אלייך, הילארי קלינטון!

אלו הן, גברתי, מזכירת המדינה, פירות הבאושים של לולייניים ישראלים, שבחרו להמר, בחסות יזמות מדיניות אסוניות, על חיי תינוקות כעל קיומם של זקנים, על שלומם של אזרחים תמימים כעל עתידה של אומה ומדינה.

במסורת ישראל הסליחה והכפרה הן יסודות מובנים וישימים, והם נאכפים בכל עת ביחס לכל מהלך או פעולה. על-כן, אין לנו כוונה לחפש; לא אשמים ולא אשמות; לא נסיבות מצערות, טראגיות, ולא את המחוללים אותן. כמאמר שליח-הציבור בבית הכנסת ערב יום-הכיפורים: "ונסלח לכל העם ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה".

עם זאת, ראוי להדגיש בפנייך, הגב' קלינטון: אין לנו עניין לשוב על עקבותיהם של הכישלונות הלאומיים, האסטרטגיים, ובכך לשוב ולשלם, חלילה, כשוטים אובדניים, את המחירים המאמירים של תמול-שלשום.

ישראל הייתה ונותרה, כפי שלימדו חכמיה: "כבשה אחת בן שבעים זאבים". עתה היא ממוזערת ומתבטלת בפני עתודות טרור; נחלתם של ילדים רכים, רבים מספור, המאבדים מהר מדי את טוהרם ותמימותם; נוכח מאגר בלתי נדלה של שנאה ומשטמה, חלקם של נערים פורעים ואלימים, שהרחוב כבר דאג להפגישם בברית עם מפלצות אדם.

גב' קלינטון, באו ימים שאין בהם חפץ. דעי לך, כי את מגיעה לישראל אחרת; זו שכבר איבדה כמעט לחלוטין, בשתי מלחמות עוקבות, נושקות זו לזו, את גורם ההרתעה הקריטי עבורה; זה ששימש בכל שנות קיומה חיץ קיומי, תריס ומגן בפני אוייביה המרים ביותר.

כידוע לך מעת כהונתו של אישך הנשיא, מאות מאזרחי ישראל טמונים בין רגבי עפר וחלומם האנושי הייחודי גנוז תחת כריות אבן מסותתת, הואיל וחטאו בעלייה, לא מתוזמנת נכון, על סיפונו של אוטובוס ציבורי, או בהיקלעות למסעדה עממית, שלא הייתה כדאית בנסיבות עגומות של מפגש קטלני בין זמן ומקום.

גב' קלינטון, כמו באמריקה הגדולה, גם בישראל הקטנה, העם הצביע בעד שינוי. כנציגת מעצמת-על דמוקרטית, אנא כבדי את בחירת אזרחינו לחשיבה מחודשת, להרהורים שניים ושלישיים, לאיתור חלופות אסטרטגיות ולהיערכות גורלית חכמה.

בביקורך הנוכחי תפגשי כאן, גב' קלינטון, אנשים מפוכחים, שבעי אשליות למזרח-תיכון חדש ורוויי סיסמאות מסחריות לשלום ולביטחון. אלו הם אנשים אחרים; אנשים מאוכזבים ומיואשים, אנשים אבלים ומודאגים. כל אלו הם תוצרי לוואי, שנרכשו בחבילה אחת יחד עם מוצרים ססגוניים פוליטיים אחרים, כמו אריזות הצלופן המצועצעות ל"אוסלו" ול"הינתקות", שהפכו את ישראל בין-לילה ממעצמה אזורית בוטחת, כשוך השמדת עמה באירופה, לבועית תל אביבית מתהוללת, חדלה וחולפת.

צה"ל המיתולוגי (בין השאר, זה של "ששת-הימים" ו"מבצע אנטבה") הפך נרדף ומתגונן, עתים מושפל ואף מובס, מול סוללות טילים פשוטות, המתפרסות באין מפריע בצהרי היום. טווח הארטילריה הקונבנציונאלית מכסה כרגע, בדיוק מפתיע, כל בית בישראל, מתכוונן לחלונותיהם של בניינים רבי קומות, מתאפס מול קניון סואן, שוק רוחש או כיכר הומה, וכך גם סוגר על גן-הילדים ועל בית-הספר, בתנועת מלקחיים אקרובטית; חיזבאללה מצפון וחמאס מדרום.

