התגלית העיתונאית של ארי שביט

לעתים רחוקות מאד ורק במקרים נדירים שבנדירים מתפרסם מאמר שכולו חידוש וחדשנות. מן מאמר מכונן שמיום פרסומו ואילך המציאות משתנה לבלי הכר. מעין פעולה אקטיבית המחלקת את ההיסטוריה לתקופה שלפני המאמר ולעת שאחרי פרסומו. דבר לא יהיה יותר כתמול שלשום! המאמר עצמו שהינו תיאור המציאות ללא כחל ושרק והתגלמות ההווה, היה באחת לעבר המוליך מסקנה משמעותית אל העתיד לבוא. הנה הקטע הפותח:

• "יצא המרצע מן השק: פלשתין, כל פלשתין. כשהוא ניצב לפני מאה אלף אנשים במרכז עזה הצהיר השבוע איסמעיל הנייה מה היעד של תנועת החמאס. ראש הממשלה המתון של הפלג המתון של התנועה הדתית הפלשתינית הודיע בפומבי לאיזה פתרון של שלום ממשלתו חותרת. לא שחרור מלא של רצועת עזה הוא הפתרון הסופי. לא מדינה פלשתינית היא הפתרון. הפתרון הסופי הוא שחרור כל פלשתין.
  
  "הנייה לא אמר זאת במפורש, אך דבריו ברורים. החמאס תובע את רמלה ולוד, חיפה ויפו, אבו כביר ושייח מוניס. הוא תובע גם את האדמה שעליה המאמר הזה נכתב וגם את האדמה שעליה המאמר הזה מודפס. גם את הקרקע שעליה ניצבת מערכת הארץ וגם את הקרקע שעליה עומד בית הדפוס של הארץ. הארץ, כל הארץ. פלשתין השלמה"

(ארי שביט, 'הארץ', 17.12.2009).

מעולם לא נאמרו אמירות חמורות כאלה! איש ממנהיגי הפתח, חיזבאללה, חמאס, גדודי עז-א-דין אל קסאם או הג'יהאד האיסלאמי לא העזו להעלות זאת! לא בחדרי חדרים, לא בתאי תאים בבתי הסוהר ואין צורך להוכיח שמעולם לא נכתבו כדברים האלה בספרות הערבית, בשירה ובעיתונות. מעולם לא שמענו את המשפט: 'בְּרוֹחְ, בִּדָם, נְפְדִיק יָא פִילִישְׂתִּין...!!!' בוודאי שלא אמרו מילים דומות הפלשתינים שהם אזרחי ישראל. שום כלום! פעם ראשונה ויחידה שראינו בטלוויזיה הצהרה מתלהמת שכזאת.

לכאורה, המצב הזה מייאש. אין כל ערך לדיבורים על הסכם שלום, פירוז, שתי מדינות לשני עמים, מגורים משותפים לזאבים עם הכבשים ולנמרים עם הגדיים, חומוס בדמשק, שלום עכשיו לגוש שלום, שלווה ורוגע בגדה השמאלית, קץ המחסומים וסיום הכיבוש. אבל אצל ארי שביט כל הרעות הללו הן רק לכאורה, ויש לו פתרון מבריק בדמות 'חלופה' לשיבת חלום השלום: "החלופה היא יוזמה ישראלית. התוכנית של שאול מופז היא אפשרות אחת, הינתקות 2 היא אפשרות אחרת" (שם).

מה הגיוני יותר מזה? מה פשוט יותר למדינת-ישראל קשת העורף? כלום אין רואים את הברכה הגדולה שירדה עלינו כשנפטרנו ממרבצנו בלבנון וכל הגליל שוקק חיים באין מחריד? מי עיניים לו בראשו ושכל בקודקודו ואינו רואה את הישועה, הריווח וההצלה שזיכתה אותנו ההינתקות מעזה ומצפון השומרון? מה מונע בעדנו או מה יותר נכון מאשר להמשיך באותה תבונה חוכמה לעבר התנתקויות 2, 3, ו- 9?

הוא שאמרתי - מאמר מכונן שרק מגילת העצמאות, הצהרת בלפור, המגנה כרטה וחזון ישעיהו בן-אמוץ עומדים לידו בשורה אחת.