טניה רוזנבליט אינה סמל המאבק עבורי

פתחתי כבכל בוקר את העיתונים וחשכו עיניי. בכותרת "שמונה מהנשים החזקות בישראל במפגש פסגה" עומדת לה, קצת מבוישת, אולי מודעת לטיימינג המוזר שהציב אותה בכותרות, אולי מודה בליבה שמה שמתעורר סביבה הוא מעט מוגזם, אולי מבינה כי הכתרתה הבומבסטית בטרם עת מסתירה משהו עמוק ורקוב יותר. והיא עודנה עומדת, לצד אושיות פוליטיות ותיקות כציפי לבני ומרים פיירברג, העיתונאית הבכירה יעל דן והסופרת האמיצה יוכי ברנדס. טניה משהו בליט, צעירה, כמוני, כמוך, עובדת באתר חדשות ומכירה מקרוב את התעשיה, שמצאה את עצמה יום אחד עושה מעשה שעושות נשים רבות, ולא מסכימה לעבור אחורה באוטובוס.

בניגוד לשאר הנשים, רוזנבליט נפלה בדיוק לריק העיתונאי הזה שבין דפני ליף, גלעד שליט והשנה האזרחית החדשה. ללא כישורים מיוחדים או אומץ יוצא מגדר הרגיל, מצאה עצמה בזכות הדלפה משטרתית או יח"צנית מדויקת (תחליטו אתם) בכותרות ולא סתם בכותרות. "סמל המאבק". בקרוב נראה אותה במדורי הרכילות, נשמע מה עשתה ועם מי, נצפה בה מתרסקת בלעוף על המיליון, מפלרטטת עם אברי גלעד, משתתפת בקליפ של אביב גפן בנושא הדרת נשים, מקמפיינת את חברת האוטובוסים אגד ומקבלת תוכנית נשים ולייף-סטייל במקום נעמה מ"הישרדות" והנה, כבר מופצת ברשת תמונתה עם דגל ישראל מאחוריה כאילו הייתה ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, ועוד מעט גם נקבל את הפוסטר שלה בעיתוני יום העצמאות כדי שהחיילים במחסום יוכלו לתלות אותה ולצייר לה שפם.

טניה אינה סמל המאבק שלי

ההכתרה העיתונאית הזו היא לעג לאלפי נשים אמיצות וחזקות שמתמודדות עם אותה "הדרת" בשינוי גברת באופן יומיומי ושוחק, סטודנטיות ונשים בירושלים או בבני ברק שיום-יום נשארות במושב הקדמי למרות המבטים והדרישה, שנאלצות לחשוש בעוברן בשכונות החרדיות שמא החצאית קצרה מדי, שמצלמתן נחטפת בברוטליות אם העזו לצלם את הרחוב המרתק שלא לדבר על נשים חרדיות עצמן שנאלצות לסבול מהתנהגותם של קיצונים כאלה ואחרים. אבל איכשהו אותה טניה נשארה בכותרות. כל יום בתמונה אחרת עם שר אחר או ח"כ אחר שחפצה נפשו בצילום בעיתון תוך שממלמל הוא את המילה הדרה על כל נטיותיה. עוד שנייה תצטלם עם אחמדינג'אד שנייה אחרי שיסכים לקצר לנשות אירן את הגלבייה.

ומה עשתה בשביל המדינה אותה טניה? האם היא זו שקראה וארגנה את ארגוני הנשים לצאת ולמחות ברחובות? האם היא שיזמה את צעדת הלפידים של ציפי לבני או שנלקחה לשם כקמע כשלפיד נדחף לידה. מדוע היא זוכה להיכלל בדפי ההיסטוריה כאחת הנשים החזקות בישראל ואיזה סוג מסר זה מעביר? האם כך בונים חומה?

ואם בהכתרות אינסטנט עסקינן, מה שונה אותה טניה מהכוכבים התורנים של "האח הגדול" או "הישרדות" שהופכים להיות סמלים ליום אחד ומתפוגגים מחוסר תוכן, והיכן האחריות של דוברי השרים שממהרים לרכוב על הגל המחפש להעלות למוקד כמה חרדים מבוגרים וקצת פנאטים עד הדרך לבחירות, תוך שימוש בפופוליזם זול ומסית לאלימות ולשנאה עד כדי סכנה ממשית, ראו רצח יצחק רבין ז"ל.

והיכן אחריותה של העיתונות, כלב השמירה של הדמוקרטיה שמעמידה את קוראיה האינטליגנטים לקלס כאשר מכריזה על צעירה פעורה שלא הספיקה עוד כלום בחייה, כמובילת מאבק. אותה עיתונות, שכביכול מתנשאת מעל הצהובונים והרכילויות, דואה בזחיחות מעל תוכניות הריאליטי, היא שאמורה להיות בעלת אחריות ומצפון מעבר לנדרש ולא תוך השוואה כואבת ליחס לנשים השחורות בארה"ב של שנות ה-50. כי לא, זה לא אותו דבר.

טניה היא סמל המאבק של העיתונות

טניה רוזנבליט אינה סמל המאבק שלי. היא סמל המאבק של העיתונות בישראל, עיתונות של רייטינג, מפרסמים ומכירות, וכולם חייבים להשוות, אחרת ייסגרו. והיא, הצדיקה, נהנית מכוכבותה הרגעית ללא שמץ תחושת אחריות או צניעות. אף אחד לא זוכר כי התואר שאותו קיבלה ללא מצמוץ, קיבלו נשים אחרות, רובן משתתפות בפאנל, לאחר שנים של עמל כדי להרוויחו וביושר, תואר שמגיע לעוד אלפי נשים אחרות בעיקר נשים בתוך המעגל החרדי אך להן, מסתבר, אין את ה"תרנגוליות" הנדרשת.

איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי? אפנה לעורך ואשאל, האם רק הטיימינג הוא מה שחשוב בסיקורך והאם הטרנד החדש בעיתונות הישראלית הוא שכל הדיוט שעושה מעשה טריוויאלי חסר מודעות יוכתר מיידית כמוביל מאבק, או שהעיתונים יחלו להתעסק בסיקורים של מה שחשוב ויפסיקו להכתיר עליי מובילים או מלכים? בשביל זה אני לא גרה באנגליה.