|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חלישות הדעת של אהרון ובעירת תבערה
|
השבוע: שני מאמרים על פרשת בהעלותך ● אהרון הכהן - התנהגות שלילית או חיובית; הסיבות ל"עונש" החינוכי" בקצה המחנה
|
פתיחה
תחילתה של פרשת "בהעלותך" משמשת כחתימה לסיפור הקמת המשכן במדבר והקדשתו וביחידת הפסוקים הראשונה [ח', א'-ד'] התורה חוזרת על הציווי שניתן לאהרון "לטפל" בכל הקשור להדלקת הנרות שבמנורה, שנאמר: "...דבר אל אהרון ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות... יאירו שבעת הנרות". רש"י לפסוק ב' ובהסתמך על דברי המדרש מסביר את "סמיכות הפרשיות" כדלקמן: "למה נסמכה "פרשת המנורה" (תחילת פרשת "בהעלותך") ל"פרשת הנשיאים" (סוף פרשת "נשא")? - לפי, שכשראה אהרון (את) חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו, שלא היה עימהם, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך! שלך - גדולה משלהם. (והיאך?) - שאתה מדליק ומיטיב את הנרות". מקריאה ראשונית ופשוטה של מימרת המדרש למדים אנו שאהרון די "נפגע" שלא הוא ולא שבטו יוצגו כדבעי בהקרבת "קרבנות הנשיאים". אהרון "נתקנא" בנשיאי השבטים, וכביכול, לא שבע נחת מ"הצלחתם" של אישים אחרים וביטא זאת בצורה מביכה של קנאה וצרות עין.
האם אהרון התנהג באופן שלילי?
ושאלתנו: הייתכן לחשוב כך על אהרון הכוהן, נבחרו של האל לשמש ולשרת בקודש פנימה, לפני ולפנים? האומנם ניתן לחשוד במי "ששקול למשה" [בראשית רבה א', ט"ו] ושהוא מהדמויות המיוחדות וההרואיות אשר זכו להיכלל בפנתיאון השמות האלמותי והנצחי של עם ישראל לדורותיו, בהתנהגות שלילית ולא רצויה של קנאה, צרות עין וכיוצ"ב? וכי לא עמדו בפני אהרון הנביא דבריו של התנא ר' אליעזר הקפר שהזהירנו מלקרב אליהן ועדיהן ושאף קבע נחרצות שמידות שליליות מעין אלה גורמות במישרין לאובדנו של האדם, כמאמרו: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" [אבות ד', כ"א], או דברי חכמי המדרש בגנותה של הקנאה הגורמת לאדם ייסורי-נפש קשים מנשוא וכדבריהם: "מאה מיתות ולא קנאה אחת" [דברים רבה, ט']? האם לנגד עיני אהרון לא עמדו התוצאות הקשות והרות-האסון שאירעו לכל מי שהתנהג בקנאה ובצרות עין, כמו למשל:
קנאתו של הנחש באדם ובחווה, קנאה שהמיטה על העולם האנושי את המוות הראשוני והנצחי. או: קנאתו של קין בהבל אחיו, קנאה שהובילה לרצח הראשוני בהיסטוריה האנושית, רצח בלתי נשכח ובלתי נסלח בגין היותו גם הרצח הראשון בתוך המשפחה. או: קנאתם של שנים עשר "שבטי יה" באחיהם יוסף, קנאה שגרמה לאחד מן האסונות הקשים של המיעוט היהודי, קרי: גלותו של עם ישראל למצרים, גלות פיזית ורוחנית, גלות קשה ואכזרית מעצם היותו מיעוט משועבד ונרצע במצרים, "כור הברזל" העריץ והמתועב ביותר של העולם העתיק?! אתמהה.
