ניקמתו של הזד

פגיעותה של חברה מסחרית הינה דבר שבשיגרה וידוע לכל. בניגוד לאמונה הרווחת כי מתחרים חיצונים הם המעמידים בסכנה את סודותיה הכמוסים ושלמותה של החברה, הרי שבקרב חוגי המקצוע מקובלת הסברה, שהפכה עם השנים והניסיון הרע שניצבר לעובדה מרה כי הסכנה הגדולה לקיומה של הפירמה, טמונה דווקא מבפנים בידי מועסקי החברה ובייחוד מידי אלו אשר זה מקרוב פוטרו עקב "דם רע" שעבר ביניהם לבין הנהלת החברה.

הדרך המקובלת בחברות מסחריות לעמוד בפרץ במקרה של הפסקת עבודתו של מועסק בעמדה רגישה היא להציב עליו שומר מיוחד מיד עם מסירת הודעת הפיטורין, ללוותו בכל אשר יילך בזמן איסוף חפציו האישיים וללוותו אחר כבוד החוצה משערי מתחם הפירמה וזאת באורח מיידי.

האנלוגיה המתבקשת כאן היא ההשוואה לאולמרט, הידוע גם כמושחת וכישלונר סידרתי הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל מעודה. עדויות שונות מלמדות על אופיו הנקמני ברמות אשר אנשים מן היישוב לא נחשפים אליהן ברגיל. די לעיין בספרו המצויין של אריה אבנרי "זעקי ארץ מושחתת" כמו גם בדוח המודיעין האמריקני בנוגע לאישיותו הבעייתית, אמור שטנית, של אותו אחד אשר באיוולתנו כי רבתה בחרנוהו לשלטון, כדי ללמוד כי אהוד א' מסוגל "לשרוף את הבית" על כל יושביו, אנו וביתנו, כולנו - למי שמפקפק כאן, בנוסח "תמות נפשי עם פלישתים".

ניזכור גם כי אהוד א' רואה במשרתו בכסא ראש הממשלה אך כמקום עבודה; דהיינו, שירות לציבור, שירות לעם, שירות למדינה אינם מעניינו, הוא בא למקום עבודתו בבוקר, מכרסם סנדוויץ' או שניים, רוקח את הקומבינה המושחתת התורנית הבאה, מדיח עוד מקורב לדבר עבירה בעבורו, לוגם כוס או שתיים קפה מהביל ומזיז שני ניירות משולחן לשולחן, מקום עבודה לא? הוא אמר.

לאור האמור לעיל קיים חשש, יותר מסביר, כי אהוד א' ינצל את תקופת ההמתנה לגירושו הסופי מקרנות המזבח הממשלתי לביצוע עוולות אשר ניתן לפרשן כנקמה בעם אשר מאס בו וגרשו בבושת פנים מגן העדן הממשלתי המתגמל. לאחר הכל, כבר חזינו בהצגה הראשונה של עיוות האינטרסים של מדינת ישראל על-ידי האולמרט ולו רק שישרוד עוד מספר חודשים בכורסת עור הצבי. הרי ברי הוא לכל בר-בי-רב כי המשא-ומתן המוביל לשום מקום עם הפלשתינים כמו גם השיחות הנילעגות, המסוכנות והנפיצות עם סוריה לא נועדו אלא לשם הארכת כהונתו של הנקמן, רודף השלמונים הסידרתי הזה אהוד א'. ומכאן הדרך קצרה להבחנה המפחידה המחלחלת כי אדם זה יפיל את הבית על ראשינו. חמור מכך, בתפקידו כראש ממשלה מכהן הוא אף יכול.

"משניכוונו ברותחים ניזהר בצוננים"

למרות שלכאורה חלפה הסיבה המרכזית לוויתורים מפליגים לאויבי ישראל עקב הסרת מועמדותו בפריימריז למפלגת קדימה כאשר ברי הוא כי זמנו קצוב בשלושה עד שישה חודשים בכסא ראש הממשלה, הרי הכרזותיו מוכיחות כי לא יירתע מהמשך מישכון נכסיה האסטרטגיים של מדינת ישראל למימוש גחמותיו האישיות. לכן עלינו לנקוט בכלל כי "משניכוונו עמו ברותחים עלינו להזהר כעת בוודאי וודאי אף בצוננים". גם אם ברי הוא כי יכולתו של האולמרט להעביר מהלכים מדיניים בישראל כיום הינה אפסית, הרי חתימתו על הבנות עם הסורים כמו גם הפלשתינים תיתפס על ידם, לצרכי תעמולתם, כלגיטימית למהדרין וכך תסנדל את ישראל שנים רבות לעתיד נגד רצונה.

על כנסת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון ליתן דעתם לאפשרות זו ולסלק את אהוד א' באופן מיידי ממשרתו דרך ניבצרות, חופשה או כל תירוץ אחר הכתוב בספר החוקים וזאת עד לבחירות כלליות הכרחיות בישראל. האדם הזה הוא מסוכן, אין להשאירו בסביבת אותם אנשים אשר הודחו על ידו משך שנים לדיברי עבירה וסביר כי ימשיכו בכך במידה וימשיך הוא להחזיק בידו את הכוח וההשפעה של נושא משרת ראש הממשלה. במקרה האולמרט - עלינו לנהוג ממש כפי שאנו מסירים בניתוח רקמה חולה ובכך נותנים סיכוי לרקמות הבריאות סביבה לשרוד ולהשתקם. כפי הנהוג באירגונים רגישים רבים מספור יש להעמיד פיקוח מיוחד על האיש עד לסילוקו המוחלט ולגרשו, מהר ככל הניתן, החוצה ממוסדות השילטון, בנפשו הוא הדבר.

יש לקבור את האיש פוליטית עמוק ככל האפשר ולהדק העפר על מקום משכנו החדש עם מכבש דרכים כבד. אל לנו לרקוד על קברו הפוליטי אך עלינו לוודא כי מעומקו של הבור לא יוכל הוא או כל אחר בן דמותו ואופיו (ולהוותנו הוא אינו היחידי במקומותינו), לעלות שוב לשלטון אי-פעם במדינת ישראל.

עלינו להפוך את סילוקו של זה הזד לתחילת הדרך חזרה לתיקון הקילקולים אשר האולמרט מסמלם באופיו ובמעשיו. הדרך לכך עדיין ארוכה ורצופה מהמורות. התרבות המושחתת של התנהלות פרטים בציבור היא שאיפשרה לאהוד א' ומשובטיו לשליטת חנק מושחתת על מדינת ישראל ולכן סילוקו של האיש אין פירושו כי התבהרו השמים מעל נצח ישראל. זו אך ההתחלה, זוהי קרן השמש הראשונה המפציעה מבין העבים מזה זמן רב ועלינו לאחוז בהזדמנות בכל מאודנו.