בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בין נרטיב לתעמולה: ערכת לימוד על "הנכבה"
|
ערכת לימוד, כגון זו המופצת על-ידי עמותת "זוכרות", על הנכבה: "איך אומרים נכבה בעברית?", אינה "תמימה". במיוחד כשמדובר בתלמידים שהם "קהל שבוי" וכל מעייניהם נתונים להשגת ציון גבוה במבחן ● לכולנו חייב להיות ברור שערכת לימוד על מכלול תכניה, מתקבלת בתנאים הנוכחיים כ"עובדה", אלא אם כן דימוי בית הספר יחדל להיות "בית חרושת למבחנים"
|
שהתלמידים יעשו את השקלא והטריא בעצמם [צילום אילוסטרציה]
|
|
|
|
|
"נכבה" היא מילה וגם סמל המייצג אירוע. כסמל יש בה לא מעט ניואנסים וצורות הפעלה בזיכרון הקולקטיבי של עמים וקבוצות. האם טקסט יתקבל על-ידי הקורא כנרטיב, עובדה היסטורית, תעמולה, דמגוגיה וכיו"ב? קהל שאינו בקיא בהבדלים ולא ניחן בחושים המאפשרים לו להבדיל בין נרטיב לבין תעמולה, לדוגמה, מסתכן בחשיפה למידע שיפגע בכושר השיפוט שלו לאורך זמן. עידכונים שוטפים מגיעים לדוא"ל שלי מעמותת "זוכרות". ברוב המקרים אלו דיווחים על כינוסים, ספרים שהעמותה מפרסמת, כתבי עת וכינוסים, ביקורים במקומות שהיו כפרים ערביים לשעבר וציון שמות המקומות והרחובות המקוריים. לרשותה של עמותה זאת חוקרים בעלי השכלה אקדמית היודעים להשתמש בכלים אובייקטיביים לצרכי מחקר. החומר שהצטבר בארכיון העמותה מכיל חומרים שלא כולם אומתו כעובדה היסטורית מדויקת. פה ושם מבצבצים בפרסומים שלהם אי אלו "משאלות לב". מורים לאזרחות טוענים שהם מעוררים דיון בכיתות, בהקשר לערכת לימוד זאת, האומנם? עד כמה שידוע לי, מרבית התלמידים עדיין לומדים בעיקר כדי להצליח במבחן, וההוראה היא פרונטלית. לא רק זה, התלמידים הם "קהל שבוי" וערכת לימוד המיוצרת בבית-גידול ששם לו כמטרה להנציח את ההיסטוריה של היישוב הערבי עם קום המדינה ואת הנכבה, לא יכולה להיכלל בין חומרי לימוד שחובה להיבחן עליהם. המושגים, השמות הערביים של כל מקום ואתר בארצנו שבהם ישבו פלשתינים (גם זה נרטיב) הם רק חלק ממה שנכלל בערכת הלימוד. על גבי עובדות קשיחות בונים מאגר היסטורי וגם נרטיב. כשמלמדים תלמידים שכל שאיפתם היא להצליח במבחן, יש להביא בחשבון שאת המטען הזה הם עשויים להפנים ויקשה עליהם להפריד בין המוץ לתבן. אני ממליצה למשרד החינוך לאסור בשלב זה את הוראת החומרים שבערכת הלימוד שמפיצה עמותת 'זוכרות' ולנקוט בכל חומרת הדין נגד מורים שמלמדים תלמידי חטיבת ביניים על ה"נכבה". הוראת החומרים שבערכה היא לא רק פאשלה של משרד החינוך אלא גם פאשלה של צורת החינוך. על-מנת להכשיר לימודי הנכבה, המתכונת היחידה שבה ראוי לעשות זאת היא עבודה באזרחות, ידיעת הארץ, סוציולוגיה של המיעוטים בישראל וכן הלאה. שישלחו תלמידים לכתוב עבודות בנושא אזרחות ומי שירצה ינבור בארכיון של 'זוכרות'. או אז, יבינו תלמידים את ההבדל בין עובדות, נרטיב ותעמולה, וידעו מה לפניהם. במילה אחת, תנו לתלמידים לעשות את השקלא והטריא בעצמם. עליהם להיחשף מרצונם לחומרים שונים. ציידו אותם בחושים ובכישורי ביקורת לא רק לצורך עבודה בבית ספר אלא לחיים שלהם.
