הפילוסופיה יודעת לספר לנו שיש ויכוח מתמיד בין הצורה לבין התוכן. אין בכוונת המאמר לעסוק בהיבטים השונים של הנושא. נאמר רק זאת: "המציאות נחלקת בין תוכן וצורה. על קיומה של הצורה אנו יודעים רק מהתבוננותנו בתוכן. השניים מקושרים זה לזה ואינם ניתנים להפרדה. לא ניתן לתפוס צורה ללא תוכן ולא ניתן לתפוס תוכן ללא צורה, אך יחד עם זאת הצורה תמיד 'נכונה', תמיד 'אפשרית' מבחינה פוטנציאלית, גם אם התוכן לא קיים". זהו תיאור תמציתי של אחד מהוגי הדעות המתאים לנושא שבו מבקש המאמר באמת לעסוק בו: פגישת אובמה-נתניהו.
אף על-פי שהפגישה בין שני המנהיגים הייתה בארבע עיניים והתוכן האמיתי של השיחה לא פורסם, הרי הכל ציפו לצורה, משמע הפוטו-אופ. מומחים לתקשורת יטענו שזהו העיקר, ושני המנהיגים היו מעוניינים מאוד להראות לכולם שהיחסים בין שתי המדינות מעולם לא היו טובים יותר. על זה נאמר שתמונה בטלוויזיה שווה אלף מילים. אך למרבה הצער, הצורה שוב השתלטה על סדר היום שלנו, ופחות התוכן. עתה, תומכי נתניהו יודעים לדקלם את הסיסמאות של "גאווה", "חוסן", "עמידה איתנה מול לחצים", וכדומה. ממה הם ניזונים אם לא מן הפוטו-אופ ומסיבת העיתונאים. מוכרים תדמיות מבלי לעסוק בתוכן, ומאידך-גיסא, מנסים להרוויח עוד כמה דקות ברדיו או בטלוויזיה, ואולי כותרת בעיתון.
יש הטוענים שהלחץ הבוטה של אובמה על נתניהו בפגישות הקודמות או באמצעות שליחים שונים, לא השיג את מטרתו. לכן אובמה, כמו תלמיד טוב, למד את השיעור היטב, והפעם שיבח את מדיניות ראש ממשלת ישראל הרוצה מאוד, כך לדברי אובמה, להגיע לשלום. האם באמת אובמה טעה כאשר יצר משבר עם ירושלים ולחצו היה בוטה, אולי אפילו גס? ואיך פתאום הוא שינה את עורו ושיבח את מר נתניהו?
אובמה לא טעה כלל: משבר יזום ובוטה הוא אחד מאמצעי הלחץ המוכרים, במיוחד בביצה הדיפלומטית. כדי לבסס טיעון זה, נזכיר לקוראים מה קרה מאז אותה השפלה של ראש הממשלה בוושינגטון. ראש ממשלת ישראל, מר נתניהו, מי שמזוהה יותר מכל עם התפיסה ה"לאומית" הקפיא את הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים. אם לחצו של אובמה לא היה בוטה, נתניהו לא היה מוביל מהלך מסוג זה. אין לדעת מה הבטיח מר נתניהו לאובמה לגבי המשך ההקפאה לאחר תום עשרת החודשים. ניתן רק להעריך הערכה מפוקחת: אובמה לא זנח את מדיניותו לגבי ההתנחלויות; לפני נסיעתו לוושינגטון, ראש הממשלה עצר, במו-ידיו, את הצעת החוק שתחייב את הממשלה לקבל את אישור הכנסת להמשך ההקפאה. צא ולמד שככל הנראה, הייתה הסכמה בין שני המנהיגים לנוסחה שתרצה את אובמה, ומאידך-גיסא לא תעמיד את נתניהו בפני משבר קואליציוני. והנה לכם עוד עיסוק בצורה ולא בתוכן, כאשר ברור שהתוכן, משמע ההקפאה, תימשך בדרך זו או אחרת, גם אם אפשר יהיה למכור לכולם את אותן הסיסמאות שהוזכרו לעיל.
ועוד היבט שמשום מה ממעטים להבליט אותו: ראש הממשלה יודע היטב שלעת עתה, טורקיה לא פסקה מלהיות נכס אסטרטגי עבור ארה"ב. ייתכן מאוד שעובדה זו היא אשר הדריכה את ראש הממשלה לשלוח את השר בנימין בן-אליעזר למפגש עם שר החוץ הטורקי. קירוב הלבבות בין טורקיה לבין ישראל חשוב מאוד לארה"ב. לא מן הנמנע שארה"ב היא זו שעומדת מאחורי מהלך הקמת ועדת החקירה הממלכתית, היא ועדת טירקל, בכדי לחסל את המשבר עם טורקיה. אין זה סביר שראש הממשלה, מרצונו החופשי וללא שום לחץ בינלאומי, הסכים למהלך שימים ספורים לפני הקמת הוועדה, נדחה על ידו על הסף.
גם בזירה הפלשתינית הייתה התפתחות מעניינת כאשר ראש הממשלה הפלשתיני, סלאם פיאד, הסכים להיפגש עם שר הביטחון
אהוד ברק, בברכת ראש הממשלה נתניהו. ההקלות שישראל הסכימה להן לא באו מתוך הרהורי חרטה של ראש הממשלה, מר נתניהו, על הסגר הממושך על עזה. ניתן להעריך במידה גדולה של סבירות שהאמריקנים היו מעורבים בכך.
יש בישראל המשתעשעים בהערכות של נפילתו הקרובה של אובמה שבעיני ישראלים רבים, ואף בעיני ממשלת ישראל והקואליציה, הוא בלתי ידידותי לישראל. אין מניעה להשתעשע אך יש לזכור שלנשיא הנוכחי עדיין נותרו שנתיים וחצי לכהונתו. כמובן שבתום הקדנציה הראשונה שלו, אובמה עשוי או עלול להימצא מחוץ לבית הלבן או שלא. לבנות מדיניות על סמך מה שיקרה בעוד שנתיים וחצי, זו תהיה איוולת.
הטונים הצורמים מפעמים קודמות השתנו ובמקומם שמענו "מנגינה" נוגה וראינו תמונות שמצביעות על "ידידות מופלאה" בין שני המנהיגים. אסור לטעות וליפול אל תוך ים של אשליות מתוקות. המלאכה עוד לפנינו, אובמה לא שינה את דעותיו ותפיסת עולמו, וההתמודדות לא תהיה קלה. אין להקל ראש כלל בחשיבות היחסים הטובים, אך אסור להטיל את הכל על הפוטו-אופ ועל מסיבת עיתונאים מוצלחת ככל שתהיה. ואגב "ידידות מלאה", ניתן להזכיר מקרה אחר שבו ראש הממשלה נתניהו, בקדנציה הראשונה שלו, היה מעורב בה, אלא שהפרטנר היה לא אחר מאשר
יאסר ערפאת: לאחר היסוסים רבים, אפילו תחושה של גועל מצד מר נתניהו, התקיימה בין שני האישים פגישה שבסיומה צוטט מר נתניהו כמי שאמר שמצא בערפאת ידיד. מה שקרה לאחר מכן, כולם יודעים. אז בבקשה, נא להיצמד למציאות, לפרופורציות, ולא לעסוק רק בצורה אלא גם בתוכן עצמו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
