חזון חלון ההזדמנויות

יותר ויותר נערמות עדויות כי "הבעיה הדמוגרפית" אינה קיימת באותו האופן בה הינה מוצגת, באשר הינה מגמתית ומנוצלת להעצמת טיעונים פוליטיים הנסמכים על חצאי אמיתות סטטיסטיות ועד שקרים גלויים, על-מנת ליצור חרדות קיומיות בקרב הציבור ובכך להטות את הלך הרוח הציבורי כלפי פתרון של מיעוט אג'נדתי בתוכנו החובר - במבחן המעשה - לשמאל הרדיקלי ולג'יהאד האיסלאמי העולמיים.

מסתבר כי הרחם הדתית-היהודית פורייה לא פחות ולעיתים אף יותר מהרחם הפלשתינית. באם נוסיף לכך את עליית היהודים עקב חוק השבות ואת הגירת הפלשתינים המאסיבית משטחי יו"ש - הרי שהמאזן הדמוגרפי נוטה יותר ויותר לטובת ישראל. במידה שהכיוון המסתמן של רוב יהודי מוצק ומתייצב ממערב לירדן, הרי שטיעון חלוקת הארץ, ובוודאי שטיעון "חלון ההזדמנויות" בהקשרו הדמוגרפי הולך ונשמט מרשימת הסיבות לכך.

המפתח לפתרון רבים מהקשיים אותם אנו חווים כיום, והקשיים הרבים מונים רבים אשר ישראל תעמוד בפניהם בעתיד - טמון בפתרון הסוגייה האירנית (ואכן ממשלת ישראל מודעת היטב לכך - למעט דווקא אהוד ברק המתעלם ממנה בפן ההצהרתי מסיבותיו הפוליטיות האישיות שלא זה המקום לפרטן). על המערב וישראל בתוכו לחתור בכל מאודו להפלת משטר האייתולות אל החומש. יש להפנות תקציבים ומאמצים מודיעיניים מתואמים עולמיים על-מנת לעודד, הן בטוב והן ברע, כוחות ליברליים פנים-אירניים, כמו גם קבוצות לאום בדלניות שם - לפעול להפלת משטר האייתולות. שלום העולם כולו והשלום באזורנו נשען על כך.

האמור לעיל מלמד כי בטווח של 40-20 שנים מהיום, לאור מצבנו הגיאופוליטי האזורי והעולמי העתידי, ייפתח אז 'חלון הזדמנויות' אמיתי לניהול ולפתרון הסכסוך באזורנו. ומכאן, אל לנו, באיסור חמור, כי בנפשנו הדבר, להגיע כעת להסכמי שלום קשיחים-סופיים עם אויבינו, באשר אלו לא ימנעו כיום את המלחמה הבאה מהטעמים שנזכרו לעיל. הסכמים מעין אלו מחייבים ויתורים אסטרטגיים מפליגים, מזעזעי קיומנו, אשר בהם נמסור אנו שטחים המהווים את שריון הגנתנו הקשיח על שפלת החוף, בתמורה לפיסת נייר מוכתמת בדיו-מתפוגגת אשר הנאמר בה יופר כבר ביום שלמחרת. אין לאי מי בעולמנו כיום האמצעים לכפות תנאים קשיחים לשלום-אמת, במידה שהצד השני רואה בהסכם זה אך תרגיל נכלולי להונאת והשמדת הצד האחר.

ומכאן, משא-ומתן להסדרי ביניים, כלכליים, מדיניים וביטחוניים עם כל הצדדים, אשר ינמיך להבות ורוחות מלחמה אפשריות - הינו הכרח השעה ורצוי בהחלט. ממילא עלינו לתת לזמן לעשות את שלו משך מספר עשרות בשנים, כאשר עלינו כולנו, להוכיח לעצמנו ולצד השני כי אנו מסוגלים לחיות בשלום האחד לצד השני, לפני שנתחייב סופית להסכם שלום-קבע שיבטיח קיום הולם לשני הצדדים.

