למי שפספס, כדאי לדעת שלפני כשלושה חודשים אימצו נתניהו ואבו-מאזן מתווה ולוח זמנים להצגת עמדותיהם לקביעת גבולות וסידורי ביטחון. קביעת הגבולות וסידורי הביטחון בין ישראל לבין המדינה הפלשתינית שתקום בעתיד היו אמורים להוות תחליף לפנייה הפלשתינית להצטרפות לאו"ם. שלושת החודשים הללו מסתיימים בעוד יומיים בדיוק.
יתכן מאוד שאחרי אותם יומיים גם ייסגר לו סופית חלון ההדמנויות להגיע להסכם מדיני מוסכם בין הצדדים. נכון, האזהרה הזאת נשמעת כבר כמו קלישאה, אבל בכל קלישאה יש גרעין של אמת. להתעלם מאזהרה כזאת רק כי כבר שמענו אותה בעבר זה בערך כמו להתעלם מתשדירי השירות שמזהירים שכשותים לא נוהגים. כבר שנים אנחנו שומעים את האזהרות האלה ואותה הנהגה פלשתינית נותרת במקומה, בזמן שאנחנו מחליפים ראשי
ממשלה בישראל כמו גרביים. כבר שנים שהאזהרות האלה הפכו להיות חלק מרעשי הרקע הקבועים בחיינו, אבל יתכן שהפעם פנינו באמת מועדים להתנגשות.
כמו רבים מאיתנו גם אני נשארתי סקפטי לגבי הסיכוי שיצליחו הצדדים לקבוע גבול וסידורי ביטחון בשלושה חודשים. נכון שיש בחוץ אביב ערבי שמזכיר לביבי חורף איסלאמי משתולל כמו מתוך סרט אימה. נכון שיש לאבו-מאזן מעט מאוד אשראי ציבורי. מאז שהוא סיים לנאום בספטמבר באו"ם, הוא השאיר את העם שלו עם זיכרון של מחיאות כפיים בניו-יורק ומציאות של חרם כלכלי מצד ישראל וארה"ב. מעבר לכך, מאז שהחמאס זכה לקלוט 1,027 אסירים פלשתינים במסגרת עסקת שליט וחגג את נצחונו אפילו ברמאללה, קשה למנהיג ולמפלגה של המחנה הפלשתיני מתון. עם כל הכבוד לכל אלה, אני מודה שאני מרשה לעצמי בכל זאת להתאכזב שנתניהו ועבאס אפילו לא ניסו לנצל את שלושת החודשים האחרונים.
מקפיאים את העתיד של כולנו
אני מרשה לעצמי להאמין שהאכזבה תהיה עוד יותר גדולה אצל מי שמאמין שהקיפאון המדיני לא יכאב לנו בהמשך. אמנם, כרגע אין סימנים שהמציאות תהיה כואבת כמו ששנות האינתיפאדה הארורות כאבו והטילו טרור על כולנו. אפילו אם מפלגות מוסלמיות יקחו את השלטון מידי אבו-מאזן והפת"ח החילוניים, אחרי הבחירות שיתקיימו אצלם בחודש מאי הקרוב. ברור שהסדר מדיני עם הגורמים שיחליפו את אבו-מאזן והפת"ח יהיה קשה הרבה יותר עבורנו. ברור שהסדר מדיני - עם אלימות או בלעדיה, עם אבו-מאזן או בלעדיו - יהיה לא פחות דחוף מבחינתנו.
יכול להיות שממשלת ליברמן-נתניהו וממשלת החמאס שתקום תנסה "לנהל את הסכסוך", במקום לפתור אותו. הבעיה בניהול הסכסוך היא שבכל פעם הסכסוך לובש צורה אחרת אבל לעולם לא נעלם. ממש כמו כל בעיה בחיים שמנסים רק "לחיות איתה" ולא לפתור אותה.
במקום לנצל את שלושת החודשים האחרונים להציג יוזמה מדינית ומפורטת כפי שעשתה כבר ההנהגה הפלשתינית, מנסה ההנהגה בישראל להקפיא את העתיד של כולנו. הרי ישראל יכולה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות בסה"כ לשלושה חודשים בהם יכול נתניהו לנהל מו"מ ישיר ואינטנסיבי עם עבאס. במקום לחשוב על תחבולות נשגבות על איך להקפיא את הזמן למשך שנים רבות, כדאי שביבי ואבו-מאזן ינצלו את היומיים הבאים להפשרה מדינית משמעותית.
