בפריז חגגה הצביעות

בפריז שלאחר מעשי הטבח חגגה הצביעות. משה פייגלין צודק בהערתו נגד השימוש לרעה בביטוי "מלחמה בטרור". וכי הטרור הוא האויב? הלא הטרור הוא רק האמצעי שהאויב משתמש בו. כשאויב יורה עליך ברובה, תכריז מלחמה על הרובה? אלא, הואיל וזה אינו 'פוליטיקלי קורקט' לזהות את האיסלאם הקיצוני כאויב, וחמור מזה - לומר את האמת כולה, שאותה קיצוניות רצחנית תמיד וללא יוצא מן הכלל צומחת בערוגות האיסלאם, בורחים אל הטרור. גם נתניהו נתפס לשטות הזאת, בהתבטאו אחרי תום המצעד: "צעדתי בשורה אחת עם מנהיגי העולם כדי להתאחד נגד הטרור".

צביעות מסוג אחר התגלתה מסביב לדבר האחרון, אולי, שעוד היה בקונסנזוס בין המפלגות הציוניות, הלא היא העלייה לארץ ישראל. עלייה והתיישבות הן עמודי התווך הציוניים שעליהם הושתתה המדינה. את עמוד ההתיישבות ערער השמאל, אביו מולידו, שבגלגולו הקודם קרא לעצמו 'א"י העובדת'. בצד הזה של הקו הירוק הוא איבד תנופה וחיוניות ולצד השני קרא 'התנחלות' והחרים אותו. את החלוצים שהמשיכו שם את דרכו הוא רודף ואת מפעלם הכביר, שתוך שנתיים, שלוש יגיע לחצי מיליון יהודים, הוא מנסה להחריב.

ועכשיו הגיע תורו של עמוד התווך השני - העלייה. את הטון הצורמני הראשון שמעתי היכן, אם לא בגלי צה"ל, שם הציגה המראיינת השמאלנית התורנית שאלות לעולה חדשה מצרפת, שלתומה אמרה כי אין עתיד ליהודים בצרפת ואין להם מקום אחר ללכת אליו, זולת ארץ ישראל. ומה שמעו אוזניי בתגובה? את צבא ההגנה לישראל, באמצעות תחנת הרדיו שלו, חולק על העולה מצרפת ותוהה, למה לא להשקיע מאמצים לעשות את צרפת למקום בטוח ליהודים - עם המסקנה המתבקשת, שלא מוכרחים לעלות לארץ! התפתח וויכוח הזוי: העולה הטרייה ייצגה את הציונות ובעלת התוכנית בגל"צ - את הפוסט-ציונות.

אך זו הייתה רק ההקדמה. את מכת המחץ נתן לא אחר מאשר נתן שרנסקי, יושב-ראש הסוכנות היהודית, הגוף האמור לייצג ולבצע את המעשה הציוני, ובראש וראשונה את העלייה. והנה, שרנסקי מכריז עכשיו, בצרפת, כשדם הקורבנות הטריים של הגולה הארורה טרם יבש, שלא צריך להגזים וכי עלייה חפוזה עלולה להרוס קהילות שלמות בצרפת, וחבל.

אנחנו כבר התרגלנו לדו-הקיום של מדינה יהודית ליד גולה יהודית כעובדת חיים בלתי נמנעת, רעה שמוכרחים להשלים עמה. אולם ראיית המצב הזה כעיקרון חיובי היא נסיגה מהנחת היסוד של שלילת הגולה ללא תנאי, וזו כבר פגיעה אנושה בציונות, לפחות כפי שאנו מכירים אותה מאז השואה ולקחיה.

צביעות מצאנו לדאבוננו גם אצל נשיא המדינה. הנשיא ריבלין התבטא בנימה של בררנות ואיסטניסיות: "לא עלייה של פחד, אלא עלייה של בחירה, מתוך זהות יהודית חיובית, מתוך ציונות ולא מתוך אנטישמיות..."

דחילכ, כבוד הנשיא, ויד על הלב - אם תנפה את כל מי שעלה לארץ ישראל, הוא או אבותיו, לפי הקריטריון הזה, כמה אחוזים יישארו לך? הלא את חוזה המדינה בעצמו, בנימין זאב הרצל, היית פוסל! האם אותה "זהות יהודית חיובית" שאתה דורש היא שהניעה אותו, או מצוקת היהודים - האנטישמיות בווינה, פרשת דרייפוס, הפוגרומים ברוסיה והעיקר - ראייתו בעיני רוחו את הסכנה הקיומית האורבת ליהודים כולם, זו שלאחר מעשה אנחנו קוראים לה - שואה?! אכן, חלק עליו אחד העם, שלא האמין שארץ ישראל מסוגלת לקלוט מיליוני יהודים ולפתור את בעיית הקיום היהודי ולכן דגל בהקמת "מרכז רוחני", ולא יותר. הציע להסתפק בפתרון הבעיה התרבותית של "צרת היהדות", להבדיל מצרת היהודים, שהרצל באמצעות "הציונית המדינית" שלו ביקש להציל פיסית את חייהם. אז מה, כב' הנשיא, עם ששה וחצי מיליון יהודים כאן, בעלי עוצמה שאחד העם לא העז לחלום שאי פעם תהיה לעם היהודי בארצו, אתה מציע לסגת עכשיו חזרה אל "מרכז רוחני" אחד-העמי?

נתניהו, לפני צאתו לצרפת, נשא נאום שתאם את הציונות הישנה והטובה, הציונות המדינית: עלו לארץ, קרא ליהודי צרפת, שם ביתכם ושם נקבל אתכם בלב פתוח ובזרועות מושטות. בכך, גרם לתקרית דיפלומטית די צפויה עם הצרפתים, שכמו הרבה עמים אחרים את היהודים אינם אוהבים, אבל פוחדים מהחלל שישאירו אחריהם, אותו לעולם לא יוכלו למלא.

יימצאו בוודאי קוראים שישאלו, והיכן הגב. לבני, הייתכן שהיא לא הצטרפה למקהלת בררני העלייה, ה"אחד העמים" החדשים? ובכן, באמת לא ייתכן. הנה כמה מאמרי השפר שלה, בתגובה על קריאתו החמה של נתניהו:

"ישראל צריכה לסמל.. לא רק ארץ מקלט, אלא גם ציונות וערכים. יהודים צריכים לעלות לא כי ישראל היא מקלט בטוח.. אני רוצה שיבואו בגלל הציונות." אתם מבינים? עוגות תנו להם, כדי שלא יאכלו לחם! ובמקום קריאתו של נתניהו ליהודי צרפת ואירופה לעלות, מציעה לבני: "לחבור לקואליציה בינלאומית בהגנה על הערכים המשותפים. אנחנו חלק מן העולם החופשי והדמוקרטי."

עכשיו אתם יודעים, עם מי יש לנו עסק: ה ע ו ל ם הוא הבמה שלה! נפוליאון, לפני שפלש לרוסיה ושבר את הראש, התבטא: אירופה היא בשבילי - כתל-החולד! הציונות המדינית הישנה, ובמרכזה שלילת הגולה - קטן עליה!