התנהגותו החיובית והמוסרית של אהרון
ותשובתנו הנחרצת והחד-משמעית, היא: לא ולא! חלילה וחס! לא יעלה על דל שפתותינו ואף לא על דל מחשבתנו ודעתנו לחשוד באהרון הכוהן באופן אשר כזה ובוודאי אסור לנו לייחס לאהרון התנהגות שלילית אשר כזו. אדרבה! ההפך הוא הנכון! אומנם הייתה פה חלישות דעת שביטויה "הלכה למעשה" היה קנאה. ברם, הייתה זו קנאה חיובית ולא חלילה קנאה שלילית. וזאת, בגלל רגישותו העצומה והיתרה של אהרון לכבודו, לזכויותיו ולרווחתו של הזולת בלבד, בבחינת: "קנאת סופרים, תרבה חוכמה" [בבא בתרא כ"א:]. קנאה מעין זו מובילה את האדם לצמיחה, לשיפור עמדות לימודיות-חינוכיות-ערכיות, להתעלות ולכמיהה עצומה להיותו דבק יותר ויותר בהקב"ה ועוד. התנהגותו של אהרון נבעה, אך ורק, מתוך חיבתו ואהבתו העצומה לזולת. חיבה ואהבה ללא גבולות ובעיקר כלפי האחר, כלפי אותו חלק מעם ישראל שלא הייתה לו הזכות להקריב ולהודות להקב"ה על החסדים, הנפלאות והנסים העצומים שעשה לעם בצאתו ממצרים. התנהגות מעין זו "היכתה שורשים" בעם ישראל ושימשה במשך מאות ואלפי שנים "מודל לחיקוי" והלל הזקן, מראשוני התנאים בשלהי הבית השני ביטא זאת וקבע לשעתו ולדורות: "הוי מתלמידיו של אהרון הכוהן, אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" [אבות א', י"ב].
|
|
סיפורי המקרא הכתובים בתורתנו הקדושה ו/או המסופרים "מגרונם" של חכמינו ז"ל בספרות הקודש הרחבה מן "הים הגדול": תלמודים, מדרשים ושאר דברי השקפה והגות ועוד, אינם סיפורים ארכאיים, ישנים ועתיקים אשר "אבד עליהם הכלח". אדרבה! מלבד היותם כר נרחב ופורה של סיפורים היסטוריים המספקים לקורא וללומד ידע ואינפורמציה על העבר והתקופה הקדומה, הם מלמדים ומורים את "הדרך הישרה שיבור לו האדם" [אבות ב', א'] ומשמשים כבסיס ללימוד מוסר, מידות טובות ואורחות חיים אמיתיים ושלמים בבחינת [ישעיהו ס"א, ט']: "ונודע בגויים...כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך י-ה-ו-ה". ככלל, חוקי התורה, מצוותיה וחוקיה, כמו גם סיפוריה משמשים "תורת חיים" בבחינת [משלי ג', י"ח]: "עץ חיים היא למחזיקים בה..." ומקור לא אכזב ללימודי לקח תורניים-רוחניים-אמוניים-חינוכיים-ערכיים, כמו גם, להסקת מסקנות יישומיות בחייו של כל יהודי ויהודי, בכל זמן ובכל אתר. תורתנו משמשת כבסיס חזק ואיתן, כאושיית יסוד וכחומה בצורה של האומה היהודית לדורותיה, עבר, הווה ועתיד, כדבריו של רב סעדיה גאון (=רס"ג, ראש ישיבת סורא ואחרון גאוני בבל, 882-942) בספרו הנודע "אמונות ודעות", פרק ג': "אין אומתנו אומה, אלא בתורותיה".
ובמה דברים אמורים? פרשת השבוע, פרשת "בהעלותך", שהיא אחת מן הפרשיות הארוכות בתורה, 136 פסוקים וסימנך: "טוב טעם ודעת למדני...", אוצרת בקרבה חמש מצוות ומגוון רחב-היקף של נושאים ועניינים וכוללת גם את פרק י"א הפותח את סדרת תלונותיהם של בני ישראל במדבר: (כ) התאוננותו של "העם" [פסוקים א'-ג'] ותלונתו של "האספסוף" ובעקבותיו בכיים/תלונתם של "בני ישראל" על ה' ומשה [פסוקים ד'–י']: "מי יאכילנו בשר? זכרנו את הדגה אשר נאכל במצריים חינם...ועתה נפשנו יבשה אין כל, בלתי אל המן עינינו". בגין גזירת עורך ובעיית אורך לא יתאפשר במאמר קצר זה להרחיב ולפרט הסברת שתי התלונות. ברם, ננסה לעמוד, ואפילו בקצרה, על מהותה ועיקרה של "התלונה" הראשונית הנ"ל ובעיקר, "למה בערה תבערה"?!
וגם אומנה, התנא [אבות ה', ד'] מציין שעשרה ניסיונות ניסו אבותינו את ה' במדבר בהסתמך על הפסוק המקראי [במדבר י"ד, כ"ב]: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי". הברייתא המובאת בשמו של ר' יהודה בתלמוד [ערכין ט"ו] מפרטת מה היו עשרת הנסיונות: "שנים – בים. ושניים – במים. ושניים – במן. אחד – בעגל ואחד – במדבר פארן". העולה מדבריו שאין זכר לתלונת העם בתבערה. יש לציין ש"מקרה תבערה" קצר ביותר (שלושה פסוקים בלבד), ללא רקע מקדים וללא "הפרטת התלונה", כדכתיב [במדבר י"א, א'-ג']: "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה'. וישמע ה' ויחר אפו. ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה: ויצעק העם אל משה. ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש: ויקרא שם המקום ההוא תבערה, כי בערה בם אש י-ה-ו-ה".
