האיסלאם בבירור: היכנעו או שנתקומם

ביום שני, אומר אבו-סהיבאן לשומעים, שהם, רובם ככולם יהודים המאזינים לרדיו העברי, אנו מכריזים על "שביתה פתוחה כולל מערכת החינוך".

תרגום איסלאמי לדבריו של ראש עיריית רהט: ביום שני נשחרר, כולנו ביחד, את כלבי המלחמה. כל עוד אתם משלמים את הכופר, אנו מחזיקים את השבאב בבית הספר. אבל, אם לא תשלמו, אנו משחררים את השבאב ושיעשו מה שהשבאב עושה. כאן אני שוב מצטט את אותו אבו-סהיבאן באירוע קודם (ביקור האיחוד הלאומי ברהט) שבו אמר בפירוש שבעת שהשבאב משוחרר אין הוא רואה עצמו אחראי לתוצאות.

המראיין הסימפטי מאוד למצבו העגום של ראש עיריית רהט, שואל אם חל שינוי כלשהו בתשע שנים בנושא ה"אצבע הקלה על ההדק" של כוחות הביטחון בכל הקשור בהתקוממות ערבית. אבו-סהיבאן אומר שהמשטרה "צריכה ללמוד סובלנות", ש"בסובלנות ובהידברות אפשר לפתור כל בעיה". הוא דוחה את האלימות על הסף, מצד המשטרה. כיבוד האדם הוא דבר קדוש לכל הדתות, אומר מר אבו-סהיבאן, והמראיין נאנח אנחת רווחה.

פרשנות איסלאמית לדבריו של ראש העיר רהט: אנו השליטים. אנו נשתלט על קרקעות, נבנה כאוות נפשנו, ניקח מים כרצוננו ונרבה נשים כרצוננו, נשבית מערכות שלטון ונשחרר את השבאב לפרוע פרעות. אנו נמשיך לדרוש 'פרוטקשן' על כל בית שנבנה בלהבים, על כל עסק בעמק שרה, ולשרוף או לחבל אם יסרבו לשלם. אתם, היהודים הדהימים, יכולים לבוא איתנו בדברים, ולבקש למתן את רוע הגזירה שיצאה מלפנינו, בתמורה לתשלום הג'יזיא.

בשלב זה צירף המראיין את ד"ר יובל ברנדשטטר, תושב להבים, סרבן 'פרוטקשן' ידוע, לשיחה. המראיין מגחך על אודות שיוכו המפלגתי לשעבר של ד"ר ברנדשטטר, אך מייד מגיע לעניין. ד"ר ברנדשטטר מסביר את כל האמור לעיל על אודות הגישה האיסלאמית למדינה היהודית בשני משפטים ברורים. האפליה הקיימת בארץ היא נגד הציבור היהודי שנאלץ לשלם את כופר הנפש למוסלמים. יש חוקיות איסלאמית להתנהגות המוסלמית, ואילו העם בישראל מעדיף להתעלם מן העובדות שאינן נוחות.

תגובתו של אבו-סהיבאן צפויה לחלוטין: לגופו של אדם, ולא לגופו של עניין. הוא מטיל ספק במקום מגוריו של בן שיחו, ולאחר מכן בהיותו בן הארץ. הוא מאשים בדעה קדומה, ולאחר מכן בהסתה, ותמיד-תמיד מתעלם מעיקר הדברים: השלילה ללגיטימיות של שלטון יהודי. הוא דוחה את האפשרות, שאדם שאיננו מוסלמי יבין או יסביר את גישת האיסלאם ליהודים.

המראיין פתאום מבין במה המדובר, מפיו של המוסלמי עצמו. אחוז הגבייה ברהט, טוען אבו-סהיבאן, הוא 40% (אלא שבכך הוא מסתיר את הנתון האמיתי של חלקה של העירייה בתקציב, שאיננו עולה על 7%), והמראיין שואל כיצד זה שהציבור היהודי אמור להשלים את החסר. וכאן יוצא המרצע מן השק. "רהט הוא יישוב שהמדינה הקימה אותו", אומר אבו-סהיבאן בלהט, המדינה הפקיעה אדמות מן המגזר הערבי ובנתה למגזר הערבי, ולכן "אז שהממשלה תטפח את היישוב הזה".

