האמנם ממשלת ישראל יוצאת נגד שלטון החוק? כרגיל אצלנו, מבלבלים מין בשאינו מינו, והכל - מתוך פוזיציות. אז בואו נבחן אחת אחת את הטענות שכיכבו בסוף השבוע בכותרות העיתונים.
1) "ראש הממשלה מקשה על החקירה". בכך אין ספק. לתת לחוקרים שעתיים פעם בחודש ולבזבז חצי מהזמן - זה כבר מתקרב אפילו לשיבוש הליכים. אומרים לנו שראש הממשלה עסוק מאוד. זה נכון, מן הסתם, אבל בואו נראה האם באמת לא היה לו קצת יותר זמן, אילו רק רצה בכך.
הנה כמה מהאירועים הרשמיים בהם השתתף אהוד אולמרט בחודש האחרון (ואיננו מדברים על אירועים חברתיים למיניהם): חנוכת גשר המיתרים, פגישה עם מושל ניו-מכסיקו, פגישה עם ראש עיריית לוס אנג'לס, פגישה עם ילדי המרכז לטניס, ערב הוקרה לעדה האתיופית, אירוע "עתידים", הכנסת מצדיעה לתעשיה.
איננו מזלזלים באף אחד מהאירועים הללו, אבל איכשהו נראה שחקירת המשטרה חשובה יותר. נכון גם שמדובר באירועים שנקבעו זמן רב מראש, אך לא היה קשה למצוא מישהו שיופיע בהם במקום אולמרט. ככלות הכל, יש לו משנה (חיים רמון), ממלאת-מקום (ציפי לבני) ושלושה סגנים (אהוד ברק, שאול מופז ואלי ישי). וזה עוד לפני כל מיני פעילויות אחרות להן מוצא אולמרט זמן, כגון שיחות רקע עם עיתונאים.
אם לראש הממשלה אין זמן להדיפת מה שהוא רואה כעלילות נגדו, צריך להסיק שתי מסקנות. האחת: שייצא לנבצרות; בדיוק בשביל זה נועד ההליך. השנייה: אולי הוא אינו כל כך חף מפשע? שהרי מי שבאמת חף מפשע, רוצה שהחקירה נגדו תסתיים במהירות האפשרית.
2) "רוצים להפיל את ראש הממשלה. עושים לי במשפט שדה בכיכר השוק". כבר הערנו כאן, שזו הפעם הראשונה שמי שעומד בראש המערכת טוען שהיא פועלת נגדו, שהעגלון טוען שהסוסים קובעים את הכיוון. זוהי תגובה היסטרית של מי שיודע שמצבו הולך ומורע מדי יום, עם כל עדות ועם כל חקירה - למרות ההצהרות מלאות הביטחון של פרקליטיו.
ההדלפות מחדרי החקירות ודאי פסולות והן לכל הפחות עבירה על חוק הסוביודיצה. אבל בכלל לא בטוח מי המדליף וכמו שהילדים אומרים - "הוא התחיל". ראש הממשלה לקח יועץ תקשורת שדבריו עלולים להוות עבירה של הדחת עדים; פרקליטיו ידועים ביכולתם התקשורתית לא פחות מאשר ביכולתם המשפטית. מצד שני, לפחות חלק מההדלפות נראות על פניהן ככאלו שהגיעו מצד החוקרים ו/או הפרקליטות. אז נכון שלאולמרט יש סיבה לכעוס, אבל גם הוא לא מצטייר כצדיק הדור.
3) "שר המשפטים מנסה להחליש את היועץ המשפטי". כפל התפקידים הנוכחי - גם יועץ משפטי לממשלה וגם ראש התביעה הכללית - בעייתי. הוא בעייתי, משום שבמצב השחיתות הנוכחי שלנו, ראש התביעה צריך לחקור את מי שהוא מייעץ להם. והוא בעייתי, משום שמדובר בשני תפקידים המצריכים משרה מלאה. לכן, פיצולם הוא מוצדק - ולא משנים המניעים הנסתרים והעיתוי.
4) "דניאל פרידמן: אני לא מתפלא אם מחפשים חומר גם עלי". זה לא לגמרי מופרך, בהתחשב במה שעשו הפרקליטות והמשטרה לשני שרי משפטים קודמים שלא נשאו חן בעיניהם - יעקב נאמן וחיים רמון.
5) המסקנה העגומה: כולם צודקים בנקודה זו או אחרת. וזה אומר, ששלטון החוק - או מה שנותר ממנו - הולך ומתמוסס