קהילה פעילה בשמירת מורשתה ובטיפוח קשריה בהווה

השואה בדרך כלל מזוהה עם יהודי אירופה, גם במערב ובעיקר במזרח אירופה שבה הושמד הרוב המכריע של היהודים. אולם רק באחרונה התוודע הציבור הישראלי כי השואה הגיעה גם למקומות אחרים, כמו לוב ותוניסיה; בצפון אפריקה ובמהלך מלחמת העולם השנייה אלפים נשלחו לעבודות פרך ורבים נרצחו במחנות ההשמדה. אך בצד הזיכרון הטראומתי, קיים הזיכרון של קהילה עתיקה משגשגת ומוזיאון שמתעד זאת.

ב-26.10.10 ייערך ב"יד ושם" בירושלים טקס אזכרה ועצרת לזכרם של יהודי לוב שנספו בשואה במלאת 68 שנים לשחרור לוב. הכינוס יימשך יום תמים, ובו יועלו לא רק נושאי השואה אלא גם הסיפור המופלא של ההעפלה והעלייה של יהודי לוב לישראל, כמו גם קליטתם המוצלחת. וכאשר מדובר בקהילה כמו קהילת יוצאי לוב, יש לה במה להתגאות - גם על עברה המפואר וגם על ההווה והעתיד.

אחד הדברים שמייחדים את מדינת ישראל, ובמידה רבה גם את ארה"ב, הוא העושר הרב-תרבותי שהביאו איתם המהגרים (אצלנו ה"עולים") מארצות מוצאם. פעם בעידן של טרום מדינה ובתקופה מסוימת לאחריה, הממסד עשה הכל כדי למחוק את המורשת הרב-גונית הנפלאה. זאת בנימוק חיובי של כורח להתערות בחברה החדשה. התועלת הייתה מפוקפקת במקרה הטוב. הנזק היה רב. עם הזמן, ודווקא לאחר מיזוג הגלויות בפועל, המורשת הזאת זוכה לתחייה כי דורות ההמשך רוצים בה. ביטוי מוחשי לכך אפשר למצוא במוזיאונים הקהילתיים המועטים בארץ. בצפת ישנו המוזיאון למורשת יהודי הונגריה. באור יהודה, שבמרכז, ישנם שניים. של יהודי בבל-עירק ושל יהודי לוב. במרכז למורשת יהודי לוב ביקרנו ויצאנו מושכלים.

הקשר בין יהודי לוב לבין ארץ ישראל בעת החדשה מתחיל בראשית המאה ה-20, כאשר הוקמה שם התנועה הציונית המדינית, ומאז השפעתה של התנועה בקרב יהודי לוב הלך וגדל, ובראש ובראשונה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובייחוד אחרי הקמת המדינה כשבעקבותיה החלו הרדיפות נגד היהודים. יהודי לוב הקימו את שכונת מונטיפיורי בתל אביב. לא משום היותו אציל אנגלי, אלא בשל מוצא משפחתו מאיטליה, ויהודי לוב חונכו חינוך איטלקי, לרבות השפה. ביטאון הקהילה "ליבלוב" יוצא לאור בעברית בפתיחת המגזין מימין, ובאיטלקית משמאל, כשהשער האחורי הוא באיטלקית. לכתב העת ולתולדות יהודי לוב הקדשתי בשעתו מאמר: "לשמר את מורשת העדות".

מאז שרובה של קהילת לוב עלתה לישראל, בקיץ 1952, היה קשר עם הממסד הלובי, לעתים רופף, לעתים תכוף יותר, בדרך-כלל מחוץ לישראל, כמו רבת עמון או לונדון. הקשר הזה הורגש במיוחד בתקופה שבה לוב הייתה בבידוד בינלאומי כמעט מוחלט בשל האירוע שידוע כ"פרשת לוקרבי". מטוס בואינג 747 של חברת פאן אמריקן שיצא מנמל התעופה הית'רו בלונדון ב-21 בדצמבר 1988 בדרכו לניו-יורק, התפוצץ באוויר מעל לאזור לוקרבי בסקוטלנד וכל נוסעי המטוס - 259 אנשים - ניספו ו-11 תושבי לוקרבי נהרגו על הקרקע.

לוב הואשמה בחבלה במטוס והאו"ם הטיל סנקציות כבדות עליה, ובמהלך השנים (מסביבות 1992) הסנקציות כללו איסור על טיסות ללוב וממנה, אמברגו נשק, חרם על מוצרי נפט, הקפאת נכסים כלכליים ועוד. לוב הייתה במצוקה. היא הסגירה לאנגליה שני חשודים, שאחד מהם נדון למאסר עולם באנגליה. אולם הפרשה הגיעה לסיומה לאחר שבאוגוסט 2003 לוב נטלה את מלוא האחריות על פעילות הסוכנים שהטמינו את הפצצה במטוס, החליטה לפצות את משפחות הקרבנות בסכום כולל של 1.5 מיליארד דולר, והסנקציות הוסברו סופית בנובמבר 2008.

אני מזכיר פרטים אלה מכיוון שיש להם זיקה לקשר שבין ארגון יוצא לוב בישראל לבין השלטון בטריפולי. פרטים על כך סיפר לי מאיר כחלון, יו"ר הארגון העולמי של יוצאי קהילת לוב, במפגש שהיה לנו במרכז למורשת יהודי לוב באור יהודה. כחלון, אדם נשוא פנים, איש עם קבלות בכל הקשור לפעילות התוססת של הקהילה בארץ ובחו"ל, מקיים גם קשרים ענפים עם גופים ומוסדות ציבוריים, בין היתר בנושא פיצויים לניצולי שואה מלוב. מעטים יודעים כי במלחמת העולם השנייה אלפים מקרב האוכלוסיה היהודית בלוב, כמו גם מתוניסיה, בצפון אפריקה, נלקחו למחנות כפייה ומהם גם נשלחו לאושוויץ ונרצחו על-ידי הנאצים.

בספטמבר 2000 יצא לאור ספר על תולדות יהודי לוב, שחיבר יעקב חג'יג'י-לילוף (בהוצאת המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, ספטמבר 2000) שתורגם לאיטלקית וזאת כדי שניתן יהיה להעבירו ללוב, שרבים מתושביה דוברי איטלקית מאז הכיבוש האיטלקי בשנת 1911, שנמשך עד לסיום מלחמת העולם השנייה.

בשיחה עם מאיר כחלון אכן מתברר כי ברקע הקשר, לעתים די אינטנסיבי, אירועי לוקרבי שהזכרנו. ממועדי האירועים נגזרו מועדי הפגישות ותכליתן. בעוד שבעת המשבר הקשרים כמעט שלא התקיימו, בעיקר מצד קהילת יוצאי לוב בישראל וגם באנגליה, שבה יושבת קהילה פעילה של יוצאי לוב. אולם אלה התקיימו בשנים 2008-2007 ממש במקביל לסיום פרשת לוקרבי. רוב הפגישות נערכו בבירת ירדן, רבת עמון. משרד החוץ הישראלי לא זו בלבד שלא מנע את צאת המשלחת לרבות עמון, אלא אף הנחה את חבריה כיצד לפעול.