וזה איננו המרצע האמיתי כי הנה בא רב המרצעים. ד"ר ברנדשטטר מסביר שוב את שאמר מר אבו-סהיבאן: "הממשלה היהודית אחראית על טיפוח היישוב הערבי". וכאן יוצא מר אבו-סהיבאן מכליו ואומר את משפט המחץ: "זאת מדינת ישראל לכל אזרחיה. אנחנו חיים במדינה הזו לפני קום המדינה, לפני שאתה תבוא מאיזה ארץ", רותח אבו-סהיבאן. "ויש גם משרתים בצבא", הוא מוסיף. "ואני דורש ממך לא לפגוע באוכלוסיה הבדואית" ו"אני מכבד את החוק האיסראילי [הישראלי]".

תרגום השיחה למושגים איסלמיים:

1. הערבים הבדואים קדמו לכולם, ולכן זכותם לעשות כרצונם בכל מקום שהוא, במיוחד בנגב. העובדה שמזה 43 שנה מרבית ה"בדואים" הם בנים לריבוי נשים (דבר הנוגד את חוק המונוגמיה) שיובאו מכל רחבי המזרח התיכון, איננה רלוונטית שכן הם ערבים-מוסלמים, וזכותם לנוע לכל מקום ולכבוש אותו.

2. המדינה היהודית איננה. זו מדינת כל אזרחיה, ולכן גם כל פולשיה שהפכו לאזרחיה.

3. שני האחוז מן הערבים בנגב המשרתים בצה"ל, הם עלה התאנה של הלגיטימיות של הכיבוש הערבי.

4. כיבוד החוק הוא לפי הנוחיות. אם החוק מתקצב אותי, מה טוב, אם החוק מגדיר מהי בנייה בלתי-חוקית, מהי פלישה לקרקעות המדינה, מהי חובתה של העירייה לטפל בשפכיה ולשלם עבור השירותים והמוצרים, זה כבר פגיעה בזכויות השליט המוסלמי, ולכן זהו חוק לא-לגיטימי שאותו יש להפר בריש-גלי מתוך ידיעה שהמדינה "לא רוצה בלאגן" ולא רוצה אינתיפאדה בנגב.

וזה הסיכום האמיתי: מדינת היהודים מבוטלת בנגב. השלטון האמיתי מצוי בידיה של כנופיית האיסלאם, שהוא רק חלק מן האיסלאם המקומי והאיסלאם העולמי השולל את זכות קיומה של מדינת היהודים. רחוק בצפון התל אביבי יושב המנדט האיסראילי שאין לו שום עניין בנגב היהודי. היהודים מאכילים את התנין בחצר, והתנין הולך וגדל, בוכה דמעות תנין על מר גורלו, וטורף חלקים גדלים והולכים של העושר הלאומי (מי שלא מאמין, שיתייצב בימי חלוקת הקצבאות בדואר ובביטוח לאומי). אין כאן שום הסתרה ושום הסוואה, הכל גלוי וידוע, והשאלה היא רק מתי ייווכח התנין שהמנדט כבר אין לו מה לתת, ולכן כדאי לאכול את המאכיל.

- מקורות משבשת אספקת המים לרהט בשל חובות - [קישור]
- מקורות ממתינה לכיסוי החוב של רהט - [קישור]
- אספקת המים לעיר רהט הופסקה בעקבות חוב ענק לחברת מקורות - [קישור]
- רהט שלי במתח מהכהניסטים - [קישור]
- התנהלות עיריית רהט בניהול תקציב החינוך מהווה הפרה בוטה של החוק ומחייבת פיקוח חיצוני"דוח שערך משרד החינוך - [קישור]
- תחנות דלק בלתי-חוקיות בעיירה רהט - [קישור]
- בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי - [קישור]

מייד עם תחילת הראיון מקשר אבו-סהיבאן את אירועי אוקטובר 2000 לחוסר תקציבים כרוני בעירייה שבראשה הוא עומד, ו"חוסר אחריות של הממשלה לרשויות הערביות" הסובלות "מחוסר הזרמת תקציבים".

הפירוש האיסלאמי לדבריו של אבו-סהיבאן הוא כדלקמן: היהודים (והנוצרים, דרך אגב) הם דהימי, דהיינו, בני אדם בדרגה נחותה לעומת המוסלמים, וזכותם לחיות, על-פי הקוראן (2:61), מותנית בתשלום מס גולגולת, ג'יזיא, למוסלמי המתיר להם לחיות. על כן, הנציגות הרשמית של היהודים פושעת באיסלאם בכך שאינה מעבירה את תשלום הג'יזיא על-פי הדרישה המוסלמית, אלא על-פי אמות-מידה אחרות.