|
תאריך:
|
23/06/2011
|
|
|
עודכן:
|
24/06/2011
|
|
תרצה הכטר
|
בין נרטיב לתעמולה: ערכת לימוד על "הנכבה"
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אבנר צפוני
|
24/06/11 16:45
|
|
|
|
רוי
|
24/06/11 21:13
|
|
|
|
היא רק אחת
|
24/06/11 21:36
|
|
|
|
עוד תאמין שזו אמת
|
24/06/11 22:27
|
|
|
|
אבנר צפוני
|
25/06/11 04:22
|
|
|
|
יוני שדה
|
28/06/11 01:24
|
|
2
|
|
ראספוטין בן מדביד
|
26/06/11 19:22
|
|
3
|
|
מעניין לא?
|
15/12/11 00:17
|
|
"יש לי חדשות טובות בשבילכם, הרוב הגדול של היהודים הישראלים והרוב הגדול של הערבים הפלשתינים יודעים שבסוף היום הארץ תחולק לשתי מדינות נפרדות, האם הם שמחים לגבי זה? לא. האם הם ירקדו ברחוב? לא. אבל הם יודעים. החולה מוכן באי רצון לניתוח, אבל הרופאים הם פחדנים", [...] "להפסיק לנופף באצבע ולהטיף אלא לשאול מה לעשות כדי לעזור לשני הצדדים. לא לבחור בין להיות פרו-פלשתיני או פרו-ישראלי אלא להיות בעד שלום" (עמוס עוז, ועידת הנשיא, יום ד', 22.6.11).
|
|
|
נתחיל מכך שפסק הדין שהרשיע את אריה דרעי בקבלת שוחד ושלח אותו לבית הסוהר - פסק הדין הזה לא אמור לשמש מקור גאווה למי שרוממות המשפט בגרונו.
|
|
|
בפרשתנו השבוע, אנו נתקלים בדמויות של מנהיגים שכנראה פסו מן העולם, דמות ומופת לכל מנהיג באשר הוא. משה, אשר מנהיג את העם בדרך לא דרך, נתקל באינספור קשיים, ובנוסף לכך, ממשפחתו הקרובה מעזים לקרוא עליו תיגר, על משה, הצנוע בבני האדם, ולהאשימו לא רק בהאשמות חסרות שחר, אלא בכאלו שאף נוגדות את מעשיו ואופיו. ובהפטרה אנו קוראים את דבריו של שמואל, כאשר הוא נפרד מהעם. גם הוא שבע מרורים מהנהגתו, וכולו מלא אכזבות מהתנהגות עם ישראל. נסקור בקצרה את דבריהם.
|
|
|
לפני שנתיים פרץ באירן גל מחאה חסר-תקדים, שבמהלכו הביעו מיליוני אירנים אמיצים וחדורי תקווה שאיפות דומות מאוד לאלו שהיום אנו עוקבים בהערצה אחר התפתחותן בעולם הערבי: שאיפות פשוטות ובלתי ניתנות לדיכוי, שאיפות אוניברסליות לחירות, לצדק ולכבוד.
|
|
|
ראויה לכל ציון מחאת הקוטג' של הציבור. לעת עתה, המחירים ירדו, אך אל ישלה מישהו את עצמו: שוד הכיסים, הגזל והשחיתות שיותירו את כולנו סחוטים עד לשד העצמות, לא ייפסקו. שטראוס או תנובה תחבו את ידיהן עמוק אל תוך הכיסים שלנו אך הגזלן הגדול ביותר, השודד האולטימטיבי של משכורות העובדים הוא לא אחר מאשר ממשלת ישראל וחלק נכבד של חברי-הכנסת. כן, הם שודדי הקופה הציבורית. מזמן הם פסקו להיות נאמני הציבור אלא שודדיו. בחסות החוק שהם מחוקקים ובאמצעות ניסוחים כלכליים שהם עצמם המציאו, הממשלה וחברי-כנסת "חברתיים" פשוט פושטים את עורנו.
|
|
|
|