יותר ויותר פעמים, צרכנים, ספקים ואזרחים תמימים, אשר יצרו מערכת קשרים עסקית עם חברות שונות, מוצאים עצמם לפתע מול חברות ריקות מתוכן אשר אינן מסוגלות לעמוד בהתחייבויות שלהן ואינן מסוגלות לפרוע את חובותיהן .בשל העובדה כי חברה היא ישות משפטית עצמאית אשר נוצרה מכוח החוק, הכלל הוא כי בעת קריסתה בעלי מניותיה ו/או אורגניה אינם חבים באופן אישי להתחייבויותיה.
הרציונל העומד מאחורי אישיותה המשפטית העצמאית של חברה היא מתן כלי משפטי אשר מעודד את הכלכלה וממריץ את חיי המסחר באמצעות מתן יכולת לבעלי השליטה בה לקחת סיכונים עסקיים בשמה ולהימנע מיריבות משפטית ישירה נגדם.
כאמור, אם כן, הכלל הוא כי כישלון עסקי של חברה אינו גורר חבות אישית של בעליה ושל נושאי המשרות בה. בהתאם להלכה הפסוקה, כל עוד נציגי החברה פעלו בשמה בתום לב, וניהלו אותה באופן תקין, לא יוטל עליהם חיוב אישי לשאת בהתחייבויותיה.
מעבר לכך יש לזכור כי אורגנים חבים בחובת אמונים כלפי החברה ומחויבים לפעול לטובתה. על כן גם במקרים בהם פעלו אורגנים לשם הצלת חברה ונטלו סיכונים עסקיים סבירים במהלך עסקיה הרגיל של החברה, נראה כי לא תוטל עליהם אחריות אישית כל עוד פעלו בתום לב.
אלא שלכלל האישיות המשפטית הנפרדת ישנם חריגים המאפשרים לנושה לתבוע אישית את בעלי המניות ואורגני החברה. ראוי להדגיש כי הפסיקה הבחינה בין חיוב בעלי המניות של החברה מכוח הרמת מסך, לבין חיובו של אורגן בחברה בשל אחריות אישית למעשיו. אחריות אישית הינה תופעה שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. לעומת זאת הרמת מסך היא תרופה, כלומר התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה אשר מחייב את בעלי המניות של החברה.
במידה ונציגי החברה עשו שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ופעלו בחוסר תום לב על-מנת לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעלי המניות, או כאשר התנהגו בתרמית או ברשלנות, או במצב בו המשיכה החברה להתנהל באופן רגיל על אף העובדה כי מנהליה ידעו כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויות אשר לקחה על עצמה, הרי שפעילות כזו יכולה להביא למצב לפיו ניתן יהיה להגיע אל כיסיהם הפרטיים של בעליה. היינו בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות, וייצור זיקה משפטית ישירה של צד ג' הגורס כי החברה חבה כלפיו, לבין בעלי מניותיה של החברה, בהתעלם מאישיותה הנפרדת של החברה.
חריג נוסף המאפשר את הרמת מסף ההתאגדות הוא כאשר אורגני החברה מפרים את חובת הגילוי כלפי המתקשר עמה באשר למצבה הקשה של החברה. הפסיקה קבעה כי נדרש חשש ממשי וקונקרטי למצבה של החברה וכי רק במצבים בהם היתה ידיעה ברורה ומפורשת שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, יטה בית המשפט לחייב את האורגנים בחברה באופן אישי.
מהאמור לעיל עולה כי נושה אשר מחזיק בהתחייבות מטעם חברה אשר נקלעה לקשיים ואינה מסוגלת לפדות את התחייבויותיה כלפיו, בכדי להבטיח את קיום התחייבויות החברה מומלץ בראש ובראשונה לערוך בירור אודות המצב הפיננסי של החברה, וככל שהעסקה גדולה יותר ראוי להשקיע בכך משאבים גדולים יותר.
כמו כן מומלץ ליצור ערבות בנקאית בטרם חתימת העסקה, כך שבמידה והחברה אינה עומדת בהתחייבויותיה, תובטח החזרתם של כל הכספים ששילם הקונה. בטוחה נוספת אשר מקובלת בעולם העסקי הנה יצירת ערבות אישית של האורגן אשר מולו נוצרה ההתחייבות.
לסיכום, גם לאחר חתימת העסקה רצוי להיות עם האצבע על הדופק ולעקוב אחרי מצב החברה עמה נכנסנו למערכת יחסים עסקית, כך שבמידה ומתגלים אותות של מצוקה מצד החברה וסממנים ראשוניים של אי עמידה בהתחייבויות, ניתן לעצור את התשלומים ולהקטין את הנזק באופן משמעותי.
