טוב או רע כאן?

לאחרונה נתקלתי בתופעה מתסכלת: אנשים נורמטיבים, אפילו חכמים, מתקשים לקלוט את חומרת מצבה של המדינה. דבר אל הביצים ואל האבנים, אנשים מבסוטים, אי-אפשר למחוק להם את החיוך מהפנים. הם חושבים שהם אופטימים הרואים את חצי הכוס המלאה, האמת היא שהם פסימים המתבוננים מטה בהתלהבות ומתמוגגים: היאח הידד, יש עוד המון לאן להתדרדר...

יש להם סבלנות, עד שלא נהיה כמו מצרים או דארפור, שום סטירה לא תעורר אותם. הם מתעודדים מהנתונים. אחד אומר: מספר העניים ירד אבל לא מפסיקים להשמיץ. גם כשאומרים לו ששיעור העוני לא ירד, זו המדידה ששונתה, הוא לא משתכנע. אגב, את בני ה-45 פלוס מי סופר בכלל?

אחר מבסוט מכך שבמהלך קיומה של המדינה שיעור העניים ירד. אם פעם היו חצי מיליון יהודים ומתוכם 490 אלף עניים, הרי שהיום יש רק שניים, שלושה, ארבעה מיליון עניים (תלוי מיהו עני), שזו יחסית ירידה עצומה. אבל מי אמר שעוני הוא גנטי? למה הוא חייב להמדד באחוזים ולא באופן אבסולוטי? למה שמספר העניים לא ירד מתחת לחצי מיליון?

שאול אמסטרדמסקי מציע לנו לשכוח מהפנסיה, והם מבסוטים. בקישור הבא תוכלו למצוא סרטון הלקוח מחדשות ערוץ 2. אין בו אפילו לגרד את קצה קצהו של הריקבון של תרבות השחיתות במדינה. אך הם בשלהם, מתעקשים להמשיך לנמנם עם חיוך מתוק על השפתיים.

הם לא יודעים באיזו תרבות הם חיים, הם לא יודעים כמה עולה השחיתות במובן הרחב, הם לא יודעים מה איומות השלכותיה, הם לא יודעים שהם לא יודעים, וגם אין להם שום כוונה לדעת.

מה בעצם הם אומרים? הם אפילו לא מבינים מה שהם עצמם אומרים, לא נורא, אסביר. הם גוערים בנו: חדלו לקטר, בואו תצטרפו אלינו, קחו קצת זרי דפנה, תשכבו על הגב, רגל על רגל, ונתעורר כולנו עוד כמה שנים כשישראל תוכרז רשמית כמדינת עולם שלישי. זה מה שהם אומרים.

הם לא מוכנים שנקיץ היום, המצב לא מספיק חמור מבחינתם כדי שהם יואילו בטובם לעשות חשבון נפש כבר עתה. כמו ביבי, 400 אלף איש בכיכר לא מרגשים אותם, צרחות של מיליון ילדים עניים נשמעות גם להם בדיוק כמו צרחות של חצי מיליון.

אז בקשה לי אליכם חברים: אם המסר שלכם לציבור הוא תרדמת, הרי שזהו מסר טועה ומטעה. אל תנסו להרדים אחרים, נהפוך הוא - עורו אתם. לא המספרים היבשים הם הקובעים, רקבונה של המדינה, זו הצרה הצרורה. מקור הבלבול: היעדרו של המושג "תרבות" מן הדיון הציבורי.

לכן, במקום להתווכח האם כדאי לנו לקטר או שמא עדיף לנו להעריץ את גדולי האומה בעיניים עצומות, הצטרפו אלי במאבקי להעלאת נושא "תרבות השלטון" לתודעה. ליתר ספציפיות נסתפק בדיון ציבורי שינסה לאמוד את מימדי השחיתות. תזכורת: ההערכה של פרופ' זליכה 50 מיליארד ש"ח בשנה, ההערכה שלי פי 10: חצי טריליון ש"ח בשנה, ומהו האמדן שלכם?

• הכותב אינו מומחה לשום דבר מטעם אף אחד, אך יודע לחשוב לבד.