אין גבול לציניות.
לאחר שהועברו סכומי עתק למדינת ישראל כפיצויים לניצולי השואה, ולאחר המדיניות המבישה בה שמרה המדינה את רוב הכספים לעצמה והעניקה פרוטות עלובות לניצולים, נזכרו פתאום באוצר לדרוש פיצויים נוספים מממשלת גרמניה.
מעניין מי היה הגאון התורן שצץ בראשו הרעיון הזה, וכמה חבל שבמקום לדרוש עוד ועוד כספים, אין מחלקים את השייך לניצולים עד לפרוטה האחרונה, ומעדיפים לצאת כעת בדרישה אשר, יש להניח, תידחה על הסף.
אינספור פעמים חזינו באדישות הממסד כלפי הניצולים, ופתאום, הומאניות מוזרה תקפה את שר אוצרנו, והוא רוצה כמובן, להיטיב עם אומללי-גורל אלו ולדרוש את ה"שכר" המגיע להם.
יש לי חדשות בשבילך, אדוני שר האוצר, עשה סדר במשרדך ודאג כי כל ניצול שואה יקבל מן המדינה תגמולים נאותים לשארית חייו.
הצעד בו נקטת, והדרישה לכך, הינם יותר מאשר מוזרים.
כיצד יכולה מדינת ישראל, אשר אינה סובלת מדאגת יתר לנצרכיה ולענייה ההולכים ומתרבים, אשר אוטמת אוזניים מזה עשרות שנים למצוקת האומללים ובתוכם ניצולי השואה, לדרוש בשם המוסר והצדק - אותם היא מעולם לא דרשה מעצמה - כספים, אשר גם אילו היו ניתנים, יש לי יותר מספק באשר לחלוקתם לניצולים.
ובכלל, אדוני שר האוצר, החזירו לישראל את מדיניות הרווחה אשר הייתה נהוגה בה פעם, והפסיקו את גלגולי העיניים. כך ייטב לכולנו.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
