כאשר מרצים באוניברסיטה ישראלית, הממומנת בצורה משמעותית בידי משלם המיסים הישראלי, קוראים להחרים את ישראל – זהו ביטוי של החופש האקדמי. כאשר אזרחים פרטיים אומרים שיקראו להחרים את אותה אוניברסיטה – זוהי פגיעה בחופש האקדמי. מה ההבדל? פשוט מאוד: הראשונים הם אנשי שמאל, האחרונים הם אנשי ימין.

אתם יודעים מה משותף לרשת קופי בין שנסגרה, ולרשת לחם ארז שבהקפאת הליכים? בשתיהן, למיטב ידיעתי, כל הסניפים מחללים שבת ואף אחד מהם אינו כשר.

אני לא עוסק במיסטיקה ובפענוח דרכו של בורא עולם. אני רק מציין עובדה, שהיא הבדל קטן – אך כנראה משמעותי – בין הרשתות הכושלות הללו לבין רשתות אחרות, בהן יש לפחות כמה סניפים כשרים הסגורים בשבת.

ביום שלישי השבוע שיגרה חברת גבעות עולם הודעה לבורסה, ולפיה בקידוח הנפט "מגד 5" שליד ראש העין נמצא שדה ובו 1.5 מיליארד חביות. זה הספיק כדי להזניק, עוד לפני פתיחת המסחר, את שערי יחידות ההשתתפות של החברה ב-34%.

כאן התערבה רשות ניירות ערך והמסחר לא נפתח עד לפרסום הודעת הבהרה, כעבור מספר שעות. היה הבדל קטן בינה לבין ההודעה המקורית: כעת דובר על כך שעל-פי הערכות החברה ניתן יהיה להפיק בפועל רק 10% מאותה כמות, כלומר – 150 מיליון חביות. עדיין כמות יפה, שהביאה לזינוק של 20% ביחידת ההשתתפות של גבעות עולם, אבל כמובן לא בדיוק המספר הענק של הבוקר.

חשוב לזכור, שמדובר פה על פוטנציאל, כאשר איש אינו יודע כמה יופק באמת ומה תהיה הכדאיות הכלכלית של ההפקה. חוץ מזה, תחום הנפט מורכב מאוד ועמוס במונחים טכניים, שמובנים (אולי) למי שכותבים את ההודעות הללו. אבל הציבור, בעיקרון העדר הידוע, מסתער על מניות הנפט והגז, ומנפח אותן לבועה ענקית – שבסופו של דבר תתפקע בקול נפץ אדיר, כמו כל בועה.

איזה כיף לכל "אוהבי" ישראל: חיילת במדים הצטלמה ליד פלשתינים כפותים והעלתה את התמונות לפייסבוק. העולם כמובן חוגג, עם ההשוואה הבלתי נמנעת להתעללויות של חיילים אמריקנים באסירים עירקיים.

אלא שהעולם, בצביעותו הרגילה, מתעלם מהבדל קטן. בעירק תועדה התעללות: אסירים שאולצו להתייצב עירומים, אסיר מובל בחבל ועוד; בישראל אין שום תיעוד לשום מעשה פסול. חוסר טעם – בהחלט; טיפשות וילדותיות – בוודאי; התעללות – בשום פנים ואופן. ועוד נקודה: היכן העולם הנאור כאשר גלעד שליט יושב למעלה משלוש שנים בשבי בלי אף ביקור של הצלב האדום?

דובר צה"ל מיהר לגנות את התמונות. בסדר גמור. אבל הוא היה צריך, באותה הזדמנות, לעמוד על ההבדל העצום שבין העצורים הפלשתינים לבין גלעד שליט. אם ביחידת דובר צה"ל היו יושבים מקצוענים שהיו עוסקים בתפקידם האמיתי, הם היו עושים זאת.

תראו מה כתבו בהארץ על החיילת המצטלמת: "בנוסף, החיילת מצולמת בין השאר בחמ"לים צבאיים, שנראים על קירותיהם מפות ומסמכים, ובהם ככל הנראה חומר מסווג".

ממש לא בסדר, שחיילת מפרסמת חומר מסווג לכולי עלמא בפייסבוק במקום להעביר אותו בלעדית להארץ.

שתי כותרות מהשבוע. האחת: הכדורגלן אייל גולסה יבקש להמיר את שירותו הצבאי בשירות לאומי בקהילה יהודית בגולה, אם יקבל הצעה מקבוצה אירופית. השנייה: פרופ' אילון לינדנשטראוס מהאוניברסיטה העברית זכה במדליית פילדס, המכונה "פרס נובל למתמטיקה".

מה הקשר בין השניים? הקשר הוא בעצם ההבדל ביניהם. נשיא האוניברסיטה, מנחם בן-ששון, הסביר: "ישראל אומנם מעצמה מתמטית, אך עד כה לא זכה חוקר מטעמה בפרס זה. מגבלת גיל ה-40 [הגיל המירבי למתן הפרס – א.ל] בהחלט מהווה מכשלה בעבור חוקרים צעירים שנאלצים להתחיל מאוחר את חייהם האקדמיים עקב גיוסם לצבא".

הבנתם את זה? כדורגלן יוכל להמיר את מעט שירותו הצבאי חסר החשיבות באיזשהו קשקוש חסר משמעות, בעוד מדענים מצטיינים ישרתו שלוש שנים (ובמקרה של לינשטראוס יותר; הוא רב-סרן במילואים).

העתיד שלנו טמון בראש של לינדנשטראוס ולא ברגליים של גולסה. ההצעה שלי פשוטה: על כל כדורגלן מצטיין שיקבל הקלה/דחייה – יינתנו בדיוק אותם תנאים לתלמידי תיכון מצטיינים בתחומי המדעים, בנוסף למי שיתגייסו לעתודה ול"תלפיות". צה"ל יוכל להסתדר בלי כמה מאות "חנונים" (במובן הכי חיובי של המילה!), והמדינה תצא נשכרת למשך עשרות שנים.

בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי עוקב בעניין ובאהדה אחרי משחקיה של נבחרת הכדורסל במוקדמות אליפות אירופה. הנבחרת היא חבורה של ישראלים הנלחמים למען הסמל, לא יוצאים מגדרם אחרי נצחונות ולא יושבים שבעה אחרי הפסדים, מונהגים בידי מאמן צנוע ונטולי מופעי האימים של המנהלים והעסקנים.

כל אלו מסבירים מדוע התמיכה בנבחרת באה מהלב, מצד אוהדים אמיתיים שתומכים בה גם ברגעים הקשים. ואולי ההגדרה הפשוטה ביותר: הנבחרת היא בדיוק ההיפך ממכבי תל אביב.