בניגוד לאמונה אשר נשתלה במוחנו דרך שטיפת מוח תקשורתית מתוזמרת, מצבנו הגיאופוליטי לא הורע על פני זמני עבר. אנו יכולים להצביע על מגמה הניכרת היטב כי אותן המדינות אשר באורח מסורתי יצאו חוצץ נגד מדינת ישראל מתוך סולידריות עם גושי האיסלאם והשמאל המיליטנטי העולמי, נותרו בשלהן תוך שמקצינות את הרטוריקה האנטי ציונית והאנטי ישראלית באצטלה מאחזת-עיניים מערביות כביקורת לגיטימית על ישראל, אך למעשה זו מהווה כלי ניגוח מכוון-מטרה נגד ישראל, היהדות והציונות.

עקב שינויים פוליטיים שאירעו באמריקה הדרומית בעיקר, נוספו מספר מדינות לגוש השמאל העולמי המיליטנטי אשר באורח פבלובי, חברו לגוש שוטמי-ישראל והמערב בעולם.

אירן הפכה לציר המרכזי המתאם פעולות טרור עולמי והכפשת ישראל כסמן הימני, להכפשת כלל מדינות המערב. אליה חברו ונצואלה, קובה וניקרגואה במחול ה"הקומבייה" נוטף השנאה למערב בכללו ולישראל בפרט.

גוש מדינות המערב הכולל כ-30-20 מדינות החל את המסע האיטי והמהסס-מדי שלו ליציאתו מהמילכוד האיסלאמי העולמי. ניכרים שביבי הכרה ראשונים כי המערב נמצא תחת מתקפה "רכה" (ניצול רפיסות הדמוקרטיות המערביות נגד עצמן), כהכנה לקראת המתקפה העיקרית "הקשה" (השתלטות על הדמוקרטיות בנוסח גרמניה הנאצית, 1933) וכי יש לנקוט צעדים נגדה. אלו רק צעדים ראשונים, אך המגמה ברורה ובכיוון הנכון.

ככל שתלך ותתחזק ההכרה המערבית בסכנת האיסלאם המיליטנטי, ישתפר מצבה הבינלאומי של ישראל בקרב מדינות הגוש המערבי ומדינות נוספות יצטרפו למעגל האנטי-איסלאמי. ומכאן, מצבה הגיאופוליטי הבינלאומי הכולל של ישראל ישתפר ויילך עם חלוף הזמן, בעוד אשר מצבה בקרב גוש האיסלאם הרדיקלי משך העשורים הקרובים יילך ויחמיר בה במידה, אך בכך הרי אין כל חדש.

לאמור לעיל ישנו קשר הדוק באשר לאותו "חלון הזדמנויות" המדובר. עדיין יחלפו מספר עשרות בשנים לפני שמדינות הגוש המערבי יאלצו לעמוד עם גבן אל הקיר ובאופן מאורגן להדוף את המתקפה האיסלאמיסטית עליהן. לכשזה לבטח יקרה, הרי יחל להיפתח צוהר קטן, המתרחב והולך עבור ישראל לכינון מצב של שלום באזורנו. כל זמן שמחרחרי השלטון האיסלאמי העולמי לא ישקטו, אין סיכוי כי יניחו לאזורנו בשלום, אפילו שנגיע להסכמי שלום עם שכנינו, באשר מטרתו של האיסלאם המיליטנטי אינו שלום בינינו לבין שכנינו, הללו נחרצים בדעתם להשמיד את מדינת היהודים, ליצור "אזור נקי מיהודים" בכל רחבי המזרח התיכון, עם הסכם שלום או בלעדיו. ולכן, בלחץ ובחרחור פעמי מלחמה מהצד האיסלאמיסטי העולמי, ההסכמים הללו יופרו עוד בטרם תיבש עליהם חתימת הדיו. "החלון" ייפתח במלואו ולאשורו, אך משיודבר האיסלאם המיליטנטי או משיגבר האיסלאם השפוי על הקיצונים בו ויגיע, בטוב אם ברע, להכרה כי שיתוף פעולה עם המערב עדיף על סכסוכים מדיניים וצבאיים שאין להם תכלית וסוף. להתארגנויות עממיות ליברליות בתוככי עולם האיסלאם המתון יש תפקיד מפתח במימוש מתווה זה. קיימות עדויות לסדקים חיוביים בחומת האיסלאם המיליטנטי, אם כי היום לכך יגיע בוודאי בתוך כך וכך עשרות בשנים מזמננו.