אבו-סהיבאן מודיע על השבתת כל מערכת החינוך למרות התנגדות משרד החינוך לצעד זה. זו איננה החלטה של אבו-סהיבאן אלא החלטה של מנהיגות המגזר המוסלמי ונספחיו, אומר אבו-סהיבאן. אבו-סהיבאן מספר שהוא "מתחנן ל'מקורות'" כדי שאספקת המים לא תופסק בשל "חוסר הזרמת תקציבים מן הממשלה לקופת העירייה". הפזורה, אומר אבו-סהיבאן, מקבלת מים, ואילו העיר, שמשתדלת לשלם, עלולה להיות מנותקת. יתר על כן, בשל אותה עצירת תקציבים מעוכבות המשכורות המגיעות לעובדים "לפני החג".

הפירוש האיסלאמי לדבריו של אבו-סהיבאן הוא כדלקמן: אנו, המוסלמים, לא מקבלים את סמכותו של משרד החינוך, כי אם את סמכותה של ועדת המעקב העליונה שלנו, וזאת למרות שמערכת החינוך מקבלת את מימונה ממשרד החינוך של המדינה היהודית. למעשה, אנו מצפצפים על משרד החינוך מכיוון שבעינינו הוא אינו מייצג שלטון לגיטימי מעבר לעובדה שהוא משלם את מחיר הסובלנות שלנו לקיומו. שנית, לנו, המוסלמים, מגיע כסף. אנו לא אמורים לשלם עבור צרכינו הבסיסיים. הממשלה היהודית, היא זו שחייבת לספק לנו את מחסורנו גם ללא קשר לתשלום. הפזורה הבדואית מקבלת, בדין, ללא תשלום, פשוט מכיוון שהמדינה היהודית נכנעה לתכתיב שאם לא יקבלו חינם, ישחיתו את הצינורות (כפי שקרה ביום השחתת העיר עובדת בצינור להר חריף), מה שקרוי סחיטה באיומים. אנו, אומר אבו-סהיבאן, נדרשים ברוב חוצפתה של המדינה היהודית, לשלם, גם עבור מים (גם אם 90% ממשקי הבית לא שילמו עברו המים שצרכו במשך חודשים רבים), וגם עבור משכורות לחמולה שלי, שמיניתי בכל מקום אפשרי. החג שלכם הוא גם שלנו, כי אנו נהנים משני העולמות, חופשות בתשלום בחגים שלנו, וגם בחגים שלכם.

בתשובה לשאלה האם החיבור שעושה המנהיגות הערבית בין חוסר התקצוב להתקוממות האלימה בשנת 2000, גם זו שבהנחיית הרשות הפלשתינית (אינתיפאדת אל-אקצה), עלול להזיק לעניין הערבי, עונה אבו סהיבאן בלאו מצלצל. ההזדהות שלו עם ה"משפחות השכולות" היא מלאה, והזדהותו עם הצעירים מן "הגדה" שנמנעת מהם הכניסה לאל-אקצה היא מלאה. מבחינתו, זו הזדמנות לגיטימית להזהיר את ממשלת ישראל מ"אינתיפאדה בנגב". "עוד פעם אירועים, עוד פעם בלאגן", וכן "אני חושב שהממשלה צריכה לפתור את הבעיה הזאתי לאלתר", מתרה ראש העירייה בממשלת ישראל. כיצד ייתכן שהוא, ראש העיר השנייה בגדלה בנגב, זוכה להתחמקות מצד מנכ"ל משרד הפנים? אבו-סהיבאן נעלב עד מאוד מן ההתעלמות.

הפירוש האיסלאמי לדבריו של חבר מנהיגות התנועה האיסלאמית הוא כדלקמן: זו מלחמה המתנהלת בין השליט המוסלמי לבין הדהימי שמרד. המורדים היהודים הרגו בשליטים המוסלמים. יש משפחות שכולות, ההזדהות שלנו נתונה לחלוטין לאלו שנהרגו במלחמה על מיגור מרד הדהימי היהודי. והיה אם לא תיענו לתביעות שלנו הצודקות, לאלתר, תקבלו אינתיפאדה גם בנגב. שלמו עכשיו את כופר הנפש אותו אני דורש מן המנכ"ל היהודי החוצפן במשרד הפנים, ונניח לכם לזמן מה. ואם לא, דמכם בראשכם.