ובנושאים חשובים מאוד הוא פסיבי מדי. ראו כמה שנים לקח לבית המשפט העליון לטפל באפליה בגיוס. נושא כל כך חשוב במישורים המשפטי, הציבורי, הערכי, התרבותי והקיומי בישראל. לבית המשפט העליון נדרשו למעלה מ-20 שנה, עד שביטל צו מנהלי מפלה. ולאחר מכן בא "חוק טל", חוק שאין לו מקום בספר החוקים הישראלי, מכיוון שגם למחוקק אסור להפלות בין דם לדם. אבל בית המשפט העליון נתן בלון חמצן לחוק אומלל זה ואפשר את הארכתו, והכנסת עדיין מתמהמהת.

יש המבקרים את בית המשפט העליון בטענה שהוא מתערב באורח לא ראוי בנושאים שהם מכנים "פוליטיים". טענה מוזרה ביותר: אין נושא משפטי רציני שאיננו מצוי גם במחלוקת פוליטית: זכויות עובדים, ביצוע בעין, שוויון לנשים, שוויון להומואים ולסביות, ידועה בציבור, נישואים פרטיים ואזרחיים, כל אלה שאלות משפטיות-ערכיות המצויות בתווך גם של הזירה המשפטית וגם של הזירה הפוליטית. המבקרים את התערבות בית המשפט בנושאים כאלה מציעים בעצם שבכל נושא כזה יוכל השלטון לפעל כרצונו ויהיה חסין מבקרה שיפוטית. לא תודה.

אפשר כמובן ואפילו רצוי לבקר החלטה זו או אחרת. בית המשפט, כמו כל מערכת אנושית גם טועה. אבל יש הבדל בין ביקורת עניינית נקודתית לביקורת הכופרת בלגיטימיות של הפעילות השיפוטית.

חלק מהמתקפה על שלטון החוק בישראל מתמקד בזרועות האכיפה. בשנים האחרונות שמענו שורה של סיסמאות חסרות יסוד שנועדו לקצץ את כנפיה של מערכת אכיפת החוק. מה לא נאמר עליה, שהיא "תופרת תיקים", שהיא פעלתנית מדי, שרוב אנשי הציבור שהועמדו לדין זוכו... הרי להשמיץ מותר וכל המרבה הרי זה משובח. והעובדות לא חשובות.

לנוכח מתקפה כוזבת ומתמשכת כזו, אין פלא ששיעור האמון בבתי המשפט יורד, וששליש מן הציבור כבר משוכנע ששופטים לוקחים שוחד! ואבירי הפוגרום כבר ממהרים להתהדר בנתון מגוחך זה שהם יצרו.

ולמרות הכל, על-פי סקר טרי של המכון לדמוקרטיה, כ-61% מן הציבור מאמינים בבית המשפט. אין מוסד אחר בישראל שיש לו שיעורי אמון דומה, למעט צה"ל, ושיעור האמון גבוה משעור האמון בבתי משפט בעולם המערבי.

הלשכה היא האיגוד המקצועי היחיד בישראל, וברוב מדינות העולם המערבי, שהחברות בו היא חובה, ובעל מקצוע איננו יכול לפעול במקצוע שאליו הוסמך מבלי להיות חבר באיגוד זה. מדוע?

מכיוון שהמקצוע שלנו הוא מקצוע מיוחד. אנחנו המשענת היחידה שיש לאזרח היחיד מול שלטון כוחני ודורסני, ובמציאות של ימינו, גם מול חברות עסקיות חזקות ודורסניות. כדי שנוכל לתפקד מול גופים חזקים מאוד, אסור שנעמוד לבד. הכרחי שנהיה אגודה אחת שאותה אי אפשר לשבור. וברור שאם השלטון יסדיר את המקצוע, אנחנו נהיה תלויים בשלטון, ונתקשה למלא את תפקידנו בהתמודדות איתו.

אבל מכאן נובעות גם חובותינו, היחידניות והקיבוציות. איננו איגוד מקצועי רגיל, וחובותינו אינן מסתיימות במקום שבו מסתיימות בדרך כלל סמכויותיו וחובותיו של איגוד מקצועי רגיל. בשל הייחוד של המקצוע שלנו, יש לנו גם שליחות קיבוצית שעיקרה הגנה על שלטון החוק ועל בתי המשפט, הגנה על זכויות יסוד, והגברת הנגישות למשפט, מכיון שאם אין נגישות למשפט, אזי כל הסיסמאות היפות הן ריקות מתוכן. אם לא נקיים חובותינו אלה, אין ללשכה זכות קיום, ובודאי לא זכות למעמד מיוחד.