טעות נפוצה היא בקרב "עמומי השלום אכזב" בקרבנו, כי הסכסוך בינינו לערבים כל כולו הינו סכסוך נדל"ני, בעוד אינם מפנימים כי הסכסוך בין הג'יהאד העולמי וגרורותיו באזורנו הינו דתי בבסיסו, כאשר אויבינו מבחוץ ורופסינו מבפנים נתלים במתווה הנדל"ני כלוז הבעיה באזורנו בעוד אשר זהו התירוץ בלבד בידי אויבינו לקרב את קיצנו, הרי שעלינו להגדיר את הסכסוך כסכסוך בין הדת היהודית והנוצרית יחדיו, לבין האיסלאם. ומכאן, אך משייושב הסכסוך העולמי בין הגוש המערבי (היודו-נוצרי) לאיסלאם, המתודלק בהיסטריה דתית איסלאמיסטית קיצונית, ניתן יהיה לגשת לפתרון הקבע הנדל"ני באזורנו, הכולל שרטוט גבולות קבע חדשים.

כיום כבר ברור לכל בר-בי-רב כי אירן אינה חותרת אך להשמדת ישראל (אם בכלל), לגביה ישראל הינה אך הצעד הראשון של הפיון הראשון במשחק השחמט שלה להשגת השפעה איסלאמית מהפכנית עולמית. אירן השיעית, יחדיו עם הג'יהאד העולמי הסוני, חותרת באורח איסלאמיסטי-משיחי אך קר ומושכל להשתלטות עוינת, גלויה או סמויה, על כלל העולם, מזרח ומערב כאחד. קרוב לוודאי כי תיכשל בכך בטווח הרחוק, אך עד אז תחולל זו מהומה הגונה ביחסים הבינלאומיים, אשר אפשר שהעולם יהיה נצרך לעשרות בשנים על-מנת להתיר את הסבך המדיני והצבאי שהללו יוצרים כעת.

ניתנת האמת להיאמר, האירנים פועלים בפיקחות, בערמומיות ובחוכמה רבה. הם איתרו בדייקנות רבה את הסדקים בהם יכולים הם להטיף את ארסם לתוככי העולם הדמוקרטי המערבי ולהרחיבם, תוך שמשתמשים הם בכוח הכבידה האימפוטנטי, הדמוקרטי-האוטופי (בשלב זה), נגד עצמו על-מנת להפילו.

כלפי מזרח, מתמרנים האירנים את סין לשיתוף פעולה, תוך ניצול הנהייה הסינית לדומיננטיות כלכלית על פני המערב, לספק להם את מחסורם ולהתל בתוכנית הסנקציות המערבית נגדם. בד-בבד, מפעילים האירנים חתרנות איסלאמית קשה בתוככי סין, מתוך כוונה להביאה לשיתוף פעולה הדוק יותר תוך יצירת הרושם בבוא היום כי ידה מונחת על ההדק האיסלאמי בתוככי סין.

גם באזורי המזרח הקרובים לאירן כמו אפגניסטן, פקיסטן והודו לא טומנים האירנים ידם בצלחת. הם מחזיקים מדינות אלו בגרונן על-ידי שליטה בגובה הלהבות האיסלאמיסטיות הפנימיות. גם אם לא ישתלטו הלכה ולמעשה על מדינות אלו, הרי שישיגו קרש קפיצה לשליטה מדינית למצער, ואפשר גם צבאית בשלב מאוחר יותר.