כל אלו, גברתי, שרת החוץ, אינן יכולות אסטרטגיות מוכרות, אולי אף לגיטימיות בנסיבות מסויימות; אלו שבידי מדינות; כאן אלו הם קני מרצחים ולועי מחבלים; מערכי טרור פוריים ומשגשגים, מפותחים ויעילים, שמדינה, כל מדינה, ובישראל המצומקת על-אחת-כמה-וכמה, אין כנגדם; לא עצה ולא תבונה.

אינני יודע לאיזה נפח תודעתי זכו אצלך מגדלי-התאומים, נוכח שובלי האש והעשן, כמו-גם ענני האבק הפיח, העפר והאפר, שהותירו בשמיכם מטוסי המתאבדים של האחד-עשר בספטמבר, אלא שברמה הגלובלית רעידת-האדמה הזאת הביאה, בתת-ההכרה, לספירה מחודשת של דברי ימות עולם חדש; זה החוסה בצל התפתחות הפצצה האיסלאמית האטומית, הראשונה בהיסטוריה, לצד נפילתם שלל של אוצרותיהן הצבאיים, התעשייתיים, הכלכליים והאנושיים, אלו שכרגע בחזקת מעצמות אירופה - הישר לזרועות התמנון האיסלאמי. כל זאת, כמובן, באורח דמוגרפי ודמוקרטי, חוקי וחוקתי, מדורג ומשולב.

גב' קלינטון, בתוך עשר שנים לכל המאוחר, אירופה כבר לא תהיה שייכת לכם; כלומר: לברית נאטו. בצר לכולנו, גם לא לברית ווארשה. תחת צלילי רקע ענוגים, שמרניים, שדרכם לבקוע ברוך אצילי מכינורותיהם של בטהובן ומוצארט; הרקע הקצבי הנינוח של אירופה נאלם, בכל רגע נתון, ומופר נוכח קריאות המואזין בלונדון ובפריז, שעה שבפרברי ברלין ואמסטרדם נכחדים הווי, תרבות, מסורת ופולקלור; היסטוריה עשירה ומשגשגת, בת מאות שנים, המעוטרת פסיפס אנושי, רב גזעי, צבעוני ופלורליסטי.

אל תתרשמי, גב' קלינטון, מהעיתונות הפטרונית בישראל, הדוחקת בך, אגב ביקורך, ללחוץ בלי רחם על נבחר ציבור לא לגיטימי כבנימין נתניהו ולאלצו להכניס כבר את הטרור הגרעיני של אירן לשעריהן של ערי המטרופולין שלנו, כמו-גם לאפשר למשטר האייתולות רק לסנוור את עיני הפקח באשנבי המגדל בנתב"ג, וכך בלי משים גם לזנב במטוסי הג'מבו, עמוסי הנוסעים. אל תתרשמי, הילארי, גם מבנימין נתניהו עצמו, שככל שמלאכת הרכבת ממשלתו מסתיימת - נרדפותו החולנית מאיימת עליו להפוך את עורו.

אכן, אי אפשר לחלוק עלייך, שגם נתניהו עצמו איננו יודע מה הוא רוצה; לא מעצמו ולא מאחרים. עם זאת, הסכימי, שאין זה ג'נטלמני מצדך לנצל חולשת ילדון מפוחד, שאמנם מתנשא למלוך גם באין לו הכלים לכך - ובלבד שלא תחישי את קץ עצמאות ישראל בארצו.

הילארי, בליבך הרחום, בהכרתך העמוקה, אל נא תשגיחי גם ביהודים, המשיחים זאת לפי תומם: שתי מדינות אינן חזון של חיים, אלא חזון של עצמות יבשות, חורבן מדינה ורצח עם. ברור לי שאת בוודאי יודעת למי אני מתכוון.

עם כל זאת, אני מאחל לך, הילארי, ביקור נעים ונינוח, מפוכח ומושכל, בארץ אכולת חרב, המאויימת כרגע יותר מתמיד.