קרקס הפרעושים

בני אצילים - גם כשירדו מעושרם שומרים על סגנון; זה הכלל הגדול של רומנים למשרתות, אך לא של מפלגת העבודה. או שמא לא היו מעולם בני אצילים.

קשה היה שלא לגחך מול הייסורים ומול הלבטים הפומביים של המפלגה בשבוע שעבר – כל המרבה הרי זה משובח, בפני כל מיקרופון פתוח ולפני כל מצלמה מרצדת – כמו באולימפיאדה של פאקירים. "הרימי את השמלה, שכבי על הגב, עצמי את העיניים, וחִשבי על המולדת" – מצוטטת אמא פולנייה בהנחיות לבתה לקראת חופתה. ומפלגת העבודה גייסה לשם כך את כל הסיפורים – כולל אזכור פעמיים-שלוש ברבע שעה, שהיא הקימה את המדינה. וכמנהג הימים האלה, אומר, אילו היו ראשי העבודה דהיום שם – לא היו נגאלים.

"אנחנו שליחי המפלגה ואנחנו שליחי ציבור. אנחנו אחראים למפלגת העבודה, אבל אנחנו אחראים גם למדינת ישראל, לחברה, לשלום ולביטחון ..." – ליהג אהוד ברק, שכלל אינו מבריק. כבר הרבה שנים אני עוקב אחר הרטוריקה המדהימה שלו. שייקה אופיר חסר לי. לו היה עמנו, היה עושה מטעמים מהמאניארות של ברק. יכולתו לסובב את לשונו 360 מעלות ובכל ציר אפשרי מעוררת קנאה בכל לוליין. אלמלא ידענו שאינו מספק שום סחורה כבר הרבה עשרות שנים, היינו מתפעלים ממנו; אלא שאנחנו מכירים אותו כמי שהמציא את FGN – פול גז, ניוטראל עם הרבה מאוד רעש וצפצופים ועוד יותר.

הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה וגם ברק יודע היטב, למרות שעטה עליו פנים חסודות של כלה פולנייה. רק הדבק המחבר את עכוזו לכיסא שר הביטחון – כפי שמחבר את עכוזי עמיתיו לכיסאותיהם – הוא שקובע. ובינינו, הכוח המחבר את עכוזי ברק, פואד, בוז'י ועמיתיהם לכיסאותיהם, חזק לבדו משלל הכוחות המצמידים את החלקיקים בגרעין האטום.

לא אכחיש, נהניתי לראותם מתפתלים על-מנת לקבל את דין התנועה. כל אנתרופולוג חובב יגיד, שאין כמו טקסי טהרה... למשל, כמה מלים הכביר השר יצחק הרצוג (תאמינו לי, יש כזה), יקיר התקשורת, על לבטיו. בוז'י עשה זאת בשידור חי ובשידור חוזר – לפנים, לאחור, הצדה... והצטרף. כאילו לא ידענו מראש מה יחליט. דרך אגב, לא ידעתי שהשר חובב השתיקה מדבר כל כך הרבה. כנראה, בכל זאת ירש משהו מאביו (חוץ ממשרד עורכי-דין). לאחרים הייתה די תבונה לצלול. כנראה, ידעו, שאהוד ברק אוהב לשלוח אחרים לשכב עבורו על הגדר, ולא יבוא לחלצם אם ייתקעו.

זו הייתה הצגה טובה – ממש קרקס הפרעושים, שהגיש לנו ממיטב הרפרטואר בהצגה הכי טובה בעיר – לאחר שמכבי תל אביב כבר אינה מתמודדת על הגביע באירופה. הבימאי דאג לשמור על מתח ממש עד לרגעי הסיום, למרות שהסיום במחזה האבסורד היה ידוע לכל.


טריבון העובדים

ושימו לב לצמיחת מנהיג אמיתי – ואיני ציני: קבלו את עופר עיני, מזכיר ההסתדרות "החדשה". "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש" – נכתב במסכת אבות. אין בארגונו דבר, אלא רק שמות רחובות, הנושאים את שמות מנהיגי עברו. אחרי כתשעים שנה אופסה ההסתדרות, תודה לאל, ונבזזו כל קופותיה, אך עיני מתנהג כאילו מאחוריו עומדת כל עוצמתה משכבר הימים וגם פלוגות האגרוף של "הפועל". למרות שאני ידוע כיריב מושבע של ההסתדרות, אני סבור כי צמיחתו של מנהיג פועלים אמיתי (גם אם כל חייו היה רק עסקן, והזיע רק כשהתקלקל המיזוג במשרדו. זוכרים את המערכון המפורסם של שייקה אופיר על מנהיג הפועלים, שאומר שהוא מקדיש את כל יומו לחשוב על מצב הפועלים, ולכן אין לו זמן ללכת לעבוד בעצמו?) רק תוכל להועיל לעובדים.

אם אכן עיני מתכוון לעמוד בדיבורו, ולא לרוץ לכנסת או לממשלה כפי שאירע לכל קודמיו בתפקיד – ויישאר במשרה מלאה כטריבון העובדים – זו ברכה למדינה (ואני מוכן אפילו למחול לו על ההמלצות שקיבל מאהוד ברק בשבוע האחרון). אלא שהוא נמצא במפלגה אבודה, שהקשר הדחוק בין מנהיגיה לבין העובדים הוא בשמה בלבד. זכרו את מעונו הצנוע של שר ביטחוננו... ממש מאפיין מנהיג של תנועה סוציאל-דמוקרטית (תוקף אותי קבס כל אימת שמוקיוני 'העבודה' משתמשים במושג). כידוע, רוב מנהיגי סרח-העודף הסמרטוטי, הנקרא כאן משום-מה מפלגת 'העבודה', ראו באחרונה פועל כשהיו בסיור במכונית-פאר מאובטחת בספארי, או בתוכניות טבע של ערוץ 8.

ודרך אגב, לרוב המפלגות הסוציאליסטיות באירופה יש אותה הבעיה. הן הפכו מזמן למפלגות של המעמד הבינוני-העליון ומעלה, והתנתקו מציבור העובדים. בארץ אשמה בזה לא-מעט ההסתדרות, שהייתה מאז ומתמיד מכשיר אימתני לדיכוי עובדים בחסות ממשלות מפא"י.