אירן אף מתמרנת את השוטים השמאלנים הדרום-אמריקנים (קובה, ניקרגואה וונצואלה), תוך ניצול משטמתם ל"קפיטליזם החזירי" האמריקני, והופכת אותם בכך ל"אידיוטים מועילים" בתוכניתה לאגף את אמריקה הצפונית מדרום, על-מנת להכניעה בבוא היום, הן מבפנים (הדמוגרפיה והרחם האיסלאמי) והן מבחוץ. בד-בבד, מבטיחה אירן אספקת חומרי גלם שוטפת לעצמה, ללא תלות במדינות המערב.

אירן גם בוחשת באפריקה על-מנת להבטיח לעצמה מקורות אספקה אשר יתמכו בחלומותיה הצבאיים המשיחיים. גם כאן מנצלת אירן את "הסולידריות" האיסלאמיסטית על-מנת להשתלט באמצעות ממון וסיוע טכנולוגי על מקורות האספקה של חומרי גלם הנחוצים לה לעתיד, כפי שהיא רואה אותו.

לא רק הפצצה הגרעינית האירנית היא הבעיה העומדת בפני ישראל. דחף ההשתלטות על המזרח התיכון כצעד ראשון לקניית דומיננטיות אירנית כלל עולמית היא בעייתה של ישראל (והעולם). כאמור, אופציית השלום הפורחת באוויר באזורנו מעניינת את הגמד השעיר מטהרן כשלג דאשתקד, כל עניינו הוא להיתלות בסכסוך שלנו כאן כתירוץ לחתרנות נוספת נגדנו תוך חימוש מאסיבי יותר של ציר הרשע המזרח-תיכוני דהיינו, סוריה, חיזבאללה וחמאס.

אירן איננה נזקקת כלל וכלל לייצר פצצה גרעינית ואין כל ודאות כי ברצונה אכן לייצרה. עצם האיום האמיתי ביכולתה לייצר פצצה שכזו - דיו לשתק את כלל העולם המערבי בכלל וישראל בפרט. עצם האמונה המיסטית המערבית כי האירנים הינם משוגעים לכאורה (הם אינם משוגעים, הם "רק" חכמים), המסוגלים בהתקף אמוק משיחי לסחוט את הדק הפצצה ולהחריב את העולם, הוא-הוא האיום האמיתי האירני אשר בעזרתו ינכסו אלו לעצמם (לתקוותם) את הדומיננטיות העולמית בה הינם חפצים. כל שעליהם לעשות (ואכן עושים) הוא ליצור את הרושם כי בידם פצצה, או כי הינם נמצאים כמטחווי יד מהפצצה, לערוך מפגני רכב שיגור לפצצה (טילים בין-יבשתיים) והרי הם מסודרים.

השלום עם סוריה? איזה שלום! בשאר אסד אינו מעוניין בשלום לפי הבנתנו אלא לפי הבנתו הוא, הוא אומר זאת באופן הברור ביותר למי שמעוניין אכן להקשיב ולא רק לשמוע. משהו בסגנון "תנו לי את רמת הגולן עד הכינרת ואני אתן לכם פיסת נייר לעטיפת דגים". כל עניינו מתמקד בהשבת הגולן ומי הכינרת לידיים סוריות, ישוב חצי מיליון עד מיליון פליטים פלשתינים בשטח זה, ארגונם ככוח צבאי על-ידי משמרות המהפכה האירניות, איום בהטרדת וריקוט הגליל הן מלבנון והן מרמת הגולן, ובכך להתקדם שלב נוסף בדרך לחיסול ישראל בעודו רוחץ בניקיון כפיו. מספר עמומי שכל בינינו, ביניהם קצינים בכירים בהווה ובעבר, אינם משיגים בדעתם כי אין כוח שבעולם אשר יוכל לעצור את אסד להטיל מימיו במי הכינרת ולהזמין למסיבה את כל משמרות המהפכה האירניות יחד עימו, וזאת בשעה הראשונה שלאחר חתימת "הסכם שלום" מאחז העיניים עם ישראל.

