"אל תקנה אצל יהודים"..."היטלר צדק"..."הקומוניזם - מכשיר היהודים"..."חזית אדומה - התפגרי"..."אנו שוב כאן"... אל תאמין לשבועתו של יהודי, כפי שאינך מאמין לשועל בשדה"... - כל אלה סיסמאות המעבירות חלחלה ופלצות אצל מי שעבר את אימי מלחמת העולם השנייה.
63 שנה חלפו מאז אותן זוועות, וסיסמאות אלה, ככתבן וכלשונן, מופיעות היום בראש חוצות, בספרים, בעיתונים ובכרוזים, המופצים ברחבי העולם. צלבי-קרס, בצירוף הקריאה "הייל היטלר", שוב מעטרים קירות ולוחות-מודעות פה ושם.
לקט ססגוני ובלעדי של נאצות ושל דברי-בלע, המכוונים נגד היהודים באשר הם, מצוי כיום בארכיון תיעודי בבית פרטי ברמת-גן, שהוקם בידי "משוגעת לדבר": ארכיונה של לילי קופצקי, בעצמה ניצולת שואה, שכיהנה במשך שנים רבות כמזכירת "ועד ניצולי מחנה ההשמדה אושוויץ" בישראל.
במשך שנים שקדה לילי, ילידת צ'כיה, שעברה את כל מוראות השואה במחנה אושוויץ, על איסוף החומר התיעודי מכל קצווי עולם. מאז הצליחה להימלט מן הגיהנום הנאצי, נשבעה לילי כי לא תנוח ולא תשקוט עד אשר ידע העולם כולו את האמת לאמיתה על השואה, מפי ניצוליה עצמם.
"רצחתם את אייכמן"
את שבועתה הגשימה לילי בדרך מקורית: בדירתה הפרטית הצנועה, בת שני החדרים, היא הקימה ארכיון תיעודי על מעללי הנאצים, כאשר אגף מיוחד בארכיון מתמקד בספרים, מסמכים ותמונות, המעידים על מעלליהם של גופים נאציים, מוסדות ויחידים ברחבי העולם.
הנה, למשל, מכתב ששלח, בעצם ימים אלה, גוף ניאו-נאצי, הפועל בלינקולן שבארצות-הברית, אל ניצולי מחנות ההשמדה בארץ: "כמייצגי כל היהודים בעולם, אנו מודיעים לכם בזה כי החלטנו לקחת נקם. לנקום את דמם של חברינו, שנרצחו על-ידיכם או בשמכם. אנו רוצים נקם על משפט נירנברג; אנו רוצים נקם על משפט אייכמן; אנו רוצים נקם על כל אי הצדק שנגרם על-ידיכם או בשמכם לגרמניה... המטתם שואה לא רק על גרמניה, שאותה פיצלתם לשניים, אלא על אירופה כולה. על כל אלה אנו מכריזים עליכם מלחמה טוטאלית. לא ננוח ולא נשקוט עד שתיעלמו כליל מעל-פני כדור הארץ. עין תחת עין. שן תחת שן. זיכרו את המיליונים שנהרגו בגללכם. נשמיד אתכם בשל כך, גם אם נשלם על כך במחיר-חיינו. לנו, הגרמנים, אין עוד מה להפסיד, משום שלקחתם מאיתנו הכל. לא ננוח ולא נשקוט עד אשר יושמד אחרון היהודים. מהיום ואילך לא יהיו עוד חיי יהודים, באשר הם, מבוטחים. נהפוך את חייכם לגיהנום"...
ומכתב אחר, ארסי לא פחות, בחתימת "ארגון הלוחמים הגרמניים" בפרנקפורט: "הנוער הגרמני יכול להתגאות באומתו האצילה, שכן מי שעוסק כיום בבעיות של מחנות-ריכוז, 63 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, וטוען שאפילו רק יהודי אחד ויחיד הומת במחנה-ריכוז גרמני - הוא אחד משניים: או אידיוט גמור, או פושע. שכן, או שהוא אינו מכיר את העובדות כהווייתן, ואז עליו לשתוק; או שהוא מודע לעובדות ומסלף אותן ביודעין, כדי להוציא שם רע לאומה הגרמנית".
שני המכתבים מעוטרים צלבי-קרס למכביר ומסתיימים בקריאה "הייל היטלר".
"השקר של אושוויץ"
ויש גם ספרות אנטי-שואה ענפה: "השקר של ששת המיליונים", פרי-עטו של פרופסור אוסטין אפ, מקולג' אמריקני בפילדלפיה, שבו נטען כי רצח ששת מיליוני היהודים נולד במוחם החולני של היהודים; או "השקר של אושוויץ", פרי-עטו של טיז כריסטופרסן, מדרום-אפריקה, שהציג עצמו בספרו כאיש הוורמאכט שהיה באושוויץ, ושטוען בספרו כי מעולם לא ראה שם כבשנים. ובין ספרי האנטי-שואה גם מבחר של כתבי-שטנה ערביים; ולעומתם - ספרי-תגובה של סופרים יהודיים ולא-יהודיים - כולם של עדי-ראייה לזוועות.
רבים מהספרים והמסמכים הגיעו לארכיונה של לילי קופצקי תודות לכרטסת של ניצולי מחנה אושוויץ בארץ ובעולם, שהיא עצמה ניהלה. בכרטסת זו - היחידה, אגב, מסוגה, בארץ ובעולם כולו - רשומים אלפי חברים, ניצולי מחנה ההשמדה, המקבלים מעת לעת איגרת אינפורמטיבית על פעולות הוועד. לא מעטים ממקבלי האיגרת הם שהמציאו ללילי קופצקי, ביוזמתם, את הספרים והמסמכים.
אין ספק שארכיונה של לילי קופצקי הוא עדות ניצחת לכך שהנאציזם לא שבק-חיים במלחמת העולם השניה. הוא חי וקיים עד עצם היום הזה, ואם לא נשכיל להתייצב מולו - הוא ירים ראש ויגביר כוח.
