בהר הרצל ניצבת אנדרטה לזכר חללי הטרור. הראשונים שבהם לא נרצחו אחרי מלחמת ששת הימים, לא במלחמת העצמאות ולא בפרעות 1920. הקורבנות הראשונים נפלו בסוף המאה ה-19, כאשר הפלשתינים היו רוב גדול ומוחלט בארץ ישראל, כאשר היהודים בקושי התחילו להתיישב לאורך מישור החוף, כאשר איש לא חלם על מדינה יהודית ועל צבא יהודי. אחר כך באו הפרעות של 1920 ושל 1929 ושל 1939-1936, ובכולן נשפך דמם של יהודים ארצישראלים רק בגלל שהם היו יהודים ארצישראלים.

זה כמובן מלמד, שהטרור לא קשור להתנחלויות ולא קשור לכיבוש ואפילו לא קשור למדינה; הוא קשור לעצם היותנו כאן. הטרור הפלשתיני לדורותיו, הפועל בכל רחבי העולם, מגלה מאפיינים נאציים מובהקים: הוא יוצר דמוניזציה של היהודי באשר הוא יהודי, כדי להצדיק את הרצח של היהודי באשר הוא יהודי.

לטרור המוסלמי הקיצוני יש שורשים טוטליים דומים. אוסמה בן-לאדן לא חי בעוני ובדיכוי תחת כיבוש, ובכל זאת יצא למלחמה נגד המערב. אנשי אל-קאעידה רצחו אזרחים בלונדון, למרות שבריטניה כבר מזמן לא שולטת אפילו בסנטימטר מרובע אחד של ארץ מוסלמית. חיזבאללה נלחם בישראל למרות שאין לה חייל אחד בלבנון. אירן קוראת להשמדת ישראל למרות שאין לה שום זיקה לסכסוך הישראלי-פלשתיני. כל מי שמנסה לצבוע את הטרור הפלשתיני והמוסלמי בצבעים של מלחמת חופש, מוכיח שהוא או עיוור או טיפש או שניהם.

את התמונה המובאת כאן צילמתי בשבוע שעבר בבית הספר לבנים אל-עמאריה, ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים. זהו קטע מתוך מפת פסיפס, שכותרתה "האומה הערבית". ישראל קרויה כאן "פלשתין". הילדים הללו לומדים, שלישראל אין זכות קיום משום שהיא יושבת על שטח השייך לאומה הערבית הגדולה. ואת זה אומרים בגלוי בירושלים, לא בשכם ולא ברמאללה ולא בעזה.

האמת היא, שלא צריך להתפלא על כך. הרי שום מנהיג פלשתיני אינו מוכן להצהיר על כך שישראל היא מדינת העם היהודי ואינו מוכן להצהיר על סיום הסכסוך בין העמים. דומה שמעטים אם בכלל שמו לב השבוע לעוד אמירה של אבו מאזן: בפלשתין לא יהיה אף ישראלי, הכריז.

למה הדבר דומה? למי שמבקש לשכור חדר בדירה, ומבהיר שבכוונתו להשתלט בכוח הזרוע על כולה. בעל הבית יזעיק מן הסתם את המשטרה ו/או את אנשי בריאות הנפש. אבל אנחנו הולכים לדבר עם מי שאומר – לפעמים בצורה מעורפלת ולפעמים בצורה גלויה – שהוא מוכן לכל היותר להתפשר כרגע על חדר אחד, מתוך מגמה להעיף אותנו מהבית ברגע בו יוכל. ושיהיה ברור: הוא לא יעיף אותנו לרחוב אלא לים. אז על מה בדיוק יש לדבר איתו?

ההיבט המעשי של שלילת קיומה של ישראל הוא הדרישה הפלשתינית לזכות השיבה, לכל הפליטים (וצאצאיהם וצאצאי-צאצאיהם) שכביכול גורשו מכאן עם הקמת המדינה. נכון, היו מקרים של גירוש בידי הכוחות הישראלים – אך הם היו בודדים במספרם וקטנים בהיקפם. רוב הפליטים ברחו מרצונם, לעיתים בניגוד לקריאות של הצד היהודי להישאר בבתיהם, או שהומרצו לברוח בידי מנהיגיהם, תוך הבטחה שיוכלו לחזור וליהנות מן השלל אחרי שהיהודים ייזרקו לים. מספרם האמיתי הוא כנראה בסביבות 750,000.

במקביל גורשו 800,000 יהודים ממדינות ערב. כן, גורשו. בחלק מן המדינות פשוט אמרו להם להסתלק בתוך כמה ימים. במדינות אחרות רדפו אותם ורצחו אותם, עד שלא נותרה להם ברירה. סוכנות האו"ם לפליטים (אונר"א), שקמה כדי לעזור לפליטי מלחמת העולם השנייה, התמקדה אך ורק בפלשתינים והעולם העניק להם מיליארדים.

