ניסים משעל, זה בשבילך

כתבת ספר, "הותר לפרסום" שמו. מברוק! כדי לעזור במכירתו, התראיינת לשלושת ערוצי הטלוויזיה. בשניים מהראיונות הזכרת לצופים את העימות בהנחייתך בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין איציק מרדכי (1.5.99).

הבעת פניך העידה עליך שאתה נהנה לספר איך מרדכי הפתיע את נתניהו - והכניס לו. ואני חשבתי שכשהעימות ההוא נשלף מהזיכרון שלך, אתה צריך להתבייש. אתה, וחבריך לעדר. התקשורת, עם כל הווליום העבירה לצופים פרשנות אחידה: איציק הביס את ביבי! הדבר היחיד שאנשים זוכרים מהעימות ההוא, היה: "ביבי, תסתכל לי בעיניים", מה שמוכיח, שהמאמץ שהשקעתם בהחדרת הסיטואציה הניב את הפרי המיוחל. אבל אתה יודע, שעל המשפט הכי חשוב מאותו עימות, דילגתם - ולא במקרה.

בקמפיין 99' התקשורת התמסרה למשימה ממוקדת אחת: להוריד את נתניהו ויהי מה - גם אם זה מחייב ויתור על הכבוד המקצועי. ההתגייסות הייתה כללית. בעוד כמה שנים - אני בטוח בזה! - סטודנטים לתקשורת ילמדו שהתקשורת הישראלית ידעה כמה שלוש תקופות חשוכות: המאמץ האסור למכור לציבור את אוסלו, המאמץ האסור למכור לציבור את ההינתקות, והמאמץ האסור למכור לציבור את אהוד ברק. שלושה כישלונות, שהושגו תוך חציית קווים אדומים אתיים.

את אוסלו מכרה התקשורת תוך מתן גיבוי לשני גנבי מנדטים מהימין (אלכס גולדפרב וגונן [גונב] שגב), שרק בזכותם הסכם אוסלו ב' עבר בכנסת. את ההינתקות מכרה התקשורת לציבור תוך התעלמות גמורה מרמיסת מחסומים דמוקרטיים על-ידי רודן מושחת חשוד בפלילים. ואת אהוד ברק שיווקה התקשורת תוך התעלמות גמורה מפרשת העמותות.

ובאשר לעימות בין איציק מרדכי לנתניהו. מבחינה עיתונאית, המשפט הכי חשוב מאותו עימות היה: "אני מתחייב להתמודד עד הסוף"! מרדכי לא עמד בהתחייבות הזאת. הוא קרס תחת הלחץ של התקשורת. בושה! איך יכול להיות שהתקשורת לוחצת על איש ציבור להתכחש להתחייבות שהשמיע עשרות פעמים. אגב, אהוד ברק שפחד להגיע לעימות, גם הוא התחייב להתעמת עם נתניהו (אצלך בראיון) וחמק. גם על ההתחייבות הזאת דילגתם, ולא במקרה.

להבא ניסים, כשאתה נזכר בעימות ההוא - הכלימה היא התחושה הנכונה. לא חיוכים, ובטח לא גאווה. הכלימה מציעה בונוס ערכי - צניעות. זה בדיוק מה שחסר לך, ולרוב כלבי השמירה בעדר...