כך כתבה צביה לובטקין בזכרה את ה-1 במאי: "ישבנו בחשיכה עשרות של לוחמים יהודים, כל אחד נשא את נשקו, כשאנו מוקפים על-ידי אלפי יהודים מודאגים ומצפים. האם אין אלה הם ימי מאי? תחושת האחריות רבצה בכובד רב על כתפינו, על מצפוננו והיא לא נתנה מנוחה.
"היהודים, צפופים ומודאגים סביבנו, חיכו למילת תקווה משפתי הלוחמים. היינו מזועזעים ואובדי עצות. מה אנו יכולים לומר להם? מה אנו יכולים לומר לעצמנו? כמה נוראה הייתה תחושת אין האונים! כמה נוראה הייתה תחושת הגורל של אחרוני הלוחמים העבריים המיואשים. לא יכולנו להחזיק מעמד מול הגרמנים יורקי האש זמן רב, ללא מים, ללא מזון, וללא נשק".
כן. הגרמנים גברו, בעזרת אלפי חיילים, בירי ללא אבחנה, בהזרמת גזים לבונקרים. אך מי ניצח מבחינה היסטורית? מה הורישו הנאצים הנוראים הללו לבניהם אחריהם? רק בושה וכלימה, קללה ואבדון.
מורדי הגטאות רובם נהרגו. הם נרצחו בדם קר. הם הפסידו את הקרב. אבל מבחינה היסטורית עוד לא היה כניצחון הזה. נצחונו של האדם על חיית האדם. עילוי הנשמה על אפלת הרוח. מעטים נגד רבים. מעטים מעטים מאד נגד רבים רבים מאד. למעטים היו אקדחים. לרבים היו מקלעים. אבל למעטים היה מצפון, לרבים היה השטן במלוא כיעורו.
נכדתם של צביה לובוטקין ואנטק צוקרמן היא טייסת הקרב הראשונה בחייל האוויר שלנו. אילו היה לנו אז חייל האוויר כפי שיש לנו היום, היטלר לא יכול היה לרצוח באין מפריע. אילו פולין הייתה משוחררת אז כפי שהיא כיום, אדמתה לא הייתה סובלת מהטומאה הנאצית של אז.
גרמניה של היום מתלבטת כיצד להתמודד עם זכר מעשי בניה אז. ואילו אנו רואים בלוחמי הגטאות שיא היסטורי. שיא העולה על כל אגדה, על כל שיר, על כל נורמה. שיא שילדינו יישאו אותו בגאון בליבם.
נקמה, בוודאי שאנו שואפי נקמה. אבל נקמה מסוג אחר, לא נקמה נאצית, אלא נקמה יהודית. והיא באה. צביה לובוטקין ואנטק צוקרמן עלו לישראל והיו לחברי קיבוץ. הקיבוץ הוא צורת החיים הצודקת ביותר בעולם. זו נקמה.
קמה מדינה יהודית. מדינה המובילה בחקלאות, ברפואה, בהיי-טק בעולם כולו. זו נקמה.
וגם אחרי השואה, כשרוב מדינות העולם סגרו את שעריהן בפני ניצולי השואה, נפתחו שערי ציון. זו נקמה.
וכאשר שכנינו תקפו אותנו שבע פעמים במשך שישים שנה, ולא הצליחו להכריע אותנו. זו נקמה.
כאשר אחרי השואה, אחרי המלחמות, אחרי האינתיפאדות, אחרי האורניום המועשר - אנו שואפים לשלום, זו נקמה.
זו נקמת בני אור בבני חושך.
אבדו לנו במרד מיטב בנותינו ומיטב בנינו - אבל אורם יופץ בעתיד כפנס של אומץ לב שלא מן העולם הזה. כנושאי לפיד צדק בתנאים בל יאמנו.
כתקוות האדם הנאור.
יתגדל ויתקדש שמם.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
