הדיבורים על הינתקות מן הפלשתינים, הנשמעים כיום גם בימין, מקבלים משנה תוקף בעקבות אירועים מסוג זה שהתרחש לאחרונה סביב גדר ההפרדה. לאורך זמן יתקשו הציבור וצה"ל - צבא העם - להכיל ויכוחים בסוגיות כגון: האם הפקודה לירות ברגליו של מפגין יהודי, שאיים על שלמות גדר ההפרדה, היא פקודה חוקית, או האם הפקודה לפנות תושבים יהודים מבתיהם היא פקודה חוקית. אי אפשר יותר להתחמק מן ההכרעה בסוגיית השטחים, סוגייה שעניינה לא השלום וגם לא רקמת יחסנו עם הפלשתינים, אלא עניינה: איזו מדינה אנחנו רוצים כאן.
שלוש אפשרויות לפנינו:
א) מדינה יהודית בארץ ישראל השלמה, המתפשרת על ערכיה הדמוקרטים.
ב) מדינה דמוקרטית בארץ ישראל, המתפשרת על זהותה היהודית.
ג) מדינה יהודית דמוקרטית, המתפשרת על חלקי ארץ ישראל.
האפשרות הראשונה משמעה הרחבת מפעל ההתיישבות בכל ארץ ישראל באמצעות סיפוח השטחים, דחיקת האוכלוסייה הערבית העוינת (לאן?) ואי שיתופה במעגל ההכרעה הדמוקרטי. סביר להניח שנמשיך להידרש לנוכחות מסיבית של צה"ל בשטחים, לבניית גדרות, הצבת מחסומים והטלת סגרים - ושאר השיטות המוכרות, על-מנת להגן על ביטחונם של אזרחי המדינה היהודיים מפני הטרור שתפעיל כנגדם האוכלוסייה הערבית העוינת. אפשרות זאת לא תזכה לתמיכה בין לאומית ויידרשו בוודאי מאמצים גדולים לשכנע יהודים לבוא ולעבות את ההתיישבות בשטחים.
האפשרות השניה מציעה הענקת זכויות אזרחיות לתושבים הפלשתיניים, מה שיהפוך את מדינת ישראל למדינה דו לאומית.
אפשרות כזאת רואה כמובן מאליו שהפלשתינים יברכו את רעיון המדינה הדו לאומית וירצו להיות אזרחיה, ואינה רואה הכרח קיומי בשמירה על זהותה היהודית של המדינה. שתי האפשרויות, מדינת אפרטהייד או מדינה דמוקרטית דו - לאומית, צופנות בחובן סכנה של היטמעות אוכלוסיית המיעוט היהודית בתוך הרוב המוסלמי.
האפשרות השלישית מציבה את המטרה של מדינה יהודית דמוקרטית. המשמעות המעשית היא פינוי חבלי ארץ ישראל ויישובים יהודיים והתכנסות לגבולות אשר יבטיחו רוב יהודי. פינוי השטחים איננו בא כמחווה לפלשתינים, תמורת הפסקת הטרור והסכם שלום, אלא זהו צעד הכרחי ולכן ייעשה גם באופן חד צדדי, למען הבטחת צביונה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל.
אפשרות זאת קשה להפנמה ולעיכול. קשה לעזוב בית אחרי שלושים ושבע שנים, קשה עוד יותר לעזוב קברים - ועוד יותר כאשר הדבר נעשה ללא התחייבות מהצד השני וללא הבטחה לשלום ולשלווה - כאילו "פרס לטרור". דרוש לכך מהפך באופן החשיבה. אבל קושי או לא - אין זה משנה את העובדה הנחרצת: הזמן פועל לרעתנו. חוסר הכרעה בתוך מציאות מתישה, מגביר את תופעת הסרבנות מימין ומשמאל, מה שמערער את הדמוקרטיה הישראלית ומסוכן לעתידנו אף יותר מהמלחמה בפלשתינים. בנפשנו הדבר!
מעין שקיעה לתוך אפתיה