אתם מצטרפים למקצוע מעניין ומרתק בתקופה קשה אך מעניינת ומרתקת. אמנם, השנים האחרונות היו קשות במיוחד בישראל. אבל - ישראל יצאה מן המשבר הכלכלי, והיא נמצאת בעיצומה של צמיחה כלכלית חסרת תקדים. המגזר העסקי היצרני בישראל הופך במהירות לחלק מן הנוף של תעשיית ושירותי המחר בעולם. המהפכה הזו נוגעת במישרין לנו. אנחנו מלווים את הפעילות הכלכלית בישראל, ועלינו להתקדם יחד איתה. אנחנו עושים זאת מהר ויפה. במהפכה הזו שמור מקום מיוחד לעורכי דין מתחילים, למי שיעשה את המאמץ המיוחד הנדרש כדי להשתלב בה.

אין מקומות שמורים במקצוע הזה. הרוב המכריע של המשפטנים הבולטים והמוכרים היום, לא קיבלו את מעמדם בירושה מאביהם או מאמם. באמתחת של כל אחת ואחד מכם מונח שרביט הפרקליט הבכיר ביותר או השופט הבכיר ביותר. אבל, בתחום צפוף ותחרותי כמו שלנו, המלאכה והמאמץ מוטלים על כל אחת ואחד מאתנו. עבודה יסודית, התפתחות ולימוד מתמידים, ובעיקר התמחות, התייחסות רצינית למקצוע וללקוח, וכמובן גם הרבה מזל, כל אלה הם המפתח להצלחה.

אתם מצטרפים היום ללשכת עורכי הדין. הלשכה נמצאת בעיצומה של מהפכה, בהרחבת השירותים לחבריה, בעיקר הצעירים שבינינו, בנקיטת עמדות ציבוריות נחרצות, בהגנה על שלטון החוק ובפיתוחו, בהגנה על זכויות יסוד, ללא קשר לזיקה פוליטית, בסיוע משפטי לחלשים, בחיזוק כושרנו המקצועי כפרקליטים, ובניהול הדברות עניינית, מקצועית, ביקורתית אך כנה עם השופטים.

אני מבקש להדגיש בפניכם במיוחד את תוכנית "שכר מצווה", סיוע משפטי בהתנדבות למיעוטי יכולת. כ-2,500 עורכי דין כבר הצטרפו לפעולה חשובה זו. גם אתם מוזמנים להצטרף. אלה פעילויות שאין שכר בצידן, אבל יש בהן נחת רבה, סיפוק והזדמנות יוצאת מן הכלל לתרום תרומה סגולית, לפעמים משמעותית מאוד, בנושאים רבים וחשובים. אחרי הכל נזכור כולנו למה פנינו למקצוע זה מלכתחילה - כי קיווינו שנוכל להשפיע, שנוכל לעזור.

בימים אלה חשוב גם לחזור ולספר שבתוך מקצוענו מתקיים שיתוף פעולה הדוק בין יהודים ערבים ודרוזים. רבים מבין המוסמכים היום הם חברים ערבים ודרוזים. לכם שלוחה ברכה מיוחדת.

תָחִיָה כָאלִיסָה וָותָמָנְיָאתֻנָא בִּלְנָגָ'אח לִזוּמָלָאוּנָא אָלְג'וּדוּד. תָחִיָה וָואִגְ'לָאל לְאְָבְּנָא אִלְעָאִילָה אָלָדִ'ינָה רָאפָקוּ וָוסָאעָדוּ.

עורכי דין יהודים, ערבים ודרוזים מקיימים שיתוף פעולה הדוק הן ברמה המקצועית היום יומית, בשיג ושיח במשא-ומתן ובהליכים משפטיים, והן בתוך מוסדות הלשכה. בכל אחד מאלה מתקיימים בינינו יחסים ענייניים מקצועיים וחבריים. הלוואי שנצליח להנחיל אוירה כזו למגזרים נוספים בחברה הישראלית.

אני מבקש להודות בשמכם ובשמי לצוות שהכין את הערב היפה הזה ובמיוחד: למנכ"ל לינדה שפיר, לרחל אופיר, אורי אלפסי, אריאל ניזרי, דליה יונה ואפי פרץ. אני מבקש להודות לוועדת הבחינות בראשות השופטת הילה גרסטל וליושבי-ראש ועדת ההתמחות עו"ד עזריאל רוטמן ואורן פרסקי ולבוחנים הרבים. כולם עבדו קשה כדי שנוכל לחגוג את הצטרפותכם לשורותינו.

כמה מילים לבני המשפחות ובעיקר להורים. לכם, כמו לנו, זהו יום חג. אתם רואים את בניכם, בנותיכם, בני או בנות זוגכם, עוטים היום את גלימת הפרקליט ואתם חולקים עמם את שמחת ההצלחה. אתם זכאים למלוא הנחת בעניין זה. איש איננו מצליח רק בכוחותיו הוא. מאחורי כל הצלחה יש משפחה תומכת, עוזרת ומועילה, אשר נאלצת מפעם לפעם לשאת גם בנטלים ובעול בלתי מבוטלים. הנחת והגאווה שאתם חשים היום הם שלכם, בזכות ולא בחסד.