נוני הרבי והשופט - הפרשת השבוע

כללי

תחת פיקודו של החתום מעלה המליץ צוות חקירה ביאח"ה להעמיד לדין את מר ארנון [נוני] מוזס. פרקליטות המדינה החליטה לסגור את התיק.

מרור

במסכת עבודה זרה דף י"ז מוקדש לקח לר"א בן-דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פירוש אחר - שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה ז' נהרות. בשעת הרגל דבר, תשמיש - לשון רש"י, הפיחה, רוח - רש"י שם, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן-דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.

השאלה שיש לשאול, למקרא כתבתו של יואב יצחק בנושא הרבי מסדיגורא את נוני ושות': מרור זה שאנו אוכלין, מהיכן הגיע? מהיכן מקור הפיחה? מי הזונה בסיפור הנפתל הזה?. הלקח האחד והיחידי מהניסיון הוא, כי לניסיון אין כל לקח.

כורך

מה שמצליח טוב מכל חוק, הוא המוצר הפרסומי הקרוי נוני. לפני שנתיים לערך, המליץ צוות משפטנים ורואי חשבון להעמיד לדין פלילי את המוצר הזה [הערת Nfc: בגין עבירות בחברת ידיעות אחרונות בע"מ, י.י.]. פרקליטות המדינה מצאה שלל נימוקים הפרוסים על כ-40 דפים, מדוע לא ניתן להגיע לאכסניית היכלו של המשפט הישראלי.

בבוקרו של יום השכימה לחדרי חוקרת מוכשרת צעירה' בפיה הבשורה המתעתעת: "הייתי בפרקליטות", ציינה, "חלקו לנו שבחים על העבודה שעשינו". פרצתי בצחוק. הנחתתי אותה בהצלחה לכדור הארץ. "אם משבחים אתכם, התיק סגור". קרה.

פרט לקצין גבוה בעל תכונות של נאשם, שניסה ל"השיג" מארכיון היחידה את המגילה הנפתלת הזו של הפרקליטות, בשל כסילותו הגבוהה, אף אדם בריא לא ההין להתעניין בתוצאה הקבועה מראש. הלקח המיידי הוא כי למר מוזס אין חוק בלי מוצא להיחלץ ממנו.

ניצחון הערלים

כמעט כל חטאיו של מר נוני ניתנים יותר לסליחה מאשר הדרכים שבהם הוא מנסה להסתירם. במידת הרחמים, הייתי אומר, כי בהתאם לשוויונו הנהדר של החוק, אסור לעשירים כמו לעניים לישון מתחת לגשר מעריב, לבקש טובות הנאה, ולגנוב את דעת הבריות.

ביקורתו של יואב יצחק הניכרת בשלל הכינויים בהם הוא מכנה את גיבורי הפרשה הדביקה הזו, הדורש במפגיע צדק באמצעות החוק, חוטאת למציאות. החוק הוא סוג של מדע הוקוס-פוקוס, המחייך בפניך שעה שהוא מכייס אותך.

אף אדם בר דעת במשטרת ישראל החפץ להתקדם, לא הרחיב צוות חקירה בעניין המותג הזה. אין כל צורך לגלגל עיניים. ב"ליטל איטלי" זה מובן גם להדיוטות. המצוקה הקבועה של מר מוזס, העיתונאי החובב, כי לא הפנים את מה ששכח כתב מתחיל במקומון הונגרי - סוד לשניים, סוד לאלפיים.

הרבי מסניגורא

תמהני כיצד יד נקיה מסוגלת לנגוע בעיתון ולא תהא סולדת בו מחמת גועל נפש אמר הרב ש"ך, דף הנייר הקיקיוני, העיתון, הוא אוייב טבעי של הספר כמו זונה לאשה הגונה. מה מביא רבי של חסידים ליטול ידיו בקופה של שרצים זנות וטריפה צבעונית? אין זאת אלא שכנראה אמור מר מוזס בפילוסופיית הפרסום שלו לעשות את דתו של האדמו"ר ליותר פופולרית.

כידוע, כדי להיעשות דת פופולרית, כל מה שנחוץ זה שאמונה טפלה תשעבד לה פילוסופיה. עתה יש להמתין לאיבוד הזכרון של לקוחותיו המתמכרים של מר מוזס, כדי לראות אם הרבי לסוף דבר גם התעשר.

קריאת שמע של ניידת

אין פקחות כפקחות הניצבים. לפקחות זו מטרות אנוכיות בלבד. פקחות אינה עדיין חוכמה אך יש בה צפיית העתיד. כל המופקדים על העמקת החקירה נגד המוצר הזה יודעים, כי יש לחשוש מעיתון עויין יותר מאלף רימונים.

המופקדים על יכולת הגילוי והפיצוח של פרשיות מורכבות, רוכבים לאחור כל אימת שמגיעים לשם מוזס. אני עוד צנוע. מעודי לא פגשתי קצין אמיץ המוכן להעמיק ולהרחיב חקירה על עיתונאי כזה. למרות שהתהום העמוקה ביותר שלתוכה אפשר לשקוע לפני האלוהים מוגדרת על-ידי המילה "עיתונאי". על נמרודי ניתן רק לומר כי בהונגרית יש משפט מצלצל מאוד שתרגומו הוא - צודק הוא המסכן.

תסעדו ותרבחו.