מבחינת ישראל, הסוס כבר ממילא ברח מהאורווה. החיזבאללה כבר חומש ואורגן עד למעלה מאוזניו, ואלו סחפו את כלל לבנון כפרי בשל לידיו. זוהי הצלחה ברורה של אסד ומכאן - אין סיכוי שבעולם שיוותר על מצב השפעה מצפון לישראל אשר כבר כעת נתון בידיו.

מה חושבים "מומחינו" לעצמם, נבקש יפה ואסד יענה? הרי המצב העכשיווי הינו מתת האל עבורו. כבר כעת הוא בדרכו ליהנות מכל העולמות. מימון, נשק וטכנולוגיה אירניים זורמים בחופשיות אליו (וללבנון), כאשר המערב אינו עומד בפיתוי ומכשכש בזנבו לעומתו. הוא חייב להיות טיפש מטופש לוותר על כל אלו, והוא בהחלט אינו טיפש. הסכם שלום עם סוריה יהיה והינו אחיזת עיניים אחת גדולה. מצב הישיבה על הגדר משרת את אסד באורח שהסכם שלום לא יתחרה בו, למצער לא משך מספר עשרות שנים הבאות.

ירדן כפתרון אפשרי

המזרח התיכון של 2050-2030, לא יהיה המזרח התיכון של ימינו. קיימת אפשרות סבירה ביותר כי ממלכת ירדן לא תתקיים יותר ותהפוך למדינה פלשתינית עקב חתרנות אירנו-סורית עוינת לבית המלוכה. המלך הירדני מודע לאפשרות זו היטב, ולאורה יש להבין את הלחץ שהינו מפעיל לפתרון מהיר ככל האפשר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני כעת, תוך שלוחץ לקבוע את ירושלים המזרחית כבירת פלשתין על-מנת לקבע פתרון פלשתיני שלא יבוא על-חשבון שרידות ממלכתו. "האופציה הירדנית" לעיל מחייבת הימצאות צבאית ישראלית בבקעת הירדן בכל תנאי וזמן שהוא, אך יתרה מזו - מצב זה טומן בחובו את האפשרות המעשית ביותר הנראית באופק לפתרון הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים בטווח השנים העתידי האמור.

כל שטח בשטחי יו"ש, שנעביר באורח קבע לידי הפלשתינים, לא יוחזר לעולם שוב לידינו, גם אם המדינה הפלשתינית תיקבע בסופו של יום בשטח ממלכת ירדן ומכאן, מדוע עלינו להיחפז? הנה הוא "חלון ההזדמנויות" הירדני העתידי המותיר את כל הצדדים שבעי רצון (למעט מספר שבטי בדואים בממלכת ירדן).

בפני ישראל נפתחה ההזדמנות להידוק קשרים אמיתי (קרוב לוודאי חשאי) עם מדינות באזורנו המאוימות על-ידי אירן ממש כמותנו, והמדובר הוא במצרים, בסעודיה, בירדן, במספר אמירויות ואפשר שגם בעירק בבוא הזמן. הברזל הינו חם, יש להכות עליו בתבונה בלא לתת פומבי ליחסים אפשריים המתרקמים בינינו למדינות אלו.

טורקיה ולבנון אויבות

ובאשר לטורקיה, מבחינת ישראל - טורקיה היא משחק אבוד. יש לחכות למרידת הצבא שם כאפשרות היחידה להבאתה של זו חזרה למשפחת העמים השפויה. עד אז, אם בכלל, על ישראל להיזהר ולהישמר מהעברת טכנולוגיות צבאיות רגישות לידיים טורקיות, הדבר משול לתמיכה ישירה של ישראל באירן, כנגד עצמה.

גם לבנון הינה עבור ישראל משחק סכום אפס. למצער, בעתיד הקרוב לבנון הפכה מאויב מתון, לאויב מר ברמה סורית-חיזבאללונית וכך יש להתייחס אליה.