מדוע אולמרט שותק

ראש הממשלה אהוד אולמרט נמנע הפעם ממתן ראיונות לרגל ראש השנה. עיתונאי החצר, ובראשם נחום ברנע, בן כספית, אילה חסון, אמנון דנקנר, ועוד כמה מעמיתיהם כתבי-פרשני החצר, נתקעו ללא כתבה מרכזית לחג. לשכת ראש הממשלה הבהירה למי ששאל, כי אין מדובר בביטול הנוהג הנמשך עשרות שנים, אלא בדילוג הפעם, רק השנה. ובשנה הבאה נראה...

כתבי ופרשני החצר של אולמרט ניסו למצוא חלופות. בן כספית ראיין את עצמו, משל בן כספית השני הוא אולמרט...; וברנע היגג והיגג ולא הצליח לסכם שנה, שהיתה, על-אף שקיבל מידיו של אולמרט את פרס ישראל לתקשורת, אחת המחפירות בחייו המקצועיים. אלה גם אלה ניסו להסביר מדוע אולמרט בחר הפעם בהינתקות מהציבור, העלו שפע של נימוקים ורק על הסיבה האמיתית דילגו.

אולמרט אינו נזקק לראיונות חג. מכל מקום - לא הפעם, לא השנה. כי זאת יש לדעת: ראיונות חג נועדו והונהגו, מימים ימימה, כדי לאפשר לראש הממשלה לדבר אל הציבור. כמעט ישירות. הנוהג נוצר נוכח זהות אינטרסים: כלי התקשורת מבקש להשיג רייטינג; ראש הממשלה מבקש לדבר מעל ראשם של העיתונאים, להסביר, להצטדק מקום שצריך וגם לעודד. אריאל שרון היטב לנצלם, גם כדי להתעמת עם כלי תקשורת ולהעמידם במקומם.

אלא שהפעם הנסיבות שונות: במהלך השנה נוכח אולמרט כי כלי התקשורת, רובם ככולם, ממש בכיסו. בכירי הכתבים והפרשנים עושים עבורו את המלאכה הבזויה. הם מפרסמים את כזביו, בלי למצמץ; הם מגוננים עליו מפני מיצוי הדין עימו; הם נאבקים עבורו ומסכנים עצמם, הכל כדי לפגוע במי שסומן כיריבו, וכדי לאפשר לאולמרט לשרוד כראש ממשלה. אולמרט יודע היטב, כי אצל הציבור הרחב, הוא "שרוף" - רק 3% מהמצביעים תומכים בו. לכן הוא מעדיף להשקיע במעגלים הקרובים אליו: עיתונאים/פרשנים, חברי כנסת ופוליטיקאים בכירים, בתקווה שאלה יאריכו את שרידות.

עם כתבי-פרשני החצר נמנים (רשימה חלקית...): אמנון דנקנר, יוסף (טומי) לפיד, נחום ברנע, שמעון שיפר, אמנון אברמוביץ, אילה חסון, אודי סגל. גם מקומם של כמה כתבי רדיו לא נפקד. לעזרת אולמרט התגייסו, למרבה הבושה, גם עיתונאים בכירים אחרים המכירים היטב את מעלליו של אולמרט, ובהם מוטי גילת ואמיר אורן, במאמץ לחלצו מפרשת כרמיה.

הנה כי כן: עם שליטה כזו בתקשורת, מי צריך דברור ו/או הסברה, ומדוע צריך בכלל להתראיין ולהסתכן בהסתבכות מחמת ניסוח לא זהיר; עם כתבי ופרשני חצר כל-כך נאמנים, מדוע לבזבז כמה ימים בראיונות לתקשורת, כאשר בלאו-הכי אולמרט מוגבל בדבריו: על התקיפה בסוריה הוא מנוע מלדבר ולקבל את הקרדיט, מסיבות מובנות; על אודות המו"מ עם אבו מאזן (והוויתורים שבדרך...) הוא נמנע מלדבר, מחשש לקיומה של הקואליציה; על החקירות והפרשות הפליליות בהן הוא מעורב, אין לו עניין להישאל...