הפליטים היהודים נשארו בעיה של ישראל, ובמשך שנים רבות נאבקו על קיומם החומרי ועל מעמדם החברתי והתרבותי. גם הם וגם המדינה לא ראו אותם כפליטים, אלא כבנים החוזרים הביתה – אך העובדה היא שמדובר היה בפליטים לכל דבר, שגורשו ממולדותיהם רק בשל דתם. עוד עובדה היסטורית שרבים מדי, גם בצד הישראלי, מעדיפים לשכוח ולהשכיח.

בשנת 1917 כבשה בריטניה את ארץ ישראל, שכללה את שתי גדות הירדן. בשנת 1921 החליט שר המושבות, וינסטון צ'רצ'יל, להפריד את ערב הירדן המזרחי ולהקים בו ממלכה בראשות הבית ההאשמי – שבט מחצי-האי ערב שסייע לבריטניה במלחמת העולם הראשונה. כלומר: ירדן היא למעשה חלק מארץ ישראל, או בשמה הערבי פלשתין. רוב אזרחיה של ירדן הם פלשתינים, כך שאם ירדן הייתה דמוקרטיה, סביר להניח שכבר מזמן הייתה בה ממשלה פלשתינית.

כל זה אומר, שהן מבחינה היסטורית, הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה דמוגרפית כבר יש מדינה פלשתינית ושמה ירדן. היא אינה כזו בפועל, משום שהמשטר הדיקטטורי שלה – המתקיים בחסות המערב וישראל – אינו מעניק לרוב התושבים בה את השליטה המגיעה להם.

הנה הצעה: במקום להקים עוד מדינה פלשתינית בשטח הצר שבין הירדן לים התיכון, להכריז שהיא קיימת בשטח רחב הידיים שמעבר לירדן. כן, להפיל את עבדאללה ולהניח לפלשתינים להשתלט על ירדן. בעבודה זהירה ונכונה אפשר יהיה להקים בה משטר מתון. נכון, אולי יהיה בה משטר דמוי חמאס, אולי הוא יהיה בחסות אירנית, אבל מי יבטיח לנו שזה לא יקרה בחצר האחורית שלנו יומיים אחרי שנקים בה מדינה פלשתינית? חוץ מזה, עם מדינות הרבה יותר קל להתמודד מאשר עם ארגוני טרור ועם ישויות אמורפיות כמו הרשות הפלשתינית.

הפלשתינים לא היו רחוקים מהשתלטות על ירדן – בספטמבר השחור של 1970. אז הצילו ארה"ב וישראל את משטרו ואנשי אש"ף עברו ללבנון. אחרי שכמעט מוטטו את משטרו של המלך חוסיין, הם גרמו בתוך חמש שנים למלחמת אזרחים בלבנון, שנמשכת מאז כמעט ללא הרף – מדי פעם על אש קטנה ומדי פעם בלהבות ענק.

הפלשתינים מעולם לא בנו שום דבר. הם מומחים בהרס. גם כאשר קיבלו שליטה בחלקים משמעותיים של יהודה והשומרון, הם עוסקים בעיקר בטרור ובמלחמות פנימיות. שלא לדבר על חוסר היכולת המוחלט של חמאס לעשות משהו מועיל בעזה. אחיהם הערבים מכירים אותם היטב, וזו הסיבה שהם מחזיקים את הפלשתינים במחנות פליטים במשך שישה עשורים.

תשוו את זה לעם היהודי, אשר ב-2,000 שנות גולה יצר ובנה בלי הרף, הקים מוסדות לתפארת, הוציא מקרבו עשרות זוכי פרס נובל, העניק לעולם ערכי מוסר, וכאשר חזר למולדתו שהייתה מדבר שומם – יצר בה, בתוך כמה עשרות שנים, מדינה דמוקרטית משגשגת ומצליחה. הפלשתינים לא עברו אחוז אחד מהתלאות שעבר העם היהודי, ובכל זאת לא עשו ולא עושים הרבה יותר מאשר להתבכיין על מר גורלם.

האיחוד האירופי צודק: לא צריך לקנות מוצרים מאיזורים כבושים. לכן, צריך להטיל חרם על מוצרים בריטיים בצפון אירלנד, על מוצרים ספרדיים בחבל הבסקים, על מוצרים טורקיים בכורדיסטן ובקפריסין, על מוצרים פולניים במערב המדינה שסופח מגרמניה ועל מוצרים צרפתיים באלזס ובלורין.

יש לי גם הצעה מעשית כיצד לסמן את המוצרים מההתנחלויות: בטלאי צהוב. האירופים יזהו אותו היטב ובלי בעיות, ואולי זה גם יתן להם עוד כמה רעיונות מועילים בנוגע לדרך לפתור אחת ולתמיד את הבעיה היהודית הנקראת "מדינת ישראל".