פרשני התורה לתקופותיהם השונות כמו גם גדולי המחשבה וההשקפה היהודית התחבטו והתקשו להסביר את אשר אירע בתבערה ואילולי דמסתפינא בגין היותי "צעיר" בשנים (תלוי בהרגשה) ודל בחוכמה הווא אמינא כהאיי לישנא (על-פי מדרש גם): "על מה בדיוק היה רע באוזני ה'? למה נענש העם בעונש קשה ביותר של ותבער בם אש ה' (והגם היה זה "בקצה המחנה")? הרי תורתנו העידה וכתבה מפורשות שהיו כמתאוננים (ולא: מתאוננים). אשר על כן, הדרא קושיא לדוכתא ובמשנה חוזק: על שום מה ולמה בערה תבערה"?!
תשובות ותירוצים שונים ניתנו במהלך הדורות ונהרא נהרא ופשטיה. הראשון שבהם הוא רש"י המסתמך על דברי המדרש [ספרי לספר במדבר] המסמיך עניין זה למה שנכתב לפניו [במדבר י"א, ל"ג]: "וארון ברית ה' נוסע לפניהם, דרך שלושת ימים, לתור להם מנוחה". קרי: חוסר מקום לחנייה ולמנוחה מעמל ומטורח הדרך גרם לעם "חוסר מנוחה" שהתבטא בהתמרמרות פנימית, לא חיצונית. העם חיפש להם "תואנה" (=אמתלה, עלילת דברים, סיבה לא סיבה מסוימת) ואמרו: "אוי לנו, כמה לבטנו [=טרחנו] בדרך הזה שלשה ימים שלא נחנו מעינוי הדרך". מנגד, הרמב"ן מוצא בהתאוננות זו בסיס ורקע פסיכולוגי לכל סדרת החטאים אשר יבואו בהמשך. אשר על כן, אין לחפש רקע וסיבות קונקרטיות להתאוננותו של העם. משה אינו שומע זאת כמו בתלונתם הבאה בהמשך, שנאמר: "וישמע משה" ורק הקב"ה לבדו "שומע" זאת ונעשה לו רע, שנאמר: "רע באוזני י-ה-ו-ה. וישמע י-ה-ו-ה". (ועיין עוד דברי חז"ל על מקרה זה ואחרים, מסכת שבת קט"ז.) ודו"ק.
מכל האמור לעיל, נראה לנו לטעון שהעונש של "ותבער בם אש י-ה-ו-ה" ורק "בקצה המחנה" היה מעין "עונש חינוכי". עונש המעורר הנענש לחשיבה אחרת, חשיבה חיובית. ובמקרה דידן: על-אף התנאים הקשים [יחסית] שהעם נתון בהם בעת נדודיהם במדבר, כגון: חוסר מים, חוסר בשר, חוסר חניה למקום מנוחה וכולי, אין הדבר מצדיק תלונות וטרוניות כלפי שמיא, כדבריו של אחד מחבריי הקרובים, הרב יהודה גמליאל שליט"א: "אל תאמרו לאלוהים כמה גדולות צרותיכם, אלא אימרו לצרותיכם כמה גדול אלוהים". התמרמרות פנימית סופה שתביא לידי התפרצות זעם חיצונית ש"סופו מי ישורנו". התמרמרות הנאצרת פנימה סופה שהיא בוקעת בקול רעש גדול כאותו פרץ מים הסוחף כל הנקרא בדרכו, הורס ומשמיד כל חלקה טובה הן בחיי אומה כלשהי והן בחייו של האדם באשר הוא. אשר על כן, מכאן יובן שזו הייתה מהותה ומטרתה של "הבעירה" שהבעיר הקב"ה ודווקא "בקצה המחנה", כלומר: "במוקצין שבעם" שהם "הערב רב" או "בקציני העם" שהם מנהיגי השבטים, כדברי ר' שמעון בן מנסיא המובאים ברש"י על אתר [עפ"י ספרי במדבר פ"ה]. ואולי ניתן לומר, שניהם יחד: גם "המוקצין" וגם "הקצינים". וזאת, כדי שהעם יראו וילמדו, לשעתם ולדורות, שדרכם הנלוזה, פסולה היא בעיני ה'. אין ה' חפץ ורוצה בה. אלא, ההפך! ביטחון ואמונה צרופה במעשיו ובדרכיו הן הדרכים האמיתיות, הרצויות, הנכונות והנכוחות. לנו אין כל ספק שצרור עשרת הפעלים (הכמעט רצופים) במסגרת שלושת פסוקי היחידה: "...ויהי...כמתאוננים...וישמע...ויחר...ותבער...ותאכל...ויצעק...ויתפלל...ותשקע....ויקרא..." מעיד יותר מכל על העניין המיוחד ועל הדרמטיות שב"סיפור התבערה" ועל היותו של סיפור טראגי זה אירוע מכונן בחייה של האומה הישראלית-היהודית לדורותיה.
|
|
|
לעילוי נשמתה הטהורה והמיוחדת של שרה (זהרה) לבית טביב זצ"ל. שרה כ"אשת חבר" הייתה בעלת שיעור קומה שכל מכריה מוקיריה מעידים על כך. פשוטה, צדקת וגומלת חסדים ומיוחדת מאד אשר הלכה בדרכו של אהרון הכוהן בדרך העולה בית אל. ת. נ. צ. ב. ה.
|
|
| תאריך:
|
28/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
28/05/2010
|
|
ד"ר מוטי גולן
|
|
חלישות הדעת של אהרון ובעירת תבערה
|
|
|
קשה למצוא אירוע שגרם לחילול ה' כה המוני ונפסד, כמו המערכה המכוערת שניהלו חוגים חרדיים מסוימים למניעת סילוקם של קברי פגאנים מחצר בית החולים ברזילי באשקלון. התעקשותם לקדש קברותיהם של עובדי כוכבים ומזלות, בניגוד מוחלט להלכה, וכל זאת כדי למנוע בניית חדר מיון חיוני ומציל חיים, נתפסה על-ידי הציבור הכללי כעבודת אלילים מחפירה, ויצרה תהום של חוסר אמון בינו לבין ציבור החרדים בכלל.
|
|
|
|
|
שבת שנייה אחרי מתן תורה ואנחנו נדרשים להמשיך להתעלות. במעמד הר סיני, במתן תורה, הגענו לשיא ההתעלות. כמו שמזכיר לנו משה רבנו בנאום הפרידה שלו [דברים ד']: [לה] אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ. הָרְאֵתָ זה בבנין הפעיל, הראו לך. ואיך הראו - [לו] מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. אחרי החוויה הזאת, רק טבעי שהתגובה להוראות הנוספות שהביא משה, הוראות שאותן לא שמעו ישירות מפי ה', הייתה נעשה ונשמע [שמות כ"ד]: [ז] וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. נעשה קודם לנשמע. לכאורה אין יותר מזה, לכאורה, חוויה כזאת אמורה להישאר חקוקה לעד בנפש החווים ושום אירוע לא יוכל לעמעם אותה. אבל זה רק לכאורה.
|
|
|
|
|
איך מגרשים שדים, כיצד מעוררים אהבת אישה, ומדוע מניחים קערות הפוכות במפתן הבית? עולם מסתורי של לחשים, השבעות וקללות, מימי קדם ועד ימינו, נחשף לראשונה לראווה בתערוכה חדשה המתקיימת במוזיאון ארצות המקרא בירושלים.
|
|
|
|
|
חז"ל לא תיארו לעצמם מצב שבו ראש עירייה מקבל שוחד  האם הבכירים המקבלים שכר עצום משתמשים בו למטרות חיוביות? הרב הצבאי הראשי היוצא אומר דברים של טעם על עבודת האלילים שבעלייה לקברי הצדיקים ועל היריקה בפרצוף של הציבור בהוראות שמאפשרות חילול שבת בגלי צה"ל
|
|
|
|
|
אחרי ההקדמה הארוכה שעשתה התורה בסיפור על הולדת עם ישראל, ועל אופיו המתבטא בחיבור אל הקודש דרך המצוות והמשכן. אחרי תקופת ההדרכה הארוכה, החל מפרשת בהעלותך מתחיל עם ישראל לעמוד ברשות עצמו. במהלך הפרשות הבאות תבואנה התמודדויות של עם ישראל בכל מיני מצבים. למזלו של עם ישראל, משה רבינו נמצא קרוב אליו כמדריך רוחני היודע להחזירו למסלול בכל פעם שהוא סוטה ממנו.
|
|
|
|
|
