מי עוקף את מי?

לפעמים, המינוח עושה את כל הסיפור. "חוק עוקף בג"ץ" נשמע משהו נורא: באים הפוליטיקאים עם השיקולים הזרים שלהם, שלא לומר השחיתות שלהם, מצפצפים על בית המשפט העליון ועושים כרצונם.

אלא שהמינוח הזה מבוסס על תפיסה שגויה. פירוש המילה לעקוף הוא לעבור מישהו שמפריע לי ולעיתים אף לעשות זאת בגסות ותוך הידחפות. אם אני הולך למקומי, אני לא עוקף אף אחד אלא פשוט מממש את זכותי. וגם אם אני עובר מישהו בדרך, זה לא מתוך הפגנת זלזול אלא רק עניין של סדר ויעילות.

במדינה דמוקרטית מצוי השלטון בידי העם באמצעות נציגיו שנבחרו כחוק. ברמת המדינה בישראל, הריבון הוא העם באמצעות הכנסת. לכן, המילה האחרונה חייבת להיות של הכנסת. כשם שהממשלה זקוקה לאישור הכנסת לפעולותיה (אם בחקיקה ספציפית ואם מכוח הסדרים כלליים), כך כל רשות שלטונית אחרת.

בתי המשפט אינם יוצאים מכלל זה. יש להם תפקיד חשוב ביותר ביישום החוק ובפרשנותו - תפקיד שניתן להם בידי המחוקק. שום בית משפט אינו יכול לעשות שום צעד שאינו קבוע בחוק. שופט לא יכול להוציא אדם מביתו אלא בעילות ובהליכים הקבועים בחוק. שופט לא יכול להטיל עונש שאינו קבוע בחוק.

הדברים הללו מובנים מאליהם ברמת המשפט היום-יומית, אך משום מה נשכחים כאשר אנו מגיעים לסוגיות יסוד הנידונות בבג"ץ. כאן מתהפכים הסדרים ובית המשפט העליון מחליט איזה חוק מחייב אותו ואיזה חוק הוא יכול לבטל - וזו המילה האחרונה. זהו מצב פגום שיש לתקנו.

שלא יהיה ספק: הביקורת השיפוטית של בג"ץ חשובה ביותר למניעת עריצות הרוב ולהגנה על זכויות המיעוטים. מה שנחוץ הוא חזרה לאיזונים ולבלמים הנכונים, בהם הכנסת היא הפוסקת הסופית. ואת זה בדיוק מבקשת לעשות הצעת החוק השנויה במחלוקת של איילת שקד וחבריה.

יש בהחלט מקום לתקן את פרטי ההצעה. רוב של 61 ח"כים נראה קטן מדי ומוטב שהמספר יהיה קרוב יותר ל-70. ייתכן שיש לקבוע שחוק מאושרר שכזה יהיה בתוקף פחות מארבע שנים ויצריך אשרור מחודש. אך אלו כאמור רק הפרטים חשובים ככל שיהיו. העיקרון נכון ואף חיוני לקיומה של ישראל כדמוקרטיה.

ודאי שיש סכנה שחברי כנסת בלתי ראויים ינסו לנצל בצורה פסולה את האפשרות לאשרר חוק בלתי חוקתי. לכן חשוב שהמנגנון יצריך רוב מוצק שלהם כדי לעשות זאת. חוץ מזה, יש כלי בקרה בדמות התקשורת, דעת הקהל והמצביעים בקלפי. זה הרבה יותר טוב מהמצב הנוכחי, בו ההחלטה מצויה בידי שופטים שאינם עומדים למבחן הבוחר והטוענים בתוקף שאינם מושפעים מהתקשורת ומהציבור.

לא צריך להתרגש מהצעקות וההפחדות של מתנגדי החוק. ראשית, הם תורמים לדיון בנושא חשוב ביותר וראוי לשקול את דבריהם. שנית, וזה העיקר: גם בבית המשפט העליון עצמו יש קבוצה, בראשות הנשיא אשר גרוניס, הסבורה שאל לו לבג"ץ לדחוק את רגלי הכנסת. ברוח הדברים הללו, על הכנסת ליטול בחזרה לידיה את מעמדה המוביל - בזהירות, במידתיות ובעיקר בצורה דמוקרטית.