ניתן להסיק ברמה גבוהה של ודאות מהניסיון שנצבר בשישים ואחת שנות קיומה של מדינת ישראל כי שיטת הממשל והמשפט אינה תואמת את צרכי המדינה.
מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שעצם קיומה שנוי במחלוקת. ישראל היא גם המדינה היחידה בעולם שקיומה הפורמלי והפיזי נתון באיום קבוע ומתמשך. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שכעשרים אחוז מאזרחיה מתנגדים להגדרת המהות של המדינה, ובכך מהווים איום פוטנציאלי על קיומה כמדינת לאום של העם היהודי.
ההתייחסות של הקהילה הבינלאומית לישראל באמצעות מוסדותיה, האו"ם על מגוון ועדותיו, ובית הדין הבינלאומי בהאג הינה פועל יוצא של מצבנו המיוחד.
רב-תרבותית מקובל לאפיין את ישראל כמדינה של חברה רב-תרבותית. מודל כזה מתהווה בדרך כלל כתוצאה מכיבוש צבאי, הסכמים טריטוריאליים או הגירה. מדובר בתהליכים היסטוריים שלא פסחו על-אף אומה, כך שאין לדבר על תהליכים אלו במושגים של צדק ומוסר, אלא במושגים של פרגמאטיות היסטורית כשכל מדינה פעלה ותפעל על-פי האינטרס של עצמה.
ישראל היא מדינה רב-תרבותית מיוחדת במינה. כל השוואה למדינה רב-תרבותית אחרת אינה במקומה. אם ניקח כדוגמה את אותם המהגרים שהציפו את ארה"ב במחצית הראשונה של המאה העשרים, המהגרים הגיעו לשם כדי להיות אמריקנים ולא כדי להפוך את אמריקה ליישות שונה ממה שאבותיה המייסדים הגדירו אותה. המהגרים נשבעו לחוקה, לדגל ולמורשת של ארה"ב כדי להיות אזרח נאמן שווה זכויות וחובות במדינה הזאת. צאצאיהם הפכו לאמריקנים לכל דבר.
הגדרתה של ארה"ב כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מותנית בנאמנותם של כל אזרחיה לעקרונות האלה. אין אזרחות על תנאי - או שאתה אזרח נאמן או שאינך אזרח כלל.
צרכים מיוחדים ישראל מאפשרת קיום של רמות אזרחות שונות, חלקן פטורות מחובות וחלקן פטורות מקבלת מהותה הבסיסית של המדינה ואף רואים בה את אסונם. מכוח עובדות אלו, מדינת ישראל הינה מדינה ייחודית שכל מודל קיים של ממשל ושפיטה אינו תואם את מצבה וצרכיה, ולכן עליה להתנהל על-פי מודל ייחודי.
מדינת ישראל הוקמה על-ידי התנועה הציונית כדי להוות מקום על פני הגלובוס שבו יוכלו היהודים לחיות בבטחה תוך מימוש תרבותם וערכיהם. מדינת ישראל הוקמה כמדינת לאום ולא כמדינת כל אזרחיה. מצבם המיוחד של היהודים לאורך ההיסטוריה אינו מותיר אפשרויות רבות להבטחת המשך קיומם הלאומי והדתי מעבר לאפשרות הקיימת של מדינה עצמאית ליהודים.
ברוח האופנה של הטרמינולוגיה החיובית אנחנו מדינה עם צרכים מיוחדים. מכך יוצא שכל חליפה קיימת, ממשלית או שיפוטית, שמלבישים עלינו תהיה קצרה מדי או ארוכה מדי, ולכן עלינו לפנות לחייט מקצועי ויצירתי שימדוד, ישקול, ישרטט ויתפור את אותה החליפה שתאפשר לנו ללכת עם ולהרגיש עם וגם להיראות לבושים לעיני הילד מהקהילה הבינלאומית, שתמיד מוכן לצעוק לעברנו שאנחנו עירומים.
"האדם הנאור" ו"האיש ברחוב" איתרע גורלנו ועל תקן החייט המקצועי התיישבה חבורת משפטנים בעלי אג'נדה שחברו, כמאמרו של פרופ' מנחם מאונטנר, לקבוצה של "ההגמונים לשעבר" ומנחילים ערכים ושיטות שלא תמיד עולים בקנה אחד עם השקפת עולמם של מרבית אזרחי המדינה.
הפער בין "האדם הנאור" (דימוי שמייחס ההגמון לעצמו ולבן דמותו) לבין "האיש ברחוב" שאותו אכנה "האדם הנבון" (שמצופה ממנו לקבל את השקפת עולמו של ההגמון לאחר שיואיל ההגמון להסביר בסבלנות את פסיקותיו), קשה לגישור מפאת הכוח השיפוטי שנטל לעצמו ההגמון.
התעקשותה של חבורת הגמונים משפטיים לתפור לנו חליפה הומנודמוליברלית שנרכשה ישירות מבתי האופנה של המערב גורמת לנו להיראות רע. כמו באגדה על העורב שחשק להיות יונה, ציבע את נוצותיו בלבן והחל לעכס בחברת יונים שסילקוהו אחר כבוד חזרה לעדתו. אך גם שם ציפתה לו הפתעה ואכזבה כשנזרק בשל נוצותיו הלבנות.
מידות מיוחדות עם כל הביקורת וההסתייגויות, אין לי צל של ספק כי משטרים דמוקרטיים וליברליים עדיפים על כל שיטה קיימת וכך גם מערכת משפט שנשענת על ערכים אלו, אך גם אין לי צל של ספק שהסגנון הזוהר הזה בפרשנותו הקיימת אינו תפור עלינו תרתי משמע. ואין כאן סתירה אלה פיכחון עצוב.
המשתמע מכך, הוא שישראל זקוקה נואשות לשיטה ייחודית, שיטה שתושתת על עקרונות דמוקרטיים, הומניים, אך תדע להכליל אלמנטים שיעדיפו את שלומה וקיומה של המדינה על פני כל עיקרון נעלה אחר. עם כל חשיבותו של עיקרון זכויות האזרח קודם, מדינה במצבה של ישראל חייבת לתת עדיפות לזכויותה כמדינה, וזאת עם כל הצער שבדבר.
יחד עם ההסכמה וההבנה שדמוקרטיה היא שיטת הממשל העדיפה, ראינו לא מעט אסונות ותקלות שנבעו מיישומה הטוטאלי. הדמוקרטיה העלתה את הנאצים לשלטון, הרסה את החברה והמערכת השלטונית בעירק והעניקה למחבלי החמאס, קנאי האיסלאם הקיצוני וסרבני ההכרה בישראל את השלטון בעזה.
הדמוקרטיה עדיפה אך לא לכל אחד, לא על כל מרכיביה ולא בכל מחיר. נקודה. דמוקרטיה, כמו חליפה, יש לתפור על-פי מידותיה ומצבה של כל אומה.
משנים וכופרים? הניסיונות לשפר את ביצועי מערכת הממשל והשפיטה בישראל נתקלו תמיד בהתנגדות חריפה של כהני השיטה הקיימת. יוזמי השינוי הוצגו ככופרים בעיקר, כאינטרסנטים, או ככאלו שמפריעים לבני האור.
דניאל פרידמן חש את נחת זרועם וגם גורלו של השר נאמן לא יהיה שונה.
שינוי השיטה והתאמתה לצרכים המיוחדים של מדינת ישראל הינה אתגר שמונח לפתח ביתן של הקהילה המשפטית והאקדמיה שלנו, אך נראה שחבורת החייטים הזאת אינה יודעת לספק לנו את הסחורה. ככל שהתנהלותם מורחבת ומעמיקה, כך מצבנו הולך ורע, ופוטנציאל האיום על המדינה והחברה במגמת עלייה מתמדת.
לא ברור איך הפכנו מאותם יהודים שהגו תיאוריות חברתיות וכלכליות, הובילו מהפכות והיו מעורבים בעיצוב משטרים באירופה, לחברה שאינה מצליחה להנהיג ממשל ומערכת משפט התואמים לצרכיה ומסתפקת באימוץ של מיטות סדום שונות.
"נחליף המומחים", אמר בן-גוריון כשהבין כי יועציו ומומחיו לא יממשו את חזונו. נחליף החייטים, צריך לומר היום כדי שיתפרו לנו חליפה ההולמת